מרחשת חלק ב תג

דגיטין ר"ז בעי קומי ר' מנא מסר לה במוסרה מהו מדת הדין את אמר נקנה מקח והכא את אמר הכין או שנייא היא דכתיב ונתן בידה עד שיהי' כולה בידה יעו"ש, הרי מבואר דאף דקנתה את הגט מ"מ אינה מתגרשת בו דאין תורת קנין בגט אם לא בא בידה או בחצירה שהוא כידה ויעויין תשובת רע"א סי' רכ"ב אות כ"ג מש"כ בזה ועיין בקצוה"ח סי' ר"ב סק"ד, *), ולפ"ז א"ש דבמתנה שפיר אמרינן דזכי לו אף בלא שליחות משום כיון דזכין לאדם שלא בפניו שפיר קנה המקבל מכח זכיה דבמתנה לא בעינן בא לידו ממש כיון דמהני בו קנין ואגב אף דלא בא לידו וע"כ שפיר קנה מכח זכיה אף אם לא בא לידו, אבל בגט כיון דאמרה תורה ונתן בידה דבעינן שיבוא לידה ואי לא בא לידה אינה מתגרשת בו אף דקנתה את הגט וכמו שכתב הר"ן דלא מהני קנין אגב וסודר בגט משום דונתן לידה בעינן וליכא אלמא אף דזכתה את הגט ע"י קנין מ"מ לא מהני להתגרש בו כיון דלא בא לידה ממש, וא"כ בגט לא מהני זכיה להתגרש בו דנהי דזכתה בגט מ"מ לא מהני להתגרש בו כיון דלא בא לידה ממש ואף דזכיה קנין הוא מ"מ הא אינה בידה, וע"כ אם נימא דאשה אינה יכולה לעשות שליח לקבלה משום שאינה שלה ורק מטעם זכיה הוא זה אינו דמטעם זכיה לבדה אינה מתגרשת משום דלאו ונתן בידה קרינן בה, וע"כ מה שאשה עושה שליח לקבל את הגט הוא מטעם שליחות ולא מטעם זכיה ושליחות שפיר מהני בה כיון ששלוחה כמותה הוי כמו בא לידה ממש משום שהוא במקומה עומד וכידה דמי, וע"כ אם נימא דאין אדם יכול לעשות שליח לקבל דבר שאינו שלו תיקשי היך אשה מתגרשת בקבלת השליח הא הגט אינה שלה ואי משום זכיה הא ליתא דזכיה לא מהני להתגרש בו, וע"כ תירץ הירושלמי דשנייא היא בגט דהתורה זכתה לה בגט והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה, ומשום זה באמת הוצרכה תורה לרבות דאשה עושה שליח לקבלה ולא סגי במה שמגלה דעתה דניחא לה ושוב הוי זכות וזכין לאדם שלא בפניו וכמו דילפינן בקדושין מקרא, אולם לפ"מ שבארנו דמשום תורת זכיה בלבד לא היתה מתגרשת וע"כ צריך קרא דיכולה לעשות שליח וע"כ היא מתגרשת משום דהוי נתן בידה וז"ב

ו) ומאי דאמרינן ביבמות (ד' קי"ח ע"ב) דאיבעי לן אם יכול לזכות לאשתו גט במקום קטטה או יבום משום דזכות הוא לה וזכין לו לאדם שלא בפניו וכו', אשר לכאורה מבואר מזה היפך מה שכתבנו וגם מטעם זכות מהני ג"כ בגט

אבל באמת לאו קושיא היא כלל ע"פ אשר נבאר דעת הראשונים ז"ל דס"ל דזכיה לאו מטעם שליחות וכדמוכח בקדושין (ד' מ"ב ע"א), אין רצונם לאמר דכל עיקר מאי דמצינו דזכין לאדם שלא בפניו הוא לא מטעם שליחות אלא מטעם זכיה, זה אינו דודאי גם הסוברים דזכיה לאו מטעם שליחות מודו דבמאן דמצי למעבד שליח שפיר מהני ליה זכיה מטעם שליחות ג"כ דהא כיון דזכות הוא לו אנן סהדי דניחא ליה והוי כמו שפירש שעשה אותו שליח לעשות אותו דבר עבורו וכמו שפירש"י בקדושין (ד' מ"ה ע"ב) ד"ה ודילמא דכיון דגילה דעתיה דניחא ליה וכו' נעשה לו שליח מאליו וזכין לו לאדם שלא בפניו, וכל עיקר מה שבאו הסוברים לפרש דזכיה לאו מטעם שליחות הוא להוסיף דאפי' במקום דלא מהני שליחות כמו בקטן דלא מצי למעבד שליח מ"מ שפיר מהני בו זכיה מדאורייתא וכמו שהביאו ראי' לזה מסוגיא דקדושין (ד' מ"ב ע"א) כמבואר בר"ן שם בארוכה, וזו היא שיטתם דמהני זכיה מדאורייתא אף במקום דלא מהני שליחות, אבל באמת במקום דמהני שליחות גם הסוברים דזכיה לאו מטעם שליחות מודים דמהני זכיה גם מכח שליחות משום כיון דזכות הוא לו אנן סהדי דניחא ליה בשליחותיה והוי כמו שעשאו שלית בפירוש, וממילא ניחא מאי דאמרינן דמהני לזכות לה גט במקום שזכות הוא לה, אף דלא מהני זכיה בגט להתגרש בו, היינו כיון דמהני שליחות בגט לעשות שליח לקבלה כמו דרבתה תורה, א"כ שוב ממילא היכא דזכות היא לה שפיר מהני לזכות לה משום שהמקבל גט עבורה נעשה לה שליח כיון דזכות הוא לה אנן סהדי דניחא לה בשליחותיה ושפיר מהני הגט משום דהוי שלוחה ולא מטעם זכיה לבד וכמו שנתבאר

והנה בקדושין (ד' כ"ג) מבואר פלוגתת רשב"א ורבנן, דרבנן ס"ל דעבד יכול לקבל גט עבורו ע"י עצמו ורשב"א ס"ל דעבד אינו יכול לקבל גט ע"י עצמו, ומבואר שם טעמיה דרשב"א, אף דגמרינן לה לה מאשה מ"מ אין עבד יכול להשתחרר ע"י עצמו כמו באשה משום דבעינן דומיא דאשה מה אשה עד שתוציא לרשות שלה אף עבד כן וע"כ כיון דיד עבד כיד רבו לא מצי להשתחרר ע"י קבלת השט"ש ע"י עצמו, ואף רבנן דס"ל דיכול להשתחרר ע"י עצמו היינו משום דאמרינן גיטו וידו באים כאחד וע"י הגט גופו יש לו יד וע"כ שפיר מהני לקבל גט ע"י עצמו, ויעו"ש בסוגיא

ז) ומעתה לפי המבואר בירושלמי דמעשר שני שהבאנו למעלה דטעמא דמצי האשה לעשות שליח לקבלה מטעם שהתורה זכתה לה בגט ועשתה אותו כשלה וע"כ הוי שפיר שליח לקבלה משום שלוחו של בעל הממון, לפ"ז נראה לי דכל זה שייך באשה דיש לה יד לעצמה ויכולה לזכות עבורה וע"כ שפיר אמרינן דהתורה זכתה לה בגיטה ועשתה אותו כשלה משום שיש לה זכיה ויכולה לקנות את הגט *) ובטור אה"ע סי' ל' פסק הטור דאם זרק לה קדושין לתוך חצירה צריך שתהי' החצר משתמרת לדעתה והב"י שם תמה שזה סותר למאי שפסק הטור בחו"מ דבדעת אחרת מקנה סגי במשתמרת לדעת הנותן, וא"כ אמאי בעינן בקדושין דווקא שיהי' משתמרת דווקא לדעתה, ולענ"ד נראה ליישב ע"פ מאי שכתב הר"ן בפ"ק דקדושין (ד' ח' ע"ב) גבי מנה אין כאן משכון אין כאן דכסף קדושין דאגיד לגבי בעל לאו קדושין הם יעו"ש, והטעם נראה משום דגמרינן ויצאה והיתה ובעינן כריתות כמו בגט בב"מ (ד' ז' ע"א) גט בידה ומשיחה בידו וכן אמרינן בגיטין (ד' פ"א ע"ב) דגם בקדושין כריתות בעינן יעו"ש ועיין מח"א ה' משיכה קנין מעות סי' ה' ד"ה הן אמת, ולפ"ז כיון דבקדושין לא מהני כל דאגיד לגבי המקדש א"כ שפיר כתוב בטור דבעינן דווקא שיהי' משתמרת לדעתה ולא סגי במשתמרת לדעת המקדש לבד דבמשתמרת לדעתו נמצא דקנין הקדושין אגיד גביה כיון דבלעדיו לא זכתה לה חצרה משום שאינה משתמרת וצריכין אנו למקדש כדי שתהא משתמרת ע"י א"כ זה הוי אגיד גביה ולא מהני גבי' קדושין משא"כ בשאר מקח וממכר דעלמא מהני אף באגיד גבי' וע"כ שפיר קונה במשתמרת לדעת הנותן ודו"ק, ועיין רשב"א גיטין (ד' ע"ת ע"א) ד"ה ורי"ו שכתב כיון דהבעל צריך בשמירתו אגיד גביה הוא, אבל יש לעיין לפ"ז בקדושין (מ"ח א') במקדשה בשט"ח דא"מ דלא סמכא דעתה דמשמע דבלא"ה היתה מקודשת והא כיון דיכול למחול א"כ אגידא גביה כמו גט בידה ומשיחה בידו כיון דיכול לנתקו ולהביאו אצלו והכ"נ יכול לנתק ממנה ע"י מחילתו והוי זה אגידא גביה, ואולי נאמר דלא חשיב אגידא גביה רק היכא דיכול לנתקו ולהביאו אצלו אבל לא יוכל לנתק רק באופן שע"י נתיקו לא יבא אצלו רק יפול מידה על הקרקע לא חשיב אגיד גביה והכ"נ במחילת שטר הא לא יוכל להביאו אצלו רק יוכל להפסידה ממנה אבל לא להביאו אצלו רק יהי' שייך להלוה וא"כ אין זה אגידא גביה וצ"ע ואכ"מ: