מרחשת חלק ב תיז

לומר כיון דתוך כדי דבור כדבור דמי וא"כ נמצא דגם השחרור אינו מתקיים עד אחר כדי דבור של השחרור וכמו לענין עדות עיין ב"ק (ע"ג א'), לפ"ז כיון דהשחרור אינו חל רק אחר כדי דבור של השחרור וא"כ נמצא דהקדושין הוי רק אחר כד"ד של נתינת השט"ק והאמירה ולא מהני, זה אינו דהא אמרינן בנדרים שם דתוך כדי דבור לאו כדבור דמי במגרש, ולפ"ז כיון דילפינן לה לה מאשה לענין שחרור ממילא ה"ה לענין תוך כד"ד של שחרור לא מהני חזרה כמו במגרש, ובפרט לפמש"כ הר"ן שם דמשו"ה לא אמרינן תוך כד"ד כד"ד במגרש משום דדברים אלה אין אדם עושה אותם אלא בהסכמה גמורה, ומש"ה חזרה אפי' תוך כד"ד ל"מ יעו"ש, ולפ"ז מכש"כ בשחרור כיון דהמשחרר עבדו עובר בעשה וא"כ אי לאו דעביד ליה נייחא דנפשיה לא הי' משחררו דמה"ט אמרינן בשחרור תן כזכי כמבואר בתוס' גיטין שם וכמבואר סברא זו בריטב"א שם ועיין תשובת הגרע"א ז"ל סימן ולא ראה שכבר קדמו בסברא זו הריטב"א ז"ל יעוש"ה, ולפ"ז ודאי לא יעשה אדם עבירה זו אם לא הוסכם בלבו הסכמה גמורה דליכא כאן משום דלעולם בהן תעבודו משום דעביד ליה נייחא נפשיה, ותוך כדי דבור ל"מ בשחרור כמו במגרש, והדברים ברורים לענ"ד, ובמ"א פלפלתי בענין זה בסוגית הגמ' דקדושין (ס"ב ע"ב) ובישוב קושית התוס' שם, ואכ"מ

ז) וביישוב קושיא השניה משום דהוי שלא לשמה, נראה לתרץ ע"פ מה שיש לחקור במאי דאמרינן ריש זבחים דבכותב גט בסתמא פסול משום דהוי שלא לשמה משום דאשה לאו לגירושין קיימא, וע"כ גם סתמא חשוב שלא לשמה, איך הדין בשטר קדושין דלכאורה נראה הסברא פשוטה דקדושין סתמא כשר משום דאשה לקדושין קיימא וע"כ גם בסתמא חשוב לשמה, והיא חקירה עצומה לא ראיתי מי שנתעורר בזה

ונראה קצת ראי' לזה דסתמא כשר ממה שכתב רש"י קדושין שם ד"ה שלא לשמה וז"ל שנכתב לשם אשה אחרת ונמלך, ע"כ משמע לכאורה דווקא בכה"ג בכותב לשם אשה אחרת פסול אבל בסתם כשר, וכפי שכתבתי משום דאשה לקדושין קיימא

ונראה עוד ראי' יותר מפורשת ממה שכתבו התוס' בגיטין (כ"ו א') ד"ה חוץ מגיטי נשים וז"ל אין לומר בשחרורי עבדים נמי פסול דא"כ בפ"ק גבי שלשה דברים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים ליתני וכדברי ר"א בארבעה כדקתני וכדברי ר"מ בארבעה עכ"ל, ודברי התוס' מתמיהים ומפליאים הא שם פרכינן וניתני נמי מחובר ושלא לשמה ומשנינן משום דמילתא דאיתא בקדושין לא קתני, וא"כ גם בטופסי שטרי קדושין לא מכשר ר"א כיון דבעי לשמה וגזר ג"כ טופס אטו תורף דמ"ש, ועיין מוהרש"א ופנ"י, לכן נראה דס"ל להתוס' דשטר קדושין סתמא כשר משום דאשה לקדושין קיימא, ולפ"ז שפיר ליתא דין זה בקדושין דהא דפסלינן טופסי גיטין ולשייר מקום האשה וכו' אמרינן בזבחים שם משום דסתמא פסול בגט אשה, יעו"ש, ולפ"ז בקדושין דסתמא באמת כשר אין לגזור כלל טופס אטו תורף דגם תורף כשר סתמא, והוי מילתא דליתא בקדושין ושפיר כתבו התוס'

ח) ולפ"ז נראה דמאי דאמרינן דלאשה בעלמא אינו גט משום דהוי שלא לשמה, והיינו כיון דאינה ראויה לגרש כעת והוי כמו שנכתב שלא לשם גירושין דידה, ובגט כיון דסתמא פסול ובעינן דווקא מיוחד לשמה ובכאן חשוב כאלו נכתב שלא לשם גירושין דידה א"כ הוי כסתמא וסתמא פסול, ועוד כיון שנכתב לשמה והיא אינה ראויה לגרש אבל מ"מ היא בתורת גיטין וקדושין ולפ"ז הוי כמו שנכתב לשם אשה אחרת ופסול, אבל בכותב שטר אירוסין לשפחתו כיון דהעלינו דסתמא כשר בשטר קדושין, ובזבחים (ג' א') איתא חטאת ששחטה לשם עולה פסולה לשם חולין כשרה, דמינה מחריב בה דלא מינה לא מחריב בה, ורמינהו כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול, ואפי' לשם נכרית נמי פסול, ושני גט דל נכרית מיניה הוי ליה סתמא וסתמא פסול קדשים דל חולין מיניה הו"ל סתמא וסתמא כשרים, ולפ"ז בשטר אירוסין לשפחתו כיון דלאו בתורת גיטין וקדושין היא הוי לאו בת מינה ולא מחריב והוי רק כסתמא וסתמא כשר בשטר קדושין משא"כ בגט אשה דסתמא פסול א"כ בנכתב לאשה בעלמא לא גרע מסתמא וסתמא פסול, ועוד כיון דאינה ראויה לגרש כעת אבל מ"מ כיון דאיתא בתורת גיטין וקדושין הוי בת מינה ומחריב והוי כמו שנכתב לשם אשה אחרת, דוק היטב בכ"ז ותמצא הדברים נכונים בעז"ה

ט) אולם עדיין יש לבעל דין לחלוק עלי בעיקר הדבר שכתבתי לעיל דסתמא כשר בשטר קדושין, א"כ אכתי תיקשי ליתני בפ"ק דבזה שוו גיטי נשים ושחרורי עבדים דבהם סתמא פסול דגם עבדים לאו לשחרור קיימי כמו בגיטי נשים דמי זה שוטה יוציא את עבדיו לחירות ועוד דהמשחרר עבדו עובר בעשה ולפ"ז סתמא פסול בהן ובקדושין סתמא כשר והוי מילתא דליתא בקדושין וליתני

ונ"ל ביישוב זה ע"פ מאי דאיתא (קדושין ט"ז א') מחלוקת רב הונא ורב חסדא שטר של אמה העבריה מי כותבו דר"ה ס"ל דאדון כותבו ור"ח ס"ל דאב כותבו, ומפרש שם טעמא דרב הונא דס"ל דאדון כותבו משום דיליף שטר אמה"ע מקרא דואחרת דהקישה הכתוב לאחרת וכמו דבקדושין הבעל כותב ה"נ באמה העבריה, לפ"ז פשוט הוא דכמו דבקדושין צריך לכתוב לשמה ה"נ בשטר אמה העבריה, וכמו דילפינן מכח זה דאדון כותבו, כיון דעיקר שטר דקונה באה"ע ילפינן מקדושין, אבל נראה לפ"ז דזה פשוט דבשטר אמה העבריה כיון דצריך לשמה ממילא בזה גם סתמא פסול דהא אשה לאו למכירה קיימא, ולפ"ז ממילא מתורץ קושיתנו אמאי לא תני סתמא דבזה שוו גיטי נשים ושחרורי עבדים משא"כ בקדושין, דזה אינו דאכתי מילתא דא איתא באמה העבריה דסתמא פסול בה, והוי זה ג"כ בכלל תירוץ הגמ' מילתא דאיתא בקדושין לא קתני משום דבקדושין נכלל ג"כ שטר אה"ע דמקדושין ילפינן ובזה באמת סתמא פסול, וא"ש

אולם כ"ז ניחא למ"ד אדון כותבו אבל למ"ד אב כותבו דיליף שטר אמה"ע מלא תצא כצאת העבדים אבל נקנית היא בקנין עבדים, לפ"ז כיון דשטר אה"ע נלמד משטר קנין עבד דבזה לא בעי לשמה כלל ממילא גם בשטר אה"ע לא בעי לשמה כלל והוי רק כשאר שטרי מקח וממכר ולדידיה תשאר קושיתנו דליתני סתמא דפסול בגיטי נשים ועבדים וליתא בקדושין ואין לתרץ עוד דאיתא באמה העבריה דבאמת אה"ע לא בעי לשמה כלל

ולכאורה נראה דגם זה ניחא, דהא לעיל שם אמרינן וליתני לשמה בשלומא לרבה דאמר משום שאין בקיאין לשמה היינו מוליך ומביא וכו' ולפ"ז ממילא יש לומר דמ"ד דשטר אה"ע אב כותבו יסבור כרבה דאמר משום שאין בקיאין לשמה, לפ"ז באמת נכלל דין דלשמה בכלל מוליך ומביא, ולק"מ לכאורה, אבל באמת עדיין לא יצאנו בזה מידי קושיא דהא הרמב"ם ז"ל פסק כטעמא דרבא משום שאין עדים מצויין לקיימו ובפ"ד מה' עבדים ה"ג פסק כמ"ד אב כותבו, וכיון שכן לא בעי לשמה כלל באמה"מ, ולדבריו ז"ל תשאר הקושיא ליתני סתמא דליכא לתרץ דזה בכלל מוליך ומביא דהא קימ"ל כרבא משום דאין עדים מצויין לקיימו

י) ונראה דבלא"ה לא קשיא מידי דהא בקדושין (ט' ב') איתא כתבו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת ר"פ ור"ש אמרי אינה מקודשת וכו'