מרחשת חלק ב שצה

שכ' רש"י דמהני תפיסה אינו אלא בתפס מעות אבל במטלטלין לא מהני א"כ מה שכ' בסנהדרין דלא מהני תפיסה הוא בשתפס מטלטלין דבזה לא מהני תפיסה

י) ובזה נראה עוד ליישב קושית הש"ש שם מהא דהדליק את הגדיש ביוה"כ לרנבה"ק או בשבת לכו"ע דפטורין מקשה"ע הא מהני תפיסה בקלבד"מ וא"כ נפק"מ מעדותן לענין תפיסה, ולפמש"כ דבקלב"מ לא מהני תפיסה רק במעות ולא במטלטלין אין זה חשוב ממון דליחייב עליה קרבן שה"ע וכמבואר למעלה, ואי דאכתי תקשי לר"פ דס"ל דאף משום תפיסת מעות לחוד חשוב ממון וא"כ איך יתרגם משנתינו דהא דהדליק את הגדיש בשבת שפטורין מקשה"ע הא מהני תפיסה שחשוב כפירת ממון לר"פ, נראה דלק"מ דהא בב"מ שם על הא דמשני רבא שם אתנן אסרה תורה ואפי' בבא על אמו, והיינו דמהני תפיסה כמו שכ' רש"י ז"ל שם, משני ר"פ תירוץ אתר משום דמשעת משיכה נתחייב במזונותיה, משמע מדנאיד ר"פ משנויא דרבא ותי' תירוץ אחר משמע דלא ס"ל כלל הא דחייב לצאת ידי שמים בקלבד"מ ולפ"ז לר"פ לטעמיה לק"מ

יא) ועוד נראה לי ביישוב קושיא זו לפמש"כ הנתיבות בסי' כ"ח דאף דמהני תפיסה בקלבד"מ מ"מ אסור הוא לכתחילה לתפוס דכמו דב"ד אין נזקקין לגבות ממנו כמו כן הוא בעצמו דמהני תפיסתו משום דעביד אינש דינא לנפשיה מ"מ לכתחילה אסור לתפוס יעו"ש ודבריו נכונים, ולפ"ז לא קשה כלל מה שאין העדים חייבין קרשה"ע אף דמהני תפיסה דכיון דלכתחילה אסור לתפוס א"כ אין שייך לחייב העדות מטעם שהי' יכול לעשות איסור ולתפוס וכמו שהביא המל"מ בה' מלוה ולוה פ' בשם הר"א מטוך דכל היכי דאסור לכתחלה לקבל ממון זה שוב אין העדים חייבין משום זה יעו"ש ובאב"מ סי'

וא"כ הכ"נ כיון דאסור לתפוס אין העדים חייבין משום הפסד ממון, ודוקא בפסולי עדות דשם מותר לתפוס כיון דהוא יודע בעצמו שחייב לו וכיון דתפיסתו מהני שפיר הוי נפק"מ ליה מזה וכן בספיקא דדינא אפשר דמותר לתפוס לכתתלה, ואכ"מ להאריך בענין זה

יב) הדרינן לראשית דברינו דמחלוקת ר"פ וראב"י לפי העולה מכל דברינו הנ"ל הוא דלר"פ כל היכא דנפק"מ ליה מעדותם גם לענין תפיסת מעות לחוד הר"ז ממון והעדים חייבין משום זה קשה"ע משא"כ לדידן דקימ"ל כראב"י וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל אין תועלת תפיסה חשוב ממון רק היכא דמהני גם תפיסת מטלטלין משא"כ תפיסת מעות לחוד

והנה הר"ן ריש פ' אלמנה נזונת כתב אף דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח וגם אם תפסה האלמנה מוציאין מידה מ"מ אין זה אלא בתפיסת מטלטלין משום דצריכי שומא משא"כ בתפסה מעות אין מוציאין מידה דכמאן דפריעי דמי יעו"ש

והנה כאן בסוגין דמקשה על ר"פ ש"מ משביע עדי קרקע חייב פירש רש"י ז"ל משום דכתובה אינה נגבית אלא ממקרקעי, והגרע"א ז"ל בתשובה סי' קנ"ג כתב אף דשטר חשיב שעבוד קרקעות אף דנגבה ג"כ ממטלטלין מ"מ כתב רש"י ז"ל כאן משום דכתובה אינה נגבית אלא ממקרקעי והיינו משום דכאן קיימינן לר"פ ור"פ ס"ל בשבועות (ל"ז ב') דשטר לא חשוב כפירת קרקעות והיינו משום דנגבית ג"כ ממטלטלין וע"כ פירש"י ז"ל משום דאינה נגבית רק ממקרקעי יעוש"ה

יג) ולפי הנחת דברינו לעיל תתעורר לנו קושיא גדולה מאי מקשה ש"מ משביע עדי קרקע חייב ולפי שנתבאר הוא משום דאינה נגבית אלא ממקרקעי, דלפי מה שכתבנו לעיל דלר"פ כל היכי דמהני תפיסת מעות בלחוד שוב חשוב משום זה ממון להתחייב קשה"פ, א"כ כיון דגם בכתובה מהני תפיסת מעות לאחר מיתה מן היתומים לפמש"כ הר"ן, א"כ אין זה עדי קרקע לחוד דהא הוי ג"כ שבועת עדי מטלטלין דהא יהי' מהני עדותן לתפוס מעות מן היתומים דזה חשוב לר"פ ממון כדי להתחייב קרבן שבועת העדות וכל דנגבית ג"כ ממטלטלין שוב לא הוי עוד כפירת קרקעות בלחוד לדעת רב פפא וכמו שנתבאר מדברי הגרע"א ז"ל

יד' אולם באמת לענ"ד אין זו קושיא ע"פ מה דאיתא לקמן (ל"ח ב') מחלוקת ר"ש ורבנן באנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי דר"ש פוטר משבועת הפקדון ורבנן מחייבים, ומפרש רב פפא התם טעמייהו דר"ש סבר דלא שבק אינש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ ורבנן סברי דתבע בושת ופגם משום דלא שבק אינש מידי דכי מודה ביה לא מיפטר ותבע מידי דכי מודה מיפטר יעו"ש, הנה מבואר מזה דבין ר"ש ובין רבנן ס"ל דכל שתובע אדם תביעה שיש בה שתי תביעות אז עיקר דעתו של אדם על התביעה היותר קרובה ומזומנה לגבות, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, אבל על התביעה הרחוקה ומופלגה אין דעתו של אדם עליה כל שיש לו טענה קרובה מזו וכמבואר

ומעתה באשה המשבעת את העד להגבותה כתובתה וכיון דעיקר גביית הכתובה הוא ממקרקעי וממעות לא תוכל לגבות רק ע"י תפיסה דזה יותר רחוק, א"כ כשמשבעת את העד עיקר דעתה הוא שיעיד לה עדות כדי שתוכל לגבות מן הקרקע דזה ב"ד יורדין לנכסיו וגובין, משא"כ בתפיסת מטלטלין או מעות דלא מהני רק ע"י תפיסה, וכיון שכן עיקר השבעתה את העד לא הי' רק על הקרקע אבל לא על תפיסת המעות שאין דעתה לכך, והר"ז דומה ממש להתם בשבועת הפקדון דאמרינן דכל שיש לו שתי תביעות עיקר תביעתו היא על היותר קרובה אבל לא על הרחוקה וכן הוא ג"כ דעיקר תביעתה הוא על גביית הקרקע ולא על מטלטלין או המעות ושפיר מקשה ש"מ משביע עדי קרקע חייב, והר"ז נכון מאוד

טו) ולפ"ז נבוא ליישב קושיתנו שהקשינו לעיל לפי מה דס"ד דלא אתפסי מטלטלין אמאי חייב משום שבועת העדות כיון שחייבת שבועה ליתומים מי יימר דמשתבעה, אולם לפי המבואר ניחא כיון דסוגית הגמ' קאי לרב פפא ולרב פפא באמת משום מי יימר דמשתבעה שפיר חשוב ממון לפמש"כ הרי"ף דנשבעין ונוטלין מהני תפיסה ואין מוציאין מידה אם אינו רוצה לישבע, א"כ לר"פ משום זה גופא חשוב ממון כיון דיכולה לתפוס ושלא להשבע, דגם לאת"מ מהני תפיסה במעות וכמו שכתב הר"ן פא"נ שהבאתי, א"כ משום זה חשוב ממון משום דיש תועלת ע"י עדותן לתפוס מעות ואם לא תרצה לישבע לא מפקינן מינה ושפיר חייב משום זה קרשה"ע לרב פפא ואין קושיא מזה לר"פ לטעמיה, וע"כ מקשה רק משום משביע עדי קרקע דמ"מ כיון דעיקר גבייתה הוא ממקרקעי ולא ממעות דבזה לא מהני רק תפיסה, א"כ עיקר תביעתה הוא על הקרקע ולא על המעות והר"ז כמו באנסת ופתית לר"ש דפטור משבועת הפקדון משום דעיקר תביעתו הוא קנס ולא בושת ופגם וע"כ אינו חייב משום שבועת הפקדון, ודווקא בפסולי עדות דרבנן דשם לא מהני עדותן רק לענין תפיסה א"כ עיקר עדותן ועיקר תביעתו הוא על התפיסה וע"כ חייבין קשה"ע משום הפסד תפיסת מעות לרב פפא וכמו שנתבאר. ודוק בזה כי הדברים נכונים מאד

זאת תורת העולה מתוך דברינו דאין ראי' מסוגיא זו דשבועות דמהני פטור בפירוש נגד יורשיו ואין קושיא מכאן על דעת ר"ח ז"ל וכמו שנתבאר: