מרחשת חלק ב תיח

אימא טעמא דידהו מה יציאה בעי דעת מקנה אף הויה בעי דעת מקנה וכו', לפ"ז בשטר קדושין בלא"ה סתמא פסול דנהי משום לשמה ליכא אבל מ"מ הא נכתב שלא מדעתה וכל שלא נכתב שטר קדושין זה ע"פ צוויה חשיב שלא מדעתה *) ופסול, וכה"ג הוכיח הרמב"ן והר"ן פ' המביא גט חניינא מהא דזבחים הכותב טופסי גיטין דמוכיח הש"ס משם דסתמא פסול בגיטין, ואם נאמר דבעינן שליחות בכתיבה א"כ אין ראי' דסתמא פסול דילמא הטעם משום שנכתב שלא בשליחות הבעל יעו"ש, ולפ"ז בשטר קדושין דבעינן דעתה א"כ בלא"ה פסיל סתמא משום שנכתב שלא מדעתה, ולפ"ז בלא"ה לא מצי למיתני דגיטי נשים ושחרורי עבדים פסול סתמא דליתא בקדושין דכשר סתמא, דזה אינו דבקדושין סתמא פסול משום שנכתב שלא מדעתה, לפ"ז לדידן דקימ"ל דשטר קדושין שנכתב שלא מדעתה אינה מקודשת וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל, א"כ בלא"ה לא מצי למיתני כן, ולא משכחת לה דיהי' כשר סתמא בקדושין דווקא בגוונא שכותב שטר אירוסין לשפחתו דהוי מדעתה ומ"מ חשיב סתמא וכמו שנתבאר וזה הוי אופן רחוק ובכה"ג לא איירי ברייתא, אלא דלפ"ז יש לפקפק בראיית התוס' לענין טופסי שחרורי עבדים ועוד יש להאריך בזה וקצרתי

יא) אבל עוד רגע אחת אדבר בהא דגיטין בכותב שטר אירוסין לשפחתו דלכאורה יש להתעורר עוד הא מ"מ איך מתקדשת בשטר אירוסין שכתב כעת הא מחוסר מעשה השחרור בינתים, בשלמא לר"מ יש בלשון הזה לשון שחרור ומקודשת, לק"מ דהא איהו ס"ל א"מ דשלבל"ע א"כ לא מחוסר מעשה מידי כיון דמהני נתינת הקדושין כעת גם קודם השחרור ולא מחוסר מעשה בין כתיבה ונתינה וכמו שנתבאר לעיל, (ולפי מש"כ לעיל דאף למ"ד א"מ דשלבל"ע מ"מ לא בגט אשה משום דהוי טלי גיטך מע"ג קרקע, ולפ"ז גם בשטר קדושין דג"כ לא מהני טלי גיטך מעג"ק כמו שכתבו האחרונים באה"ע תיקשי גם לר"מ דבשעה שנותן לה הקדושין היא אינה בת קדושין כלל וא"כ אחר שמשחחררת הוי כמו שמקבלה הקדושין לא מיד הבעל רק מע"ג קרקע, ולפ"ז יש להוכיח דטלי קדושיך מע"ג קרקע מהני בקדושי כסף דאל"כ איך ס"ל לר"מ בקדושין ס"ב דהר"א מקודשת לי לאחר שתשתתררי דמקודשת, הא הוי טלי קדושיך מע"ג קרקע לפי דברינו, א"ו דבקדושי כסף לא צריך כלל לקבל מיד הבעל וכמו שחלק באמת האב"מ סי' ושם בקדושי כסף קאי וכמו שכתבו התוס' בקדושין שם (ס"ג א') ובאמת לפי סברת האב"מ שהבאתי לעיל דמה"ט טלי גיטך מע"ג קרקע לא מהני בגט משום דהוי בע"כ וליכא זכיה וע"כ צריך נתינה מכח הבעל, ולפ"ז בקדושין דהוי מדעתה לא צריך כלל לקבל מיד הבעל, ולא עת האסף פה כי הדברים ארוכים), אבל לדעת רבנן דס"ל אא"מ דשלבל"ע ולדידהו כתבנו לעיל דמה"ט היתה מקודשת אם היה בלשון הזה ל' שחרור משום דכיון דתוך כד"ד כד"ד חשבינן כאלו היו הקדושין אחר השחרור וכמו שנתבאר לעיל, עכ"פ כיון דחשבינן דהנתינה היתה אתר השחרור שבינתים הוי מעשה שמחוסר בין כתיבה לנתינה, וכמו שהעלינו לעיל דגם כה"ג חשוב מחוסר מעשה, גם בשטר קדושין פסול מחובר ומחוסר מעשה בין *) וצ"ע עוד אם הא דבעינן בשטר קדושין מדעתה אם זה הוא בתורת שליחות למ"ד בעינן שליחות בכתיבה, ולפ"ז כיון דיליף הויה מיציאה דבעינן דעת מקנה אפשר לומר דבעינן שיהי' נכתב בשליחותה ג"כ א"כ כל שטר קדושין שלא נכתב ע"פ צווייה פסול אף אם גילתה דעתה דרצונה להתקדש לו כיון דבעינן שיכתוב בשליחותה, ואין להוכיח דלא בעינן שליחות בזה משום דאם נאמר דבעינן שליחות גם מצד האשה א"כ בכותב שטר אירוסין לשפחתו ליכא שליחות כלל מצדה דהא שפחה היא וליתא בתורת קדושין וכמו עבד דלא נעשה שליח בקדושין וגיטין משום שאינו בתורה זו ה"נ אין השפחה נעשה משלח בזה, ואף אם לא בעינן שליחות בכתיבה תיקשי ג"כ לר"מ דס"ל יש בלשון הזה לשון שחרור וס"ל דמקודשת, הא תיקשי הא לדידיה עדי חתימה כרתי, ובעדות ודאי צריך שיהי' בתורת גיטין וקדושין כמו שכתבו התוס' (כ"ב ב') בגיטין, והיינו טעמא נ"ל דמשום לפמש"כ המאור דטעמא דבשטר ליכא מפי כתבם משום דנעשה מדעת המתתייב ולא חשוב מפיהן ורק מפי עצמו והם רק נעשין שלוחין בדבר, ולפ"ז ממילא כיון דעיקר מאי דמהני עדותן הוא מכח שנעשין שלוחין להמתחייב ולא תשוב מפי כתבן רק מפי כתבו, וממילא מי שאינו בתורת גיטין וקדושין שלא יוכל להעשות שליח בגירושין ממילא ליתא בתורת עדות בגט כיון דעיקר העדות הוא דמהני מכח שליחות דאלא"ה הוא מפי כתבן וכיון דלר"מ עדי חתימה כרתי והם הם שעושין הגירושין א"כ בעינן שיהי' בתורת שליחות זו דאלא"ה ליכא כאן עדות וליכא כריתות, כנ"ל ביאור הדברים, ודו"ק בזה, ממילא גם בשטר אירוסין כיון דהשפחה אינה בתורת קדושין א"כ לא תוכל להיות משלחת בקדושין ואין עדותן עדית, אבל נראה דמזה ליכא להוכיח מידי ע"פ מה שכתבו התוס' בקדושין (כ"ג ע"ב) ד"ה דאמר דהא דאיבעי' לן הני כהני שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן היינו אם הם ג"כ דידן, דשלוחי דידן ליכא למימר דלבד הם מכח דר"ה ברדר"י דמי איכא מילתא דאיהו לא מצי עביד ושליח מצי משוי, ולכאורה אכתי קשה א"כ איך מיבעי לן אם הוי שלוחי דידן נמי הא ג"כ נשאר הוכחת ר"ה ברי' דר"י דמי איכא מידי וכו', וע"כ צ"ל דכל היכי דנעשה שליח מכח אחד שוב יוכל להעשות שליח גם להשני אף אם השני ליתא בתורת שליחות והיינו מכח מיגו דנעשה שליח לזה נעשה שלית לזה, ועיין כה"ג (ב"מ ת' א') לענין שותפין בשלד"ע ועיין דו"ח כתובות (י"א א') בשם הגאון רש"א סברא כזו, ולפ"ז אפשר בכותב שטר לשפחתו כיון דנעשה שליח להאדון לכתיבת השחרור דגם זה צריך לשליתות כמו בגיטין יש לומר ג"כ מיגו דנעשה שליח להאדון בשטר שחרור נעשה ג"כ שליח להשפחה בשטר קדושין ודו"ק בזה כי הדברים ארוכים: ועוד כיון דנעשה שלית להאדון לכתוב את השטר קדושין דאף דבעינן דעת המקנה מצד האשה מ"מ בעינן ג"כ שליחות גם מצד הבעל וכמו שכתב הרשב"א בחדושיו לקדושין (ד' ט' ב') ד"ה אימא שכתב וז"ל מ"מ צ"ת כיון דאינהו מגיטין ילפינן וגיטין הא לא צריך רק דעת מקנה לחוד והכא דבעל קונה למה בעינן דעתו דדעת שניהם בגיטין לא אשכחן, וי"ל דאי משום היקישא דגיטין בודאי בדעת האשה שהיא המקנה די אלא משום דכתיב כי יקח ודרשינן ולא שתקח את עצמה ע"כ בעינן דעתו הואיל ובעינן דעת דאי לא הו"ל מקחת את עצמה עכ"ל, וכיון דבעינן ג"כ דעת הבעל ממילא יש לומר כיון דנעשה שליח להבעל נעשה ג"כ שליח להשפחה אף דליתא בתורת שליחות בזה כיון דאינה בתורת גיטין וקידושין ודו"ק, שוב מצאתי דדבר זה אם הא דבעינן דעת מקנה בקדושין אם הוא מצד שליחות הוא פלוגתת הרמב"ם והרמב"ן ז''ל שהביא הרשב"א בחדושיו שם ד"ה ולענין דהיכי דשויה שלית כתב הרמב"ם שכותב מדעת השליח והרמב"ן חלק עליו וכתב שאינו כותב אלא מדעתה כדקימ"ל גבי גט אפי' באומר אמרו פסול, וה"נ מהתם גמרינן מה התם דעת מקנה בעינן ולא שלוחו ואפי' באומרת אמרו, עכ"ל, ולפ"ז למ"ד בעינן שליחות בכתיבה א"כ לדעת הרמב"ן גם בזה צריך שליחות, ובחתימה ודאי צריך שליחות לכו"ע וכמו שנתבאר, וקצרתי מאפס מקום, שוב מצאתי הדבר יותר מפורש בריטב"א בקדושין שם שכתב להדיא שז"פ שצריך להיות נכתב בשליחותה וצריך שתאמר לסופר לכתוב ולעדים שיחתמו כמו בגט דבעינן שליחותו עיי"ש: