מרחשת חלק ב שצד

דמי עין לעבד, והראב"ד השיגו דהא האדון אינו משלם רק אם תפס העבד לא מפקינן מיניה, ותירץ הכ"מ שם דכיון דמהני תפיסה א"כ הפסידו אותו העדים לענין תפיסה משום בקל יכול לתפוס, מבואר מזה דמשום תפיסה לחוד הו"ל ממון *), א"כ קשה איך פסק כאן כר"א בר יעקב דמשחק בקוביא לא חשיב ממון לענין שבועת העדות אף דמהני תפיסה

אולם לפי המבואר לעיל דהא דמהני תפיסה בפסולי עדות דרבנן אינו אלא בתפס מעות אבל לא בתפס מטלטלין א"כ מחלוקת ר"פ וראב"י היא משום דר"פ ס"ל דכל היכי דמהני תפיסה אף תפיסת מעות לבד ולא מטלטלין חשוב ג"כ ממון לענין עדות והוי ממון וחייבין ש"ה, אבל ראב"י ס"ל דמה דיהי' תועלת בעדותו לענין תפיסה אין זה חשוב ממון להתחייב קרבן ש"ה, אולם כ"ז אינו רק בשאין תועלת בעדותו רק בתפיסת מעות לחוד, דבזה ס"ל לר"א בר יעקב דלא הוי ממון משום דזה הוי דבר רחוק שיוכל לתפוס מעות ולא שייך לומר בקל יוכל לתפוס כיון דאין תפיסתו מועלת רק במעות לחוד לא יוכל להזדמן לו בקל לתפוס מעות דוקא, אבל בשתפיסתו מועלת גם במטלטלין אז שפיר הו"ל ממון משום דבקל יכול לתפוס דכל מה שיתפוס מהני תפיסתו וע"כ הוי זה בקל, ולפ"ז ניחא דשם בסימא את עינו דהטעם דמהני תפיסה הוא משום דהוי איבעי' דלא איפשיטא אם מעוכב גט שחרור יש לו קנס וכמבואר שם ובספיקא דדינא מהני תפיסה גם במטלטלין כמבואר בכמה דוכתי וכמו שחלקו האחרונים בזה, בזה באמת חשוב ממון ועדים זוממין חייבין לשלם, משא"כ במשחק בקוביא לענין שה"ע דשם לא מהני תפיסת מטלטלין רק מעות בזה פסק הרמב"ם ז"ל כר"א בר יעקב דלא הוי ממון, וזה נכון מאד לענ"ד

ז) ולפ"ד אלה נראה ליישב ג"כ מה שהקשה הש"ש ש"ז פ"ג על דברי הרשב"א ז"ל הללו דכל היכי דמהני תפיסה הו"ל ממון לגבי שה"ע מהא דאמרינן בשבועות (ל"ג) משביע עדי קנס מהו ת"ש חצי נזק, והא בח"נ דעת הראב"ד אפי' מודה ביה מהני תפיסה וא"כ היכי פשיט מחצי נזק דהא טעמא דמשביע עדי קנס פטור הוא משום דאי אודי מקמי דאתי סהדי מיפטר ובח"נ דעכ"פ תפיסה מהני, וכל היכי דמהני תפיסה מחייב קרבן שבועה

אולם לפ"מ שנתבאר דהא דכתב הרשב"א ז"ל דכיון דמהני תפיסה בפסולי עדות דרבנן ע"כ חייב קרשה"ע אין זה אלא אליבא דר"פ, אבל לדידן דקימ"ל כר"א בר יעקב משום תפיסה לא חשוב ממון כדי להתחייב קשה"ע, א"כ שפיר אמרינן דבחצי נזק פטור משבועת העדות ואף דמהני תפיסה משום זה לא חשוב ממון לדידן, וסוגית הגמ' דמוכיח מחצי נזק דמשביע עדי קנס פטור הוא לא אליבא דרב פפא דהא רב פפא ס"ל פלגא נזקא ממונא וא"כ לדידיה אין זה קנס כלל וכמו דאמרינן בשבועות שם הניחא למ"ד פלגא נזקא ממונא וכו' לפ"ז לר"פ לשיטתו בלא"ה ליכא ראי', ועיקר ראית הגמ' הוא לדידן ולדידן מאי דמהני תפיסה אין זה חשוב ממון

אבל לפי שנתבאר לעיל דגם לדידן היכי דמהני תפיסת מטלטלין חשוב שפיר ממון, א"כ עדיין יקשה בחצי נזק קנס דמהני תפיסה לדעת הראב"ד דמשמע דגם תפיסת מטלטלין מהני

ח) אולם לענ"ד נראה דדעת הראב"ד דמהני תפיסה בחצי נזק קנס אין זה אלא מגופו לבד דהא תם אינו משתלם אלא מגופו וא"כ ודאי תפיסת מטלטלין או מעות לא מהני מידי אצל תם כיון דאין חיוב תשלומין אלא מגופו וכמו שכתב ר"ת בחצי נזק קרן דבבבל דלא מהני תפיסה רק בהמזיק לבד וכמבואר בתוס' ב"ק (ט"ו ע"ב) ויעויין ברא"ש שם, ולפ"ז כיון דאינו יכול לתפוס כל דבר רק את המזיק לבדו משום דאינו משתלם אלא מגופו אין זה חשוב בקל יכול לתפוס והוי כמו תפיסת מעות שכתבנו דכל דלא מהני רק תפיסה במעות לבד אין זה בקל ולא הו"ל ממון לענין שבועת העדות, ע"כ שפיר לא הוי חצי נזק ממון לענין תפיסה כיון דלא מהני רק מגופו לבד, ולר"פ דס"ל דגם היכא דלא מהני רק תפיסת דבר מיוחד ג"כ הו"ל ממון בלא"ה ניחא דהא ס"ל פלגא נזקא ממונא וכמו שכתבתי לעיל

ט) ונ"ל עוד בזה דגם זה שכתב רש"י ז"ל בב"מ (צ"א א') דבקם ליה בדרבה מיניה דמהני תפיסה אין זה ג"כ אלא בשתפס מעות משום דלא צריכי שומא, אבל בתפס מטלטלין כיון דצריכי שומא מוציאין מידו וכמו שכתב הרמב"ן לענין קדם ותפס לענין גזל דרבנן, ודוקא בספיקא דדינא שפיר יוכלו ב"ד לשום משום דכיון שהוא מוחזק שפיר יוכלו ב"ד להזדקק להגבותו אף דספק הוא, משום דלהאי צד שהוא חייב הרי יכול לתפוס מטלטלין בתורת משכון ואין ב"ד יכולין להוציא ממנו משום שכבר קנה משכון, משא"כ בקלבד"מ שאין כאן חיוב ממון כלל לא שייך לומר שהוא קונה בתורת משכון כיון דמנה אין כאן משכון אין כאן, וכמו שכ' הרא"ש בפ"ק דקדושין שאין אדם קונה משכון אם לא שחייב מקודם כדי שיחול קנין משכון, דהא דמהני תפיסה בקלבד"מ הוא משום שכיון שמחוייב לצאת ידי שמים אין בי"ד נזקקין לסייע לזה שמחוייב לצאת ידי שמים, וכ"ז בתפס מעות אבל בתפס מטלטלין שאין זה תשלומין המגיע לו ע"פ דין הו"ל גזל תחת ידו, כיון שאינו קונה משכון הרי בי"ד נזקקין להוציא גזילה מתחת יד זה התופס, אבל במעות הרי כבר נפרע זה שכנגדו מחוייב לו לצאת ידי שמים, ואין הבי"ד נזקקין לסייע לשכנגדו שלא יצא ידי שמים

ובזה מתורצת ג"כ קושית הטו"א בחגיגה על מה שכתב רש"י ז"ל בסנהדרין (פ"ח) בענין זקן ממרא דבקים ליה בדרבה מיניה אם תפס וקדש בו את האשה אינה מקודשת משום דהויא גזל והקשה הטו"א דהא בקלבד"מ מהני תפיסה כמו שכ' רש"י בב"מ, אבל לפמש"כ ניחא שמה שכ' *) ובזה אמרתי ליישב קושית הרא"ש בשמ"ק לב"מ (ל"ו א') על הא דאמר שם שוכר בחטאת ושואל באשם כגון שמתה כדרכה ואמרו מתה מחמת מלאכה שוכר דבין כך ובין כך מיפטר פטור חייב בחטאת שואל דמיחייב במתה כדרכה וקא פטר נפשיה במתה מחמת מלאכה באשם, וע"ז הקשה הרא"ש שהוא תימא והלא השואל לא כפר כלום שהוא טוען שמתה מחמת מלאכה והשוכר מודה לו ומבעלים הראשונים מסולק הוא דהא כדרכה מתה וגם השוכר נפטר מן המשכיר יעו"ש וכן הקשה הגרע"א בחי' לב"מ ולא ראה ששאילת ראשונים היא שכבר קדמו הרא"ש בשמ"ק, ויעו"ש שנדחקו מאד בתי' קושיא זו, ולפי דעת הרמב"ם שכל היכי דמהני תפיסה הוי ממון והוי כפירת ממון א"ש, שהרי אם השואל הי' טוען האמת שמתה כדרכה והי' מחוייב לשלם להשוכר אף שהשוכר מודה שהשואל פטור משום שמתה לפי דבריו מחמת מלאכה א"כ הוי תרי הודאות דסתרי אהדדי שכתב הרמב"ן במלחמות פ' שור שנגח את הפרה והובא בקצוה"ח סי' פ"ח דמהני בזה תפיסה, וא"כ אם הי' השוכר תופס מן השואל היתה מהני תפיסתו ולא מפקינן מיניה כיון שהשואל הי' מודה שחייב הוא להשוכר, ועכשיו שטען השואל שקר שמתה מחמת מלאכה אם הי' השוכר תופס ממנו היו מוציאים ממנו, נמצא שהשואל בזה שטען שקר שמתה מחמת מלאכה פטר נפשיה מהשוכר שלא תהא מהני תפיסתו א"כ הוי זה כפירת ממון וע"כ הוא חייב באשם ודוק בזה, ואפשר שמכאן יצא ליה להרמב"ם ז"ל דינו שכל היכי דמהני תפיסה הוי זה כפירת ממון: