מרחשת חלק ב תטו

ולפי דברינו מיושב מה שהביאו התוס' ראי' מהא דס"ל לרבי בשחרור דמהני בקונה עבד ע"מ לשחררו וכתב לו לכשאקחך את קנוי לך מעכשיו דמשמע דמהני שחרור למ"ד א"מ דשלבל"ע, אולם לפי דברינו ניחא דהא הבאנו לעיל שיטת הסוברים דבשטר שחרור מהני אף בטלי גיטך מע"ג קרקע, ולפ"ז אף בשעה שהרב מוסר השט"ש לעבדו עדיין אינו רבו מ"מ מהני משום דלא בעינן נתינה מיד האדון, וע"כ מהני לשחררו אח"כ אף שבשעת הנתינה לא היה עוד אדונו, והדברים לענ"ד נכונים בעז"ה

ו) ונראה דע"פ דרכנו בביאור הטעם דאינו יכול לגרשה הבינו ג"כ התוס' בנזיר (י"ב א') ד"ה מ"ט שכתבו ומ"מ מהאי טעמא לחוד וכו' מאי קמיבעי' ליה הא בידו לייבמה ולגרשה, והגרע"א בתשובותיו סי' קמ"א תמה דא"כ אם נדון יבום לדבר שבידו א"כ אם נותן לה גט שיחול לאחר יבום מהני דלא מיקרי דשלבל"ע, וכו' יעו"ש, אולם לפמש"כ דברי התוס' נכונים דבאמת לא מהני כן בגט אף דהוי דבר שבידו משום דהוי טלי גיטך מע"ג קרקע, ובאמת יש לפרש בזה איבעית הגמ' כיון דאגידא ביה וכו' כארוסתו דמיא, והיינו דזה לא יחשב טלי גיטך מע"ג קרקע משום דזה אפשר דחשוב שפיר נתינה מיד הבעל כיון דזקוקה ביה ואגידא גביה וחשוב בעלה קצת וע"כ יוכל לגרשה כעת שיחולו הגירושין אחר הכניסה, וממילא הגט שנכתב קודם היבום שפיר מהני לגרש בו אתר הנשואין כיון דבידו לגרש כעת כדי שיחולו אחר הייבום, ודו"ק בזה

ז) ועוד יש לומר אף לפי שיטת הסוברים שהבאתי לעיל דטלי גיטך מע"ג קרקע לא מהני בשחרור וכמו דמשמע מריהטת לשון התוס' שכתבו וגט שחרור וגט אשה שוין לכל דבר דהא ילפינן לה לה מאשה, וא"כ משמע דלכל דבר אמרינן כן וע"כ לא מהני טלי גיטך וכו' גם גבי עבד, מ"מ נלע"ד ע"פ מאי דאמרינן (גיטין מ"א ב') דרבי ס"ל דמשחרר חצי עבדו קנה אע"ג דגמרינן לה לה מאשה ואשה חציה לא, מ"מ יליף שטר מכסף דמה כסף חציו אף שטר חציו יעו"ש, ולפ"ז יש לומר דרבי ס"ל דמהני טלי גיטך מע"ג קרקע בעבד כיון דיליף שטר מכסף לענין דבעינן נתינה מיד האדון ליד העבד לא יליף מאשה וכמו דבכסף מהני אף ע"י אחרים משום דקבלת רבו גרמה לו כדאיתא בקדושין (כ"ג א'), וא"כ א"ש הא דלוקח עבד ע"מ לשחררו דהא מרא דשמעתא הוא רבי ולרבי שפיר מהני אף בטלי גיטך מע"ג קרקע בשחרור וע"כ שפיר מצי להשתחרר לרבי לטעמיה, ודו"ק

ח) ולפי דברינו מצאתי תקנה למה שנוהגים להשליש גט וכתובה בנשתטית ונתחבטו בזה המל"מ שם והנוב"י וכל האחרונים ז"ל איך יוכל לכתוב גט הא אינו ראוי לגרשה כעת משום דשוטה אינה בת גירושין כמבואר ביבמות (קי"ג ב') וא"כ לא מהני גט כזה כמו בכותב גט קודם הנשואין שאינו גט כמבואר לעיל, אולם לפמש"כ הדבר נכון דבנשתטית שפיר יוכל לכתוב גט דהא כל עיקר הטעם דאינו יכול לכתוב גט היינו משום שאינו יכול לגרשה כעת שיהו הגירושין אחר הנשואין משום דהוי טלי גיטך מע"ג קרקע משום שאינה נתינה מיד הבעל משום שאינו בעלה קודם הנשואין, לפ"ז בנשתטית כיון דהוי בעלה ויש כאן נתינה מיד הבעל ליד האשה, אלא שלא יוכל לגרשה כעת מחמת שהיא שוטה והיא משתלחת וחוזרת או משום שאין לה יד לגרש את עצמה, אבל עכ"פ בעלה הוי וכיון דהוי בעלה ויש כאן נתינה מיד הבעל א"כ אף שאין לה יד לקבל את גיטה מ"מ מתגרשת שפיר לכשתשתפה משום דזה לא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע, דזה דומה למאי דמבואר בגיטין (ע"ח א') נתן בידה והיא ישינה ניעורה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הר"ז גיטך והטעם כתב הרא"ש שם משום דישנה גרעה מחרשת דישנה לית לה דעת כלל, ואעפ"כ מהני אח"כ כשאומר לה הי גיטך להתגרש בו ולא צריך לטלו ממנה ולחזור וליתן לה אף דבשעה שיצא הגט מתחת ידו לא הוי נתינה כלל דהא ישינה אין לה יד כלל, ואעפ"כ לא חשוב זה טלי גיטך מע"ג קרקע, וכן כתב המח"א הל' מכירה קנין חצר סימן י"ב דאף בנתן לה גיטה בחצרה והיא לא היתה בצדה שאם בא אח"כ ואמר הי גיטך דמהני לדעת הרשב"א והר"ן ז"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל באם נתן הגט ביד עבד שאינו כפות דמהני בהגיע גט לידה כמבואר בהה"מ פ"ה מה"ג הי"ז ועיין עוד מח"א פ"ה מה"ג ה"ב יעו"ש, ולפ"ז בנשתטית מהני שפיר לתת לה גט שתתגרש לאחר שתשתפה משום דהוי נתינה מיד הבעל ליד האשה ואף שאין לה יד מ"מ לא הוי טלי משום דהוי כמו בישינה וכנ"ל, וממילא כיון דיכול לגרשה באופן כזה שוב הגט לא הוי שלא לשמה וכמו שבארנו לעיל דזה תלוי בזה דכיון דיכול לגרשה לאחר מכאן שוב הוי הגט לשם גירושין וע"כ שפיר מהני בנשתטית להשליש גט וכתובה, וכמו שנתבאר: ה. א) והנה ראיתי לגאון דורינו מוהרי"א נ"י (ז"ל) בספרו הנ"ל ח' אה"ע סימן ב' שהביא מי שרצה לומר דבנשתטית יהי' פסול הגט משום שמחוסר מעשה בין כתיבה ובין נתינה כמו מחובר, והגאון המחבר שם דחה סברא זו בשתי ידים מהא דיבמות ולאשה בעלמא אינו גט משום שאין בידו לגרשה ותיפוק ליה מטעם שמחוסר מעשה הקדושין בין כתיבה לנתינה, וכן מאי דבעי ביבמתו מהו יהי' פסול בפשיטות מחמת מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה וכן ממה שכתב התוס' דלמ"ד א"מ דשלבל"ע הוי גט משום דבידו לגרשה כמו בשחרור, ואם נאמר דזה חשוב מחוסר מעשה א"כ יהי' פסול הגט משום מחוסר מעשה וכן בשטר שחרור וכו' יעו"ש, ובעניותו שותא דמרן הגאון נ"י (ז"ל) לא ידענא, דודאי למ"ד א"מ דשלבל"ע שפיר לא חשוב מחוסר מעשה כלל כיון שיכול לתת לה הגט כדי שתתגרש לאחר שיכנסנה וכן בשחרור שנותן לו כעת השטר שחרור שישתחרר לאחר שיקחהו א"כ לא חסר מעשה כלל כיון דגם עתה נותן לו הגט ומהני נתינת הגט כעת שישתחרר ושתתגרש ולא בעי עוד למעשה הנתינה כלל, והר"ז דומה למגרש על תנאי אם תתן לי מאתים זוז דלא חשוב מחוסר מעשה כלל דאף אם לא תקיים התנאי עדיין אינה מתגרשת, אבל בנשתטית כיון דלא מהני לגרשה כעת לכשתשתפה וכמו שנקטו בפשיטות כל האחרונים, (ולפמש"כ באמת בנשתטית יוכל לגרשה גם כעת לכשתשתפה ממילא לא חשוב מחוסר מעשה), וא"כ מעשה נתינת הגט כעת בשעת שטותה לא תוכל להיות, ממילא חשוב שפיר מחוסר מעשה, כיון דכל זמן שלא נשתפתה לא יוכל ליתן לה הגט הוי שפיר ממילא מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה ופסול הגט אף אם יתן לה לכשתשתפה, והדברים ברורים לענ"ד ודברי מרן הגאון נ"י (ז"ל) נפלאו ממנו

ב) ולענ"ד נראה אדרבה ראי' לסברת הרב השואל שם דזה חשוב מעשה בין כתיבה לנתינה ממה שכתב התוס' בגיטין (ע"ו ב') ד"ה התם וז"ל: ובגט שכ"מ אומר ר"י דצריך ליזהר שלא יתקלקל בין כתיבה לנתינה דאם נתקלקל בינתים אפי' נתפקח לבסוף אין מועיל אפי' לריש לקיש וכו' והמהרש"א ז"ל תמה על התוס' וז"ל לא ידענא מניין לפסול בנתקלקל בינתים כיון שהוא שפוי בשעת כתיבה ובשעת נתינה, ודברי הר"ן נכונים בזה שכתב בשם ר"י דצריך ליזהר שלא תטרף דעתו עליו בשעת כתיבה ובשעת נתינה וכו' ע"כ, ולענ"ד נראה דדעת התוס' הוא משום דס"ל דשוטה חשוב מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה וע"כ שפיר כתבו דאף אם נתפקח בינתים לא מהני אף לר"ל משום