מרחשת חלק ב תה

מצי למעבד שליח לקבלה מ"מ יקנה נפשיה ע"י הזכיה אף זולת השליחות, ואף דלא יוכל להשתחרר שחרור גמור ע"י הזכיה משום דלית כאן שליחות א"כ אין כאן ונתן בידה וע"כ לא הוי השחרור גמור להיות מותר בבת חורין כישראל גמור, מ"מ קנין ממונו של זה לא הלך ממנו ויוכל לקנות נפשיה ע"י הזכיה אף בלא השחרור כמו בכל מתנה שזוכה אף שלא יוכל לעשות שליח, ויד עבד כיד רבו אין כאן דהא ע"י אחרים הוא והוי דוגמא שכתב הקצוה"ח דבשטר ע"י אחרים מהני למקניה נפשיה אף בשנכתב השט"ש שלא לשמה

י) לפ"ז אחר שזכינו לדין זה אני אומר דהיינו ממש דברי הרי"ף שכתב דהא דאם רצה לחזור לא יחזור ה"מ לחזרה דלא מצי רביה למהדר ביה אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמטי גיטא לידיה, והיינו דס"ל להרי"ף ז"ל דנהי דזכין לו לאדם שלא בפניו מ"מ לא מהני בעבד להיות משוחרר ע"י הזכיה, משום דנהי דזכיה הוי כמו שליחות מ"מ בעבד כיון דלא מצי עביד שליח לקבלה ורק האחר זכה לו משום זכיה זולת השליחות א"כ לא מהני הזכיה להשתחרר שחרור גמור משום דלא קרינן ביה ונתן בידה כיון דליכא כאן שליחות, אבל מ"מ קנה עצמו קנין ממון ואין האדון יכול לחזור בו משום שכבר קנה עצמו קנין ממון ע"י הזכיה לבדה, אבל לצאת לחרות להיות מותר בב"ח אינו יוצא רק במטא לידיה אבל קודם דמטא לידו לא מהני רק לענין קנין ממון אבל לא לקנין שחרור גמור, וזהו שכתב הרי"ף דלא מצי הדר ביה היינו משום שקנה עצמו העבד קנין ממון *) אבל לא נפיק לחרות כלומר להיות מותר בב"ח לא, דלענין זה לא מהני זכיה מידי כיון דלית כאן שליחות, ומעתה דברי הרי"ף מבוארין ונכונין בטעמן דמהני זכיה לחזרה ולא לצאת לחרות, וזה אין להקשות כיון דקנה הגט שחרור תיכף בקבלת השליח לענין קנין ממון א"כ כבר השטר שחרור קנוי להעבד ואיך א"כ משתחרר בשמגיע לידו הא בשעה שמגיע לידו אין עוד השטר שחרור של האדון והוי של העבד ובעינן ספר המקנה שיהי' משל הבעל עיין גיטין (כ' א'), מ"מ יעויין לקמן שם (פ"ד ב') שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל מן הכהונה וברש"י שם מ"מ אין צריך שתקנה לו את הגט, שוב מצאתי בנתיבות סי' קצ"ז סק"ד שכתב כן יעוש"ה

יא) וע"פ דברינו מיושב מה שראיתי בשו"ת עונג יו"ט סי' קמ"ט שהקשה על דעת הרי"ף ז"ל דלא יצא לחירות עד דמטא גיטא לידיה וא"כ אמאי לא יוכל לחזור כיון דלא נשתחרר עוד א"כ יוכל לבטל את השט"ש כמו דמהני ביטול בגט, וכתב ליישב משום דהא דאמרינן דיוכל לבטל הגט הוא משום דאתי דבור ומבטל דבור כמבואר קדושין (ד' נ"ט ע"ב) וא"כ כאן כיון שזכה בהנייר א"כ איכא מעשה ולא אתי דבור ומבטל מעשה כיון דיש כאן קנין לענין הנייר יעו"ש ובאמת דבריו דחוקים דא"כ אם השט"ש הוא פחות משו"פ דלא הוי ממון כלל א"כ מאי מהני וכמו כן כתב המחבר עצמו ז"ל להסתפק אם כתבו על אסורי הנייה כיון דליכא זכות לענין הנייר שוב יכול לחזור בו יעו"ש, אולם לפ"מ שכתבתי דבאמת מהני הזכיה לא לענין זכיה לבד כי אם ג"כ לענין שקנה נפשיה אלא שמחוסר מטי לידיה כדי שיהי' מותר בב"ח וא"כ כיון דמהני לענין קנין ממון יש כאן מעשה גמור ולא מצי לבטל את השט"ש משום דלא אתי דבור ומבטל מעשה ואף בכתבו על פחות משו"פ הדין כן דבשטר הקנאה לא צריך שווי פרוטה כמבואר בב"ב (ד' נ"א ע"א) ודו"ק

וראיתי עוד בספר הנ"ל שם בהגהה שכתב לדעת הרי"ף ז"ל דהא דלא יתנו לאח"מ לאו דווקא מת הה"ד דאם מכרו לאחר לא יתנו דלא מהני עוד שחרורו כיון שכבר מכר ופקע רשותו מיניה יעו"ש, אולם לפי דברינו דלדעת הרי"ף באמת זכה עצמו קנין ממון ואין עליו רק קנין איסור דלא יוכל לישא ב"ח משום דאכתי לא אישתחרר כולו עד דמטי לידיה, א"כ שפיר נקטה המשנה דווקא מת משום דמכירה לא שייך בו דכיון דפקע ממנו קנין ממון האדון ע"י הזכיה שזכה השליח עבורו שוב לא יוכל למכרו דאין עליו עוד קנין ממון וכמו דאמרינן בגיטין (ד' מ' ע"א) דהמפקיר עבדו ומת וכו' משים דגופיה לא קנו ליה איסורא הוא דאיכא גביה ואיסוריה לבריה לא מוריש יעו"ש וא"כ מכש"כ שלא יוכל למוכרו אם אינו יכול להורישו, והבן

יב) וע"פ הקצוה"ח שהבאנו לעיל דמשו"ה לא מהני שלא לשמה מטעם קנין ממון משום דבשטר קנין ממון בעי קנין וזכיה וזה לא מהני בעבד משום דידו כיד רבו. מיושב ג"כ קושית הפנ"י בגיטין (ד' ל"ט ע"ב) על התוס' ד"ה מה אשה שהקשו דלאבא שאול האיך עבד משתחרר בשטר אם לא יפקירנו תחלה דמה אשה איסורא ולא ממונא וכ"ת דלשון הכתוב בשטר כגון הרי את ב"ח הרי את לעצמך הוי לשון הפקר א"כ לשמואל למה לי שטרא יפקירנו יעו"ש, והפנ"י כתב ע"ז: לא ידענו מאי קשיא להו דנהי דלשון הכתוב בשטר לא הוי לשון הפקר אכתי מצינן למימר דכותב לו בל' מתנה ומהני לענין הפקעת ממון כדמצינו בקדושין וכו' לענין עבד עברי שיוצא בשטר דהיינו לשון מתנה אע"ג דמסקינן שם דעבד עברי גופו קנוי וממילא ה"ה לע"כ כיון דנותן לו שטר השחרור דמהני לענין איסור וכותב ג"כ ל' מתנה דמהני לענין ממון וכו' עכ"ל הפנ"י, אבל ע"פ הקצוה"ח הנ"ל שפיר מקשים התוס' דמשום שטר מתנה לא מהני דהא לא מצי לזכות את השטר כיון דלענין קנין ממון צריך זכיה ויד עבד כיד רבו ולא מהני זכיה וכמו שכ' הקצוה"ח לענין שטר שחרור שלא לשמה, ומיושב שפיר קושית הפנ"י

יג) נחזור לעניננו דלפי המבואר אתנו בזה דברי הרי"ף ז"ל נכונים בטעמן דהעבד אינו יוצא לחירות עד דמטי גיטא לידיה הוא מטעם שאינו יכול לעשות שליח לקבלה ורק מטעם זכיה לבדה זכה בעצמו לענין קנין ממינו אבל לא לצאת לחירות דיהי' מותר בב"ח

ועפ"ז ממילא מיושבים קושיות הר"ן והרשב"א מהא דמזכה גט לאשתו במקום יבם וכן מהא דפ' המקבל דהאשה שאמרה התקבל לי גיטי דאם אמרינן תן כזכי מגורשת מיד כשהגיע ליד השליח, אבל לפי דברינו לא קשיא כלל דבמזכה גט לאשתו שפיר מתגרשת בקבלת השליח מיד דבגט כיון דמהני שליחותה ויכולה לעשות שליח לקבלה משום דהוי שלוחו של בעל הממון משום דהתורה זכתה לה בגיטה להיות דבר שלה כמבואר בירושלמי וע"כ שפיר מהני זיכוי מטעם שליחות כיון דאנן סהדי דניחא לה נעשה המקבל *) ובאמת בלא"ה צריך לומר כן לדעת הרי"ף דפקע ממנו קנין ממון כיון דאינו יכול לחזור בו א"כ ממילא הבעלים מתיאשים ממנו והוי כמו נתיאשתי מפלוני עבדי דאינו יכול להשתעבד בו עוד, שוב מצאתי בפנ"י לקמן (ד' י"ג ע"א) על מתניתין דתנו שהקשה כן לדעת הרי"ף ז"ל ומה שתירץ שם משום דלא הוי לשון הפקר תמוה הא מ"מ מתיאש ממילא ומאי צריך לשון הפקר כיון דהוי כאן יאוש, ועיין תוס' יבמות (ד' ט"ז ע"ב) ד"ה בשלמא, ודו"ק: שוב מצאתי בישועות יעקב א"ה סי' ק"מ סק"ב שכתב ליישב כן דברי הרי"ף דמכיון שאסור לחזור אז ממילא מתיאש האדון והוי כמפקיר עבדו שאסור לאכול בתרומה יעו"ש ושמחתי שכוונתי לדעתו בזה ובאמת הרגיש בזה הפנ"י כמו"ש ויעו"ש מה שהאריך בזה: