מרחשת חלק ב תז

שלא גילה הבע"ח דעתו שרוצה בשליחותו, ועיין קדושין (ד' מ"ב ע"א) דב"ד חבין ע"מ לזכות ודוקא ב"ד שכחן יפה אבל בעלמא לא מהני לזכות לזה ע"מ לחוב לזה ובזכות כזה לא אמרינן זכין לו לאדם שלא בפניו, זהו טעמו של דבר

והנה ע"פ מה שכתב הר"ן דבעינן שלוחו של בעל הממון וכל שאינו בעל הממון אינו יכול למנות שליח ולפ"ז הקשה הר"ן אמאי מגביה מציאה לחבירו קנה חבירו הא אינו שלוחו של בעל הממון, ויעויין בנמוק"י פ"ק דב"מ, והנה לפ"מ שכתבנו לעיל דזכיה לאו מטעם שליחות וע"כ אף במקום דליכא שליחות מהני זכיה, לפ"ז ניחא מה שמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו והיינו דאף משום שליחות ליכא מ"מ מטעם זכיה איכא דזכיה לאו מטעם שליחות וע"כ מהני אף במקום דלא מהני שליחות

ולפ"ז א"ש במציאה למ"ד דמגביה מציאה לחבירו הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דשם אף בעשאו שליח לא מהני משום דבמציאה ליכא שליחות משום דאינו שלוחו של בעל הממון ורק מצד זכיה יש כאן וכיון דאיכא כאן חוב לאחרים ליכא כאן דין זכיה דאין זוכין לזה ע"מ לחוב לזה, וע"כ מיושב שפיר קושית הרא"ש מהא דתנה לי דלא מהני אף בעשאו שליח משום דבמציאה ליכא שליחות כלל משום שאינו שלוחו של בעל הממון וע"כ מצד זכיה לא מהני כל עוד שיש כאן חוב לאחרים, אבל בתופס לבע"ח כיון דנכסי הלוה נשתעבדו להמלוה ע"כ הוי שפיר שלוחו של בעל הממון וע"כ מהני התם שליחות, משא"כ בהא דיימר בר חשו דהוי מטלטלי דיתמי דלא משתעבדי אלא דכל עוד דלא נכנסו לרשות היתומים יכול לתפוס וא"כ ליכא כאן שלוחו של בעל הממון ולא מהני אף בעשאו שליח משא"כ בבע"ח דנכסיו משועבדים שפיר מהני תפיסה אם עשאו שליח, כן נ"ל ליישב שיטת רש"י, ודבר זה אמרתי מכבר ומצאתי אח"כ להנתיבות סי' ק"ה שכתב ליישב כעין זה ביתר ביאור יעו"ש

ד) וע"פ דברינו אלה אמרתי ביישוב שיטת הר"י ברזילי שכתב דהאב יכול לקדש אשה עבור בנו הקטן ובמוהרי"ט סי' מ"א הקשה ע"ז מגמ' דב"ב (ד' קנ"ו ע"א) אמר ר"נ אמר שמואל בודקין לקדושין ולגרושין ומאחר דבדקינן לקדושין לגרושין למה לי ולפי דעת הרי"ב דאב יכול לקדש אשה עבור בנו הקטן א"כ לא מקשה מידי דאף אם היה קטן בשעת קדושין מ"מ מהני קדושי האב עבורו וצריך בדיקה לגרושין

ואולם אמרתי ליישב זה ע"פ מה שהקשה הנוב"י מהד"ק ח' אה"ע סי' איך יכול אדם לקדש אשה ע"י שליח הא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ותירץ משום מיגו דזכי לנפשיה וכו' אולם עדיין הקשה היכא דעל השליח היא איסור ערוה דאינו יכול לקדשה לעצמו אמאי מהני שליחותו, אולם באמת לדעת רש"י ז"ל דס"ל דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים מהני אם עשאו שליח א"כ בלא"ה א"ש מכיון דעשאו שליח לא איכפת לן אם הוא חב לאחרים אם לא

ה) והנה ננקוט לעיקר דדעת הרי"ב הוא כשיטת רש"י דמהני שליחות במקום שחב לאחרים וע"כ שפיר יוכל אדם לקדש ע"י שליח אף דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים משום דע"י שלית מהני וכנ"ל

אולם כ"ז בגדול המקדש אבל באב המקדש לבנו קטן שהקטן אינו בר שליחות, וא"כ הא דיכול האב לקדש עבורו אשה מן התורה ע"כ הוא משום דס"ל להרי"ב דזכיה לאו מטעם שליחות וע"כ אף דאין שליחות לקטן מ"מ זכין לקטן מן התורה וכמבואר בקדושין (ד' מ"ב ע"א) ובר"ן שם וע"כ שפיר יכול האב לקדש אשה עבור בנו מטעם זכיה לא מטעם שליחות וזכין לקטן

אולם אם כל עיקר מאי דמהני קדושי האב עבור בנו הקטן הוא מטעם זכיה לא מטעם שליחות תתעורר קושית הנוב"י הא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים, ומה שתרצתי לפי דעת רש"י משום דהיכא דעשאו שליח מהני, זה אינו בקטן דהא קטן אינו יכול לעשות שליח ורק קנינו הוא מטעם זכות והדרא קושיא לדוכתא דהוי תופס במקום שחב לאחרים ולא מהני משום דאין זכין לזה ע"מ לחוב לזה

אבל באמת דבר זה לא קשיא כלל דהא לדידן באמת קימ"ל דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו והיינו מטעם מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ואין זה חב לאחרים וא"כ שפיר יוכל האב לקדש לבנו אשה משום מיגו דזכי וכו' ולא הוי תופס במקום שחל"א

ו) ולפ"ז מיושב קושית המוהרי"ט מש"ס דב"ב דמקשה ומאחר דבודקין לקדושין לגרושין ל"ל דהא מארא דשמעתא התם ר"נ ור"נ ס"ל בב"מ (ד' י' ע"א) דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ולית ליה סברא דמיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה א"כ לדידיה באמת לא יוכל האב לקדש אשה עבור בנו משום דהוי תופס לבע"ח וסברא דמיגו וכו' לדידיה לא מהני ושפיר מקשה ומאחר וכו'

ועפ"ז מיושב נמי מה שהקשה המוהרי"ט שם עוד על דעת הר"י ברזילי מגמ' גיטין (ד' פ"ה ע"א) חוץ מקדושי קטן מהו מי אמרינן השתא מיהא לאו בר הויה הוא וכו' ולדעת הרי"ב גם השתא הוא בר הויה ע"י קדושי אביו, אולם לפמש"כ דלר"נ באמת לא מהני קדושי אב בעד בנו קטן א"כ א"ש גם שם דשם איבעי' לה רבא מר"נ וגם רבא ס"ל כר"נ דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו כמבואר בב"מ (ד' ח' ע"א) וכמ"ש התוס' בב"מ (ד' י' ע"א) וע"כ שפיר אמר שם דהשתא לאו בר הויה הוא, ודו"ק

ז) וכעת נחזור לענינינו דלפי מה שכתבנו לעיל בכוונת התוס' דב"מ משום כיון דהמקבל אינו יכול לעשות שליח משום שאינו בעל הממון וע"כ צריך הנותן לעשות שליח עבור המקבל והנותן הוא הממנה שליח להמקבל וע"כ הוא באמת שליח המקבל ולא הנותן, לפ"ז יש מקום לומר לא כפי שכתבנו לעיל דאין העבד יכול לעשות שליח לקבלה וכל זכיית השליח עבור העבד הוא בתורת זכיה לא בתורת שליחות דלפי מה שהעלינו כעת באמת יוכל להיות השליח שליח גמור של העבד ואף דאין העבד יכול למנות ולעשות שליח משום שאינו בעל הממון ואינו עושה שליח לקבל דבר שא"ש מ"מ הא לפי מה שכתבנו אם המקבל אינו יכול למנות משום שאינו בעל הממון אז הנותן ממנה שליח עבורו, ולפ"ז ג"כ בעבד אף שאינו יכול למנות שליח מ"מ האדון שהוא הנותן עושה וממנה שליח עבור העבד והוי שפיר שלוחו של העבד לקבלה, ולפ"ז יכול העבד להשתחרר בקבלת השליח מיד כיון דבאמת נעשה השליח שלוחו שלו ורק האדון הוא העושה אותו לשליח עבורו ודין עבד ודין מתנה אחד הן

ח) ובזה נבוא לבאר דברי הירושלמי שהבאנו לעיל והוא דהירושלמי קאי שם לרבי דס"ל באשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך דס"ל דהולך כזכי ומתגרשת מיד וכדאיתא בתלמודא דידן (ד' ס"ג ע"א), וע"ז בעי ר"ז קומי ר"מ גם במתנה הולך כזכי א"ל תמן התורה זיכתה אותה בגיטה והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה אית לך מימר במתנה כן אדם עושה שליח לקבל דשא"ש ועוד מן הדא דאמר רי"ו וריב"ז אמר ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו יעו"ש וביאור דברי הירושלמי דדווקא בגט אמרינן הולך כזכי כיון שהוא נעשה שליח שלה ע"י מה דאמרה תורה שהיא יכולה למנות שליח ונעשית