מרחשת חלק ב ת

או לא משא"כ בהגדת המעשה שקאי על העד המעיד דואם לא יגיד דקאי על האדם שפיר מחלקינן בין ראוי או לא ולענ"ד הדברים ברורים ואמיתים

סימן כה

הרמב"ם בפ"ט מה' גירושין הכ"ד כתב וז"ל: נתייחד עמה אחר שאמר להם לכתוב ולחתום וליתן לה הרי אלו לא יכתבו וק"ו הדברים אם הגט שניתן לידה כשנתיחד עמה נפסל הגט שמא בעל ק"ו לזה שלא נכתב ואם כתבו ונתנו לה אחר שנתיחד עמה אינו גט עכ"ל, ודברי רבינו אלה תמוהים כאשר התפלאו על דבריו כל נו"כ, וביותר תמוהים דברי הרמב"ן ז"ל שכ' בכוונתו משום חשש פיוס איך לא שם לבו לדברי רבינו שכתב שאינו גט שהוא בודאי אינו גט כמש"כ הה"מ ואיך הכניס בדברי רבינו כוונה שאין לשונו ז"ל סובלת אותו, גם מה שכ' הה"מ ליישב דברי רבינו משום שכל שנתיחד בטל השליחות בודאי א"כ קשה אמאי בנתיחד עמה בין כתיבה לנתינה אין הגט בטל בודאי, ומש"כ לחלק משום שהוא עצמו עשה מעשה הנתינה (כצ"ל) אחר היחוד מה מהני זה כיון שהיחוד מעיד על כוונתו לבטל השליחות בודאות מה מהני מעשהו אח"כ להכשיר את הגט למפרע, דלדעת רבינו הגט עצמו בטל ואינו חוזר ומגרש בו כל שביטל גופו של גט כמבואר בדבריו פ"ו מה' אלו הכ"א, והנראה לי בכוונת רבינו ז"ל שהוא באמת משום חשש פיוס כמו שכ' הרמב"ן ז"ל בכוונתו, ומה שפסול הגט בודאי ואינו גט מן התורה היינו טעמו לדעתי לפי מש"כ רבותינו האחרונים ז"ל הביאם הפ"ת באה"ע סי' קכ"ב שכל שעשאו הבעל שליח לכתוב גט כוונתו היתה לכתוב לו גט כשר כתיקון חכמים, ואם שינה וכתב אותו בפסול אפי' פסול דרבנן הר"ז הגט פסול מן התורה משום שהוא עוות בשליחות הבעל שניחא ליה דוקא גט כשר בלי שום פקפוק יעו"ש, מעתה כאן כיון דרבנן חששו בנתיחד עמה משום פיוס אף שאינו אלא חשש לעז בעלמא כמו שכ' התוס' בגיטין (י"ח ע"ב), מ"מ הא רבנן חששו לזה ואין לכתוב גט כזה לכתחלה, א"כ גם הבעל אינו רוצה לכתוב גט כזה וממילא בטלה שליחותו והגט פסול מן התורה, ובזה מדוקדק לשונו הזהב של רבינו ז"ל שכ' כאן הר"א לא יכתבו, דלכאורה שפת יתר הוא והי"ל לכתוב בקיצור אם כתבו ונתנו אינו גט, אבל לפי האמור היא הנותנת טעם לדבריו שאינו גט כיון שהקדים שהרי אלו לא יכתבו וא"כ חשו רבנן שלא לכתוב גט כזה וע"כ ממילא בטלה שליחות הבעל והגט בטל מדאורייתא משום שנכתב שלא בשליחות הבעל, והק"ו שכתב היינו להורות לנו שיש חשש פיוס בנתיחד עמה ומשום זה לא יכתבו לכתחלה גט כזה וממילא גט כזה שנכתב הר"ז שלא בשליחות הבעל ובטל מה"ת, ומאליו יובן שגם דעת רבינו כדעת הרמב"ן ז"ל דבאומר נאמנת עלי שלא פייסתי שהגט כשר גם לדעת רבינו, והיינו כיון שכ' נאמנות שוב אין כאן חשש ולעז של פיוס וראוי לכתוב אפי' לכתחלה וממילא אין כאן עוות בשליחות והגט כשר בלי שום פקפוק וזה שלא כדעת הב"ש באה"ע סי' קמ"ט שכ' דלדעת רבינו לא מהני נאמנות ולפי האמור זה ליתא, ועיי' בדברי רבינו למעלה פ"ג ה' ה' שכתב שם הכס"מ דרבינו לא ס"ל כחלוקו של הרמ"ה ברא"ש שאם מסר הגט לשליח ואח"כ נתיחד עמה אז אף אם נתגרשה לא תנשא לכתחלה משום דילמא קפיד אתקנת בנו, ורבינו לא ס"ל חילוק זה וס"ל גם ע"י שליח אם נתגרשה בגט זה תנשא לכתחלה, והמל"מ תמה על הכס"מ שאדרבה לפי דברי רבינו כאן שאם נתיחד עמה *) סי' י' ל"ג ב' בהערה ד"ה ועפ"ז

בטלה השליחות א"כ בגט ישן ע"י שליח הוי פסול מן התורה ואינו גט כלל, דמה חילוק בין כתיבה לנתינה כיון שעשה מעשה ונתיחד הרי בטל השליחות, ולפי האמור אדרבה דברי הכס"מ צודקים והוא לפ"מ שכ' למעלה *) דבשנים ששלחו שני גיטין ונתערבו אם נתן האחד הגט בטל דמשמע דבטל בודאי, וכ' שם הטעם משום דהוי ג"כ עוות בשליחות משום שעושה ס"ג ולא ניחא ליה לבעל, משום דבס"ג הוא מחוייב במזונותיה ואינו זוכה בזכותים שיש לו עליה יעו"ש, אולם כ"ז בשהוא פסול שלא להנשא לכתחלה שחייב במזונותי' משום דאגידא גביה, כדמשמע לשונו של רבינו ז"ל למעלה סי"ח מה' אישות ה' כ"ה שכ' עד שתתגרש גירושין גמורין, ושימוש לשון זה מצאנו לקמן פ"י ה"ג ויעוי' בדברי הה"מ אפי' פסול מדרבנן. אבל כ"ז אם לא תנשא לכתחלה אבל אם הפסול הוא רק שלא לגרש ואם נתגרשה תנשא לכתחלה א"כ לא אגידא גביה וא"ח במזונותי', מעתה יש לחלק בטוב טעם בין כתיבה לנתינה דודאי כוונת הבעל הוא לכתוב גט שלא יהי' בו שום פקפוק אפי' לכתחלה וממילא אם כתבו בפסול לכתחלה הר"ז שלא בשליחות הבעל ואף אם ירצה הבעל אח"כ לגרש אותה בגט כזה משום שחס הוא אפשיטי דספרא לא יועיל, משום שכבר נפסל ע"י שנכתב שלא בשליחות ואינו חוזר עוד להכשרו, אולם כ"ז בכתיבה אבל בנתינה אם נעשה איזה חשש של גט ישן או פיוס שפסולו משום לעז בעלמא כגט ישן אם נאמר שאין ברצון הבעל לגרש בגט כזה הר"ז אבד לו דמי הסופר והוא צריך לכתוב גט אחר והוא ודאי זייר אפשיטי דספרא א"כ ודאי אמדינן דעתיה שניחא ליה לגרש גם בגט כזה שאל"כ יהי' לו הפסד דמי הגט, וכיון שאם תתגרש בגט ישן או של חשש פיוס דעלמא הר"ז תנשא לכתחלה אין כאן עוות בשליחות, דודאי ניחא ליה לגרשה כיון שנתן עיניו לגרשה ואם תתגרש הר"ז תנשא לכתחלה וממילא לא יתחייב במזונות משום דלא אגידא גביה ממילא אין כאן עוות בשליחות אם מסר השליח גט כזה, ובזה ניחא לרבינו מש"ק לפמש"כ הה"מ בטעמו מגמ' דגיטין י"ח המשליש גט לאשתו וכו' ולגט ישן אין חוששין משום שלא נתיחד עמה משמע שאם נתיחד הגט פסול רק משום גט ישן ולדברי רבינו הגט בטל מדאורייתא ולפמש"כ הכל ניחא וכאמור וקצרתי

סימן כו. בקידושין (נ"ו ב') המקדש בערלה וכו' ובפטר חמור אינה מקודשת מכרן וקדש בדמיהם הר"ז מקודשת

א) בתשובת הגרע"א ז"ל סי' ק"ס הובא קושית הנוב"י על הרמב"ם שפסק דמכר פטר חמור דמיו אסורים הא מתניתין מפורשת במקדש בשטר חמור שאם מכר וקדש בדמיו מקודשת (בקדושין נ"ו ב'), והגרע"א תירץ דלכאורה הא הקדש מתחלל בין בדרך מקח בין בדרך פדיון וא"כ אם מכר הפט"ח הדמים שנתן הלוקח בעד הפט"ח ליהוי פדיון והפט"ח עצמו ודמיו, מותרין וע"כ צ"ל דהרמב"ם ז"ל מיירי היכי דליכא למיתי עלה מדין פדיון כגון בפחות מדמי שוויין וא"כ י"ל דמתניתין בקדושין מיירי במכרן בשוויין ומדין פדיון הותר הפט"ח ודמיו, ולענ"ד דבריו ז"ל צ"ע במש"כ דהרמב"ם מיירי בשמכרן פחות מדמי שוויין דאכתי קשה אמאי דמיו אסורין כיון דמכירה הוי כחילול דרך מקח א"כ נגד הדמים נפדה הפ"ח והדמים

מותרין, מידי דהוי כהקדש אף למ"ד הקדש ש"מ שחללו על שו"פ