מרחשת חלק ב שצו

ד. א) והנה ראיתי להגרע"א ז"ל בדו"ח לכתובות פ"ד על הא דר"ע אומר ינתנו ליורשים שכולם צריכים שבועה ואין היורשים צריכים שבועה שפירש"י ז"ל משום הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה, והגרע"א ז"ל הוקשה לו שם שעל זה גופא אנו דנין כיון שהן ביד אחרים ולא זכו בהן היורשים לא הוי כגובה מהן שיהי' לזה דין מטלטלין דיתמי אלא דהוי כגובה מיניה דידיה, א"כ מה"ט גופא לא ליבעי שבועה משום דאין זה גובה מנכסי יתומים כיון דעדיין לא זכו בהם, וע"כ פירש הגרע"א ז"ל דטעמא דכולן צריכין שביעה הוא משום דכיון שמת הוי כמו של בפניו ואין נפרעים שלא בפניו שלא בשבועה, ובזה יישב ג"כ קושית המרדכי על הירושלמי דאמר הגע עצמך שפטרה מן השבועה הא קימ"ל כאבא שאול דלא מהני נאמנות נגד יורשים, אולם לפי הטעם דמשום דהוי משום נפרע שלא בפניו ולא משום בא ליפרע מנכסי יתומים א"כ בזה שפיר מהני נאמנות, יעו"ש

ב) ולענ"ד נראה מה שהקשה הא ע"ז גופא אנו דנין אם הם נכסי יתומים לא קשיא כלל לפמש"כ רש"י ז"ל דטעמא דבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה הוא משום דהאב הי' יכול לטעון אישתבע לי דלא פרעתיך והכ"נ טענינן ליתמי, א"כ נהי דאכתי לא הוי נכסי יתומים מ"מ לענין שבועה כיון דהאב עצמו הי' יכול לטעון טענת אישתבע לי טענינן ג"כ ליתמי, אף דאין המטלטלין עדיין ברשותם מ"מ טענינן להו דהוא עצמו הי' יכול להשביעו וזה טענינן ג"כ ליתמי, ומש"כ הגרע"א ז"ל לפרש דהוא מטעם נפרעת שלא בפניו אינו נראה לי דהא לקמן צ"ד איתא מחלוקת רבנן וב"נ אם הבא ליפרע מנכסי יתומים גדולים צריך שבועה, ולדעת הגרע"א ז"ל דכל שמת חשוב שלא בפניו וצריך שבועה א"כ אמאי ביתומים גדולים אין צריך לרבנן שבועה, דנהי משום יתומים אין כאן שבועה מ"מ יהי' חייב שבועה משום נפרעת שלא בפניו דבזה לא מצינן כלל מחלוקת ולא אישתמיט מאן דאמר דהנפרע שלא בפניו אין צריך שבועה, אלא ודאי דהבא ליפרע מנכסי יתומים אחרי שמת אין זה ענין כלל לנפרע שלא בפניו, דדווקא שלא בפניו שהוא במדינת הים ואפשר שיש לו שובר או עדים שידעו שפרע לו וע"כ שפיר חיישינן שישבע, משא"כ בשמת ואין תחת יד היתומים כל שובר או עדים וגם לא פקד קודם מותו ודאי מוכח שלא פרעו א"כ אין זה ענין לנפרעת שלא בפניו, תדע דלענין נפרע שלא בפניו הוא מחלוקת בגמ' דבע"ח אין נפרע כלל אף בשבועה כדאיתא לקמן (פ"ח), אלא ודאי דנפרע שלא בפניו גרע טפי, משא"כ בשמת ובא לגבות מנכסי יתומים אין זו השבועה משום שלא בפניו

ג) אולם יש ליישב דברי הגרע"א ז"ל דלא תיקשי מהא דלקמן (צ"ד א') דמוכח שם דרבנן ס"ל דהבא ליפרע מיתומים גדולים אין צריך שבועה ואמאי אינה חייבת שבועה משום נפרעת שלא בפניו, דיש לומר לפי דעת ר"ח ז"ל דס"ל דלא מהני פטור נגד יורשים אף בפירוש, לפ"ז יש לומר דשם מיירי כגון שפטרה בפירוש מן השבועה אלא דלגבי יורשים לא מהני פטור משא"כ לגבי שבועת שלא בפניו מהני שפיר פטור וכמו שכתב הגרע"א, וע"כ שפיר לרבנן דס"ל דביתומים גדולים אין צריך שבועה אף דמ"מ הא צריכה שבועה משום שלא בפניו משום דמיירי באמת שפטרה מן השבועה אלא דב"נ ס"ל דהבא ליפרע מיתומים גדולים ג"כ צריך שבועה ובזה באמת לא מהני פטור, דנגד יורשים לא מהני פטור אף בפירוש

וביותר יש לומר דגם לדעת הרי"ף ודעימיה דמהני פטור נגד יורשיו מ"מ א"ש ג"כ, דמארא דשמעתא שם דמוקי מחלוקת ב"נ ורבנן דאביי קשישא איכא בינייהו הוא אביי, ולאביי כבר כתבנו לעיל דלדידיה דס"ל אדם פורע תוך זמנו וגם מלוה ע"פ אינו גובה מן היורשים לדידיה לא מהני פטור בפירוש נגד יורשיו א"כ א"ש דמיירי באמת שפטרה מן השבועה וע"כ משום נפרעת שלא בפניו פטורה משום דנגד זה מהני פטור, משא"כ לב"נ דמחייב שבועה בבא ליפרע מנכסי יתומים גדולים לנגד זה לא מהני הפטור כלל, ונוחין שפיר דברי הגאון רע"א ז"ל

ד) והנה התוס' שם ד"ה שנמצאת כתבו לתרץ אמאי אינה צריכה שבועה כדין בא ליפרע מנכסי יתומים משום דמיירי שפטרה מן השבועה, וכתב הגרע"א ז"ל דנראה היינו שפטרה קודם מותו משו"ה לגבי הנשים הקודמות צריכה לישבע דלא מהני פטורו לחייב אחרים, דדוחק לומר דשפטרה מפורש דווקא נגד היתומים ולא לגבי משועבדים וכו' עכ"ל, ולענ"ד תמוה למאי צריך דווקא שפטרה קודם מותו אף אם פטרה להרביעית בשעת נשואין ג"כ חייבת לישבע דאין פטורו מועיל נגד הנשים הקודמות, ואף לדעת הראשונים ז"ל החולקים על הרי"ף וס"ל דמהני פטור גם נגד לקוחות אין זה אלא בשקדם הפטור והנאמנות ללקוחות דאז אינהו דאפסיד אנפשייהו, אבל בשקדמו הלקוחות לפטורו ודאי לא כל כמיניה להאמין לזה כדי לחייב אחרים, וא"כ הכא הרביעית שהיא המאוחרת לא מהני נאמנותו נגד הנשים הקודמות וזה ברור

ה) אולם מה שיש לעמוד בזה הוא מאי דאמרינן דהראשונה נשבעת לשניה והשניה לשלישית וכו' דע"כ מיירי ג"כ באופן שפטרם מן השבועה דאלא"ה מאי איריא לשניה או לשלישית תיפוק להו משים דצריכים לישבע משום שבאים ליפרע מנכסי יתומים א"ו מיירי בנאמנות א"כ קשה אמאי צריכין הקודמות לישבע למאוחרות הא כיון שקודמות א"כ תנאו קיים ומהני פטורו נגדם

והנה ע"כ מוכח מזה דגם התוס' ז"ל עומדים בשיטת הרי"ף ז"ל דלא מהני פטור נגד משועבדים אף בשקדם הנאמנות להם וע"כ שפיר צריכה לישבע לשניה ול מהני נאמנותה לנגד השניה והשלישית וכו', והנה מצאנו מבואר מזה דגם דעת התוס' ז"ל ממש כדעת הרי"ף ז"ל דמהני פטור בפירוש נגד היתומים ולא נגד הלקוחות והמשועבדים

ו) ובזה יש לומר פרפרת נאה דמשו"ה נאיד אביי כאן מאוקימתא דשמואל ור"נ ומוקי לה מחלוקתם הוא באביי קשישא אם צריכה לישבע בבא ליפרע מנכסי יתומים גדולים ולא ניחא ליה בתירוץ שמואל ור"נ ואיירי באמת כגון שפטרה מן השבועה, אולם לפמש"כ דאביי דס"ל אדם פורע תוך זמנו וגם ס"ל מלוה ע"פ אינה גובה מן היורשים משום דשעבודא לאו דאורייתא וא"כ לדידיה באמת לא מהני פטור נגד היתומים גם במפורש וא"כ ע"כ מאי דפטרי רבנן לרביעית מלשבע הוא משום דס"ל דמיתומים גדולים אינה צריכה כלל לישבע

אבל עדיין אין זה נוח לי לפמש"כ לעיל דבאלמנה באמת אין צריכה לישבע נגד הלקוחות משום דאכתי איתא לשעבודא דשטרא ואין כאן חשש פרעון, א"כ אכתי אמאי צריכה ראשונה לשבע לשניה הא כיון שפטרה מהני פטורה גם נגד הלקוחות וכמו שנתבאר לעיל

ז) ונראה דדעת התוס' כאן כדעת ריצב"א שהביא הרא"ש בפ"ק דב"ב שכתב דשעת מיתה זמנו הוא ואז אורחיה לפרעה כדי שלא תתבזה בב"ד וא"כ כיון דחיישינן לפרעון באלמנה שפיר לא מהני פטור בפירוש נגד משועבדים וכמו לאביי, ומה שמבואר בתוספתא דאלה הם הבאים ברשותה כל שלקחו או נתנו במתנה וא"כ סיפא ע"כ איירי ג"כ כה"ג אשר מזה השיגו כולם על הרי"ף ז"ל נראה דהתוס' יפרשו הבאים ברשותה דסיפא היינו לקחו במתנה