מרחשת חלק ב תיט

בין כתיבה לנתינה וכמבואר לעיל (י' א') מילתא דאיתא בקדושין לא קתני

יב) ונראה לענ"ד ע"פ מה שכתב הר"ן פ' המביא גט תניינא דמה"ט בכתבו על עציץ נקוב לא חשוב מחוסר מעשה תלישה בין כתיבה לנתינה אף דצריך ליתן לה בפסיקת יניקת העציץ דאל"ה לא קנאתו, היינו משום דאף דחשוב לענין שבת תולש אפ"ה לענין גיטין לא מיקרי מחוסר תלישה, לפי שאותה תלישה אינה ניכרת כלל, ואינו צריך מעשה אחר אלא אותו מעשה שיש לו לעשות בעציץ שאינו נקוב דבנקוב נמי תלישה ממילא הוי בשעת נתינה יעו"ש בר"ן

ולפ"ז נראה דהוא הטעם גם כאן אף דאי אפשר לה להתקדש אלא א"כ תשתחרר תחלה, מ"מ לא הוי מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה, דבאותה נתינה שהוא נותן לקדושין היא ג"כ משתחררת, אף דנעשה ממילא בינתים מעשה השחרור ובלאו השחרור מקודם אין הקדושין חלין, מ"מ כיון דליכא מעשה המינכר לא חשוב מחוסר מעשה וכמו בכותב בעציץ נקוב אף דצריך חלישה בינתים ובלא"ה לא תקנה אותו מ"מ כיון דאין המעשה הזה ניכר יותר מכפי אם לא היה מחובר מעיקרא לא חשוב מחוסר מעשה, וה"נ כן היא, והדברים ת"ל נכונים מאד ע"פ סברת הר"ן: ו. א) והנה לעיל הבאתי מה שהוכיח הגאון מהרי"א נ"י (ז"ל) בענין טלי גיטך מע"ג קרקע בשטר שחרור דמהני מהא דאמרינן (ב"מ י"ט) עדיו בחתומיו זכין לו גם בשטר שחרור, ובאמת כבר קדם בקושיא זו המקנה בקדושין (ט' ב') בגמ' בין ע"י אביה וכו' וביותר בקו"א שם סי' ל"ב ס"א ויעו"ש שנשאר בקושיא כיון דקימ"ל דאין שליח הולכה נעשה שליח לקבלה משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל א"כ איך אמרינן עדיו בח"ז לו

אולם מה שתרצתי לעיל כיון דהא דעדיו בחתומיו זכין לו אינו אלא במטא לידיה וע"כ לא חשוב זה לא חזרה שליחות אצל הבעל, וכמבואר לעיל, באמת אין זה מספיק דהא דבעינן מטא לידיה לכאורה אין זה אלא בתורת תנאי אבל עיקר הזכיה נעשה למפרע א"כ אין זה מעלה ארוכה לקושיא זו דאכתי איך זוכה למפרע דהא לא נעשה שליח הולכה וקבלה כאחד

ב) וע"כ נלענ"ד לדון בדבר החדש בעיקר הדבר דעדים בתתומיו זכין לו, ונבאר בזה שיטת הרי"ף ז"ל לפי מה שהבינה הרא"ש ז"ל סוף פ"ק דב"מ דאף דאמרינן עדיו בתתומיו זכין לו מ"מ במכר או נתן בינתים קודם דמטא לידיה בטלה הזכיה ושוב אף דמטא לידיה לא זכי ונבאר טעמו ז"ל ויתיישבו הקושיות הנופלות בדבריו שהקשה הש"ך עליהם בחו"מ סי' ל"ט

ג) הנה בקדושין (ס' א') איתא דרי"ו ס"ל במקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום דאפי' קדושי מאה תופסין בה ומפרש טעמא משום דכל חד שביק רווחא לחבריה, יעו"ש

והנה מסופק אני איך הדין בהקנאה כה"ג באם הקנה לחבירו מכאן ולאחר שלשים, דלדעת ר' יוחנן שיורא הוי וכמו שכתבו התוס' ביבמות (צ"ג א') ובקדושין (ס"ג א') איך הדין אם הקנה בינתים לאחר דלכאורה נראה דהדין שוה כמו בקדושין דקדושי כולם תופסין בה א"כ ה"נ קנין כולם תופס בו, אבל לפ"ז לא ידענא מאי אידון בו דבקדושין כיון דקדושי כולם תופסים בה א"כ צריכה גט מכולם ולא איכפת לן עד כמה יש לכל אחד חלק בה להראשון או להשני או יד שניהם שוה בה דמ"מ כיון דמקודשת לכולם לכל אחד מעט או הרבה הנה צריכה גט מכולם ולהיות עמה בלא"ה אי אפשר משום צד אשת איש שיש בה מצד קדושי חבירו, אבל בקנין כה"ג שפיר יש להסתפק אם נימא דקנין שניהם תופס בו, כח מי מהם עדיף או יד כולם שוה בו ויחלוקו או אולי יש זכות יותר להראשון מלהאחרון או להיפך, ולא מצאתי למי מרבותינו ז"ל שהעיר בחקירה זו

ד) ולענ"ד נראה באמת דבקנין כה"ג לא קנו כולם ולא אמרינן כאן קנין כולם תופס בו כמו בקדושין, דדווקא בקדושין אמרינן כן משום דאמרינן בנדרים (כ"ט א') דקדושין קדושת הגוף היא ולא פקע בכדי, יעו"ש, ולפ"ז יש לנו לחלק בשני דרכים, האחד דבקנין כה"ג במעכשיו ולאחר שלשים כיון שהתחיל הקנין ונגמר לאחר שלשים, א"כ אף שהקנה בינתים לאחר ותפס בו הקנין כל זמן שלא נגמר קנין הראשון מ"מ לסוף שלשים כשנגמר קנין הראשון שוב אי אפשר להתקיים ולעמוד עוד הקנין שבינתים ופקע ממילא, ודווקא בקדושין דקדושת הגוף היא וע"כ מאחר שחלה מקצת בתוך שלשים שוב אף כשנגמרו הקדושין הראשונים לסוף שלשים מ"מ תו לא מצי למפקע הקדושין שבינתים כיון שמצאו בתחלה מקום לחול שוב אינם פוקעים וחלו שניהם, וכדרך הזה הם דברי התוס' בב"מ (ל"ד א') ד"ה א"נ שחלקו כן דדווקא קדושין אלימא וכיון דמשכחו רווחא תו לא פקעי יעוש"ה, הרי בהדיא שהתוס' ס"ל דדווקא בקדושין חלו גם הקדושין שבינתים אבל בקנין כה"ג אין הקנין שבינתים מתקיים כשנגמר הקנין הראשון לסוף שלשים, ויעוש"ה בתוס' שכנראה צריך להגיה קצת ואכ"מ

ה) אולם לענ"ד יש לנו לומר עוד להיפך דבקנין כה"ג כיון דבשעה שהקנה בינתים היה כאן קנין גמור להשני וע"כ אף כשנמצאו השלשים יום שוב אין קנין הראשון כלום כיון דבינתים עדיין לא נשלם קנין הראשון והקנה לשני שוב פקע קנין הראשון אף שהתחיל במקצת מ"מ השני אלים יותר שהוא היה קנין גמור בלי שיור והראשון היה התחלת קנין וע"כ מתקיים השני ולא הראשון, ודווקא בקדושין דלא פקעי בכדי משום דקדושת הגוף היא, וע"כ מכיון שהתחילה במקצת לחול אי אפשר עוד לה להתפקע וממילא הן חלין וע"כ קדושי שניהם חלין, דהראשונים מתקיימים משום דאי אפשר להם להתפקע מאחר שהתחילו במקצת לחול תו לא פקעי בכדי וכן השניים כשמצאו מקום ורווחא לחול שוב אי אפשר להם להתפקע גם כשנגמרו קדושי ראשון לסוף שלשים משום דקדושת הגוף הם ולא פקעי בכדי וכל אחד מהקדושין אלים ואינו נפקע, אבל בקנין כיון דקנין השני חל שוב קנין הראשון פקע ואינו מתקיים עוד משום שקדם לו קודם גמר קנינו קנין אתר, וממילא פקע הראשון וחל השני

ו) ונלע"ד דזה מוכרח לפי מה שכתבו התוס' בקדושין (ס"ג א') דלרי"ו דשיורא הוי אם חזר בו תוך שלשים לא מהני עוד יעו"ש, אלמא דלרי"ו כיון דלא קנה לגמרי בעת התחלת הקנין יוכל ג"כ לחזור בו בינתים וא"כ מכש"כ אם הקנה בינתים לאחר דודאי הקנין השני הוי קנין והראשון פקע דהא לא גרע זה מחזר ביה, וכמו שכתב הרשב"א בקדושין שם במקדשה לאחר שלשים ובא אחר וקדשה ומת תוך שלשים דלא הוי עוד קדושי ראשון כלום משום דאם דבור מבטל דבור כש"כ מעשה, ואף לפמש"כ שם הר"ן בשם הירושלמי דחזרו קדושי ראשון ולא הוי חזרה היינו משום דאין המעשה מוכיח וכמו שכ' הר"ן ז"ל, אבל כאן מעכשיו כיון שעשה שיתתיל הקנין מיד ואחר כן הקנה בינתים לאחר א"כ המעשה מוכית לחזרה וכמו שהוכיח הר"ן מהא דיבמות שהביא שם דעמדה וקדשה עצמה הן הן מאונה יעו"ש, ולפ"ז ודאי בהקנה לאחר דפקע קנין הראשין ותל השני, וע"כ צ"ל לפי דעת התוס' שכתבו דלרי"ו שיורא הוי ויכול לחזור בו, א"כ הא דבקדושין מקודשת לשניהם אלמא דלא מהני חזרה דקדושין דאי מהני חזרה איך מקודשת לראשון