מרחשת חלק ב תד

הגט להיות כשלה כדי לעשות שלית והוי שפיר שלותה, אבל בעבד כיון דיד עבד כיד רבו הוא ולית ליה יד לעצמו כלל ואין לו קנין לעצמו, א"כ איך נוכל לאמר דהתורה זכתה לו בהשטר שחרור הא אין לו יד כלל לזכות ומאי יזכה כיון דאין לו יד לזכות מרבו, ואף דגמרינן לה לה מאשה, וא"כ כמו דאשה יכולה לעשות שליח כמו כן העבד, הא מ"מ ז"א דהא טעמא דאשה יכולה לעשות שליח הוא מטעם שיש לה זכות בגט וכמו שאמר בירושלמי אבל בעבד שאין לו יד להיות לו זכות א"כ ממילא לא יוכל לעשות שליח לקבלה משום דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו, דהא חזינן בקדושין שם דרשב"א ס"ל אף דגמרינן לה לה מאשה מ"מ ס"ל כיון דלא דמי לאשה ואין לו רשות לעצמו כמו אשה לא מהני לקבל ע"י עצמו, ואף רבנן דס"ל דיכול לקבל גט שחרור ע"י עצמו היינו משום דס"ל דבעת קבלת הגט שחרור יש לו יד ג"כ משום דגיטו וידו באין כאחד אבל זולת זו הסברא לא הוי אמרינן דיכול לקבל גט שחרור ע"י עצמו אף דגמרינן לה לה מאשה, וא"כ הכא בשליח דלא שייך כאן לדון גיטו וידו באין כאחד דכ"ז שייך במקבל ע"י עצמו אמרינן גיטו וידו באין כאחד וממילא יש לו יד לקבל את הש"ש ע"י עצמו, אבל לעשות שליח לקבלה לא מהני זה דבשעה שנעשה שלית עדיין לית ליה יד דעדיין לא נשתחרר וכיון דלית ליה יד ממילא לית ליה זכות בגט וכמבואר וממילא לא יוכל לעשות שלית לקבלה דהא אינו עושה שלית לקבל דבר שאינו שלו כיון דלית ליה יד לזכות מקודם בגט כמו אשה וע"כ ממילא לא יוכל לעשות שלית לקבלה, ולא שייך לומר גם בשליחות דשלוחו וגיטו באין כאחד דלפי מה שנביא לקמן דברי הקצוה"ח דגיטו וידו באין כאחד לא אמרינן רק היכי שאין צריך זכיה מדעתו אבל בשצריך זכיה מדעתו לא אמרינן כן א"כ בשליח דלא נעשה שלוחו בע"כ אין שייך לומר שלוחו וגיטו באין כאחד, ויש לומר עוד ע"פ סוגית הגמרא דנזיר (ד' י"ב ע"א) יעו"ש, והדברים נכונים מאד למעיין

ח) ממוצא דברינו אלה נשכיל דבאמת עבד אינו יכול לעשות שליח לקבלה משום דהוי עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו דזה לא יתכן, אבל לפ"ז צריכין אנו להבין הא דתנן בקדושין (ד' כ"ב ע"ב) דעבד יוצא בשטר ע"י אחרים הא לא מהני שליחות לקבלה כלל, וא"כ איך מהני השחרור הא אינו יכול לעשות שלית כלל, ועוד יותר תמוה דלרשב"א שם ע"י עצמו לא מהני וע"י אחרים מהני הא לא מצי למיעבד שלית כלל

ולכאורה היה אפשר לומר לפי מה שהבאנו לעיל דמשו"ה במתנה מהני לזכות ע"י אחר אף דאינו יכול לעשות שלית לקבל דבר שאינו שלו, שהטעם הוא לפי שיטת הסוברים דזכיה לאו מטעם שליחות ומהני זכיה אף במקום דליכא שליחות וע"כ מהני לזכות במתנה עבורו אף דלא נעשה שלית שלו, ולפ"ז י"ל ג"כ בשטר שחרור דנהי דלא מהני מטעם שליחות וכאמור, מ"מ מהני לזכות עבור העבד את השט"ש ע"י אחרים מטעם זכיה לא מטעם שליחות וכמו במתנה, אולם באמת אי אפשר לומר כן דהא כתבנו לעיל דמהאי טעמא צריך שליחות בגט אשה לקבלה ולא מהני מטעם זכיה לחודה כיון שגילתה דעתה דניחא לה בקבלת הגט, משום דבגט אף דזוכה לה הגט מ"מ לא מהני להתגרש בזכיה לבדה זולת השליחות משום כיון דונתן בידה בעינן, וזכיה אף דקנין הוא מ"מ כיון שאין כאן שליחות א"כ אין זה בא לידה כלל *), ומעתה הוא הדין בעבד כיון דגמרינן לה לה מאשה א"כ לא מהני זכיה בשטר שחרור משום דבעינן ונתן בידה ואין זה בא בידו כלל, וע"כ לא מהני להשתחרר בתורת זכיה לבדה וכמו בגט

ט) ונקדים כאן דברי הקצוה"ח סי' ר' סק"ה דלאחר שהעלה דהא דאמרינן בעבד ואשה גיטו וידו באין כאחד, הוא משום דגט עבד ואשה לא בעי זכיה כיון דעבד ואשה יוצאין בע"כ ואין זכיה בע"כ אלא ודאי גבי אשה לא בעי רק ונתן בידה וליכא תורת זכיה והקנאה בהם בע"כ אבל במתנה כיון דבעי זכיה דהא הוי מדעתו לא אמרינן חצירו וידו באין כאחד יעו"ש, הוסיף וכתב בזה"ל: דבזה ניחא מאי דקימ"ל דשטר שחרור שלא לשמה פסול והא גופו של שטר שחרור הרי את בן חורין וכו' וא"כ אמאי לא קנה עצמו בתורת שטר דמאי שנא ממוכר עבדו לאחר וכותב לו עבדי קנוי לך דמהני אף שנכתב שלא לשמה וה"נ יהי' מהני במוכר אותו לעצמו ואף דלא יהני לענין שיהי' מותר בב"ת מ"מ יועיל למקני נפשיה ולשמואל דס"ל דהמפקיר עבדו יצא לחרות ואין צריך גט שחרור יהי' מהני גם להיות מותר בבת חורין, אולם לפמש"כ ניחא דשלא לשמה כיון דאינו בתורת שחרור אלא בתורת קנין ובעי זכיה בשטרו וכיון דיד עבד כיד רבו הוי ליה כנותן שטר מתנה לחבירו על חצירו ונתן השטר מתנה בהחצר דלא קנה לא את השטר ולא החצר, ודוק, ולפ"ז בשטר ע"י אחרים קנה נפשיה אלא שאסור בבת חורין וכו' עכ"ל הקצוה"ח

ומעתה לפי דברי הקצוה"ח שהקדמנו דבאמת בכל שטר שחרור אף דלא נעשה כתיקון גט אשה מ"מ יהי' מהני מטעם שטר קנין ממון כמו במוכר עבדו אף זולת דין שטר שחרור שהוא דומה לגט, ולפ"ז במזכה שטר שחרור ע"י אתר נהי דלא מהני להשתתרר ע"י משום דלא מהני זכיה בגט משום דונתן בידה בעינן מ"מ יהי' מהני מטעם שטר מתנה משום דמקנה אותו לעצמו וע"כ אף דלא מצי *) ובזה אני אומר מה ששנינו בגיטין (ד' י"ט ע"א) על הקרן של פרה ונותן לה את הפרה ועל יד של עבד ונותן לה את העבד ומבואר שם הטעם לקמן (ד' כ"א) משום דמחוסר קציצה, ובחדושי הרשב"א שם כתב וכן הוא בש"ע א"ה דאף אם נותן לה את העבד והפרה ג"כ כל שאינו נותן לה אותם במתנה לא מהני, והפנ"י שם נשאר בצ"ע בטעמא דמילתא דלא מהני דהא ליכא למימר דמשום דשייר את העבד והפרה לעצמו ע"כ אין זה כריתות משום דאגיד גביה דהא מלעיל (ד' כ' ע"ב) הרי זה גיטך והנייר שלי וכו' בין תיבה לתיבה מהו מבואר דמה שמשייר לעצמו בגט לא חשוב אגיד גביה, ויעו"ש בפנ"י שלא מצא מקום ליישב דין זה, ולענ"ד נראה ע"פ המבואר בחו"מ סי' ר' ס"ה דאין כליו של מוכר קונה ללוקח ברשות לוקח אף אם אמר ליה המוכר זיל קנה יעו"ש, ולפ"ז במשייר פרה ועבד לעצמו לא תוכל האשה לקנות את הקרן והיד בהכניסה את העבד והפרה לתוך חצירה דהא כיון דהפרה והעבד הם של בעל א"כ הרי זה הגט בכליו של בעל ולא תוכל לקנות לה חצירה ולא מהני רק משיכה בכליו של מוכר כמבואר בחו"מ שם דמשיכה מהני בכליו של מוכר וכמו במשוך פרה לקנות כלים שעליה (ב"מ ד' ט' ע"ב) אבל קנין של משיכה והגבהה לא מהני בגט וכמבואר לעיל בשם הירושלמי דבגט דווקא ידה וחצירה בעי וקנין אתר לא מהני, וע"כ צריך שיקנה לה ג"כ הפרה והעבד ומכניסם לתוך חצירה ושפיר מתגרשת, והבן, וזה לענ"ד טעם רבינו ירוחם שהביא הב"י בא"ה סי' קנ"ד ד"ה וכותבין וכותב על יד של עבד צריך להיות העבד כפות והב"י השיג עליו דבכותב על יד של עבד הוי העבד גופיה כקלף גדול וע"כ אין צריך כפות דכל שזכתה בעבד באחד מדרכי הזכיה הרי זה קנתה הגט יעו"ש

אולם לפמש"כ צריך להיות העבד כפות משום דצריך להכניס את העבד תוך חצירה משום דקנין אחר לא מהני וכל שאינו כפות אינו משתמר אף בעומדת בצד ביתה כמו שכתב התוס' בב"ק (ד' י"ב ע"א) ד"ה למה משום דהוי כצבי רץ יעו"ש היטב ודו"ק כי קצרתי: