מרחשת חלק ב שצג

בגרושה אמרינן דבע"ח עדיף אבל באלמנה לאחר מיתה אשה עדיפא א"כ א"ש דשם בב"ב דמיירי באלמנה שם חוב כתובה קודם אף שהיא כמלוה ע"פ משא"כ הרמב"ם דפט''ז ה' אישות ה"י דמיירי בגרושה שם בע"ח קודם, וע"כ סתם וכתב מנכסים משועבדים לכלול ג"כ גם בע"ח אחרים, אבל באמת הרמב"ם עצמו לא ס"ל כר"ת דבפי"ז ה"ה כתב דין זה דבע"ח קודם גם לכתובת אלמנה, יעו"ש וצ"ע, אם לא שנאמר לחלק דדווקא בכתובת אלמנה או גרושה מן הנשואין דאית לה בתנאי בי"ד ומתקנת חכמים ולא משום התחייבותו בזה אמרו דבע"ח קודם, ומקולי כתובה הוא מפני שהאשה רוצה לינשא וכו', אבל בכתובת אירוסין שאין זה מתקנת חכמים כמו שפסק הרמב"ם פ"י מה' אישות הי"א שארוסה אין לה כתובה אלא א"כ כתב לה א"כ דומה בזה לבע"ח שהרי סתמא אמרו דבע"ח קודם אף באופן שלא הוציא מעותיו אלא אפי' במחייב עצמו בשטר וה"ה בכתובת ארוסה, ועיי' בפי"ז ה"ה הנ"ל בכ"מ מש"כ בשם הריב"ש דבנדוניא היא קודמת, ואף שכתב שם דבתוספת כתובה בע"ח קודם אף שתוספת כתובה היא מצד התחייבותו אפשר דתוספת שאני משום שהיא ככתובה בכל הדינים כמבואר בריש פ' אע"פ ויעוי' שער משפט סי' ק"ב סק"א ואכ"מ ועדיין צ"ע: ג. א) והנה לכאורה נראה ראי' לדעת הרי"ף ז"ל דפטור בפירוש מהני ליורשיו מהא דשבועות (ל"ב ב') אמר ר"פ הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב וכו' וקשה לי הא אמרינן לעיל בשכנגדו חשוד על השבועה שהוא פטור משום מי יימר דמשתבעת וא"כ הכא בעד מיתה דאלמנה הבאה ליפרע מנכסי יתומים צריכה שבועה אמאי חייב קרבן שבועה הא מ"ל מי יימר דמשתבעת וכמו לעיל בחשוד, והצעתי קושיא זו לפני חכם אחד ואמר לי כי כבר כתובה היא על ספר, אולם לדעת הרי"ף ז"ל דמהני פטור בפירוש נגד יורשי' לא קשיא מידי דיש לומר דר"פ מיירי כגון שפטרה בפירוש מן היורשין וע"כ אין עליה שבועה, כן הי' נראה לכאורה, ויקשה איפא מזה על דעת ר"ת דלא מהני פטור נגד יורשים

אולם לענ"ד נראה לדחות ואין מכאן הכרת לדין זה, דהנה לכאורה לפי מה דמסיק הגמ' שם בשבועות על הקושיא ש"מ משביע עדי קרקע חייב ומשני כגון דאתפסי מטלטלי לא קשיא מידי, דהא אמרינן בכתובות (נ"ה א') מטלטלין ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה ופרש"י המייחד מטלטלין לכתובת אשה והיא נפרעת מהן אינה צריכה שבועה משום דהיינו צררי דאתפסי יעו"ש, לפ"ז דכיון דבאתפסי מטלטלי קיימינן והא שם באמת פטורה מן השבועה וליכא למימר מי יימר דמשתבעת

ב) ובזה יש להבין דעת הרמ"ה שהביא הריטב"א בשבועות שם שפירש דאתפסי מטלטלי דוקא שהתפיסה הבעל בעצמו מחיים אבל לא בשתפסה מעצמה מחיים והריטב"א ז"ל דחה דבריו דאף בתפסה מעצמה ג"כ א"ש וכמו שפרש"י, אולם לפי דברינו ניחא דדוקא שהתפיסה הבעל בעצמו דאז הוי כמו ייתד לה ופטורה מן השבועה אבל בשתפסה מעצמה דעדיין צריכה שבועה אינו חייב קרבן, שבוה"ע משום מי יימר דמשתבעת

אכן עדיין לא עלתה ארוכה להקושיא שהקשינו, דזה תינח לפי מסקנת הגמ' אבל לפי מה דס"ד דלא מיירי בשהתפיסה מטלטלי אמאי לא הוקשה לו רק משום דמשביע עדי קרקע תיפוק ליה משום דמי יימר דמשתבעת

וביישוב קושיא זו נקדים מאי דאיתא לעיל בשבועות מחלוקת רב פפא ור"א ב"י, דר"א בר יעקב ס"ל דהא דאינו נוהג אלא בראויין להעיד הוא לאפוקי משחק בקוביא, ור"פ ס"ל למעוטי מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו, והרשב"א ז"ל שם הקשה על דעת ר"פ דחייב קרבן שבועת העדות משום דמדאורייתא הוא עד כשר דמה בכך דמ"מ כיון דעתה רבנן פסלו עדותו שוב אין תועלת בעדותו ואמאי יתחייב משום שבועת העדות, ותירץ הרשב"א ז"ל דטעם ר"פ הוא משום דבפסולי עדות דרבנן מהני תפיסה וא"כ הוי תועלת בעדותו לענין תפיסה יעו"ש

והנה נחקור בטעם דבר זה דמהני תפיסה בפסולי עדות דרבנן. ונראה דדבר זה מתבאר ע"פ מש"כ הרי"ף ז"ל בכתובות פ' הכותב דכל הני נשבעין מדרבנן ונוטלין אם קדם ותפס ואמר לא משתבענא לא נחתינן לנכסי ואין מוציאים מידם, ויעוין מש"כ הר"ן הטעם בזה משום דכל דאין חייב שבועה אלא מדרבנן א"כ הוי גזל דרבנן ובגזל דרבנן לא נחתינן לנכסי כדאיתא בשבועות (ד' מ"א) יעו"ש, ולפ"ז נראה דזה כוונת דברי הרשב"א שכתב דמהני תפיסה בפסולי עדות והוא משום דכיון דמדאורייתא עד כשר הוא ואינו פסול אלא מדרבנן א"כ אין תפיסתו זו אלא גזל מדרבנן ולא נחתינן לנכסי ואין מוציאים מידו

ד) והנה הר"ן שם בכתובות כ' בשם הרמב"ן ז"ל דהא דבקדמה ותפסה ולא נשבעה דלא נחתינן לנכסי הוא רק בשתפסה מעות דאינן צריכין שומא אבל בשתפסה מטלטלין דצריכין שומא תו לא מהני תפיסתה ומוציאין מידה

ובזה נכון ומכוון מש"כ לעיל ליישב דעת הרמ"ה שכתב דדוקא באתפסי מטלטלי אבל לא בתפסה היא בעצמה, שהטעם הוא משום דבתפסה מעצמה צריכה שבועה ומי יימר דמשתבעת, ולכאורה לפמש"כ הרי"ף ז"ל דבקדמה ותפסה לא נחתינן לנכסי א"כ ליכא משום מי יימר דמשתבעת גם בתפסה בעצמה, אולם לפי המבואר לדעת הרמב"ן דכל זה אינו אלא בשתפסה מעות אבל בשתפסה מטלטלי לא ומוציאין מידה א"כ שפיר הוצרך הרמ"ה ז"ל לאמר דדוקא בשהתפיסה מחיים דכיון דהש"ס מוקי בשתפסה מטלטלי ולא מעות ובזה לעולם צריכה שבועה אם לא שהתפיסה מחיים, והר"ז נכון

ה) נחזור לעניננו דמבואר דטעם דפסולי עדות דרבנן מהני תפיסה הוא משום דהוי גזל דרבנן וע"כ לא נחתינן לנכסיו, ולפ"ז לפמש"כ הר"ן בשם הרמב"ן דתפיסה לא מהני רק במעות אבל לא במטלטלין, לפ"ז גם בפסולי עדות דרבנן דמהני תפיסה אין זה אלא בשתפסה מעות אבל מטלטלין לא מהני, וכמו שנתבאר שדינן אחד הוא

והנה לפי המבואר לעיל דטעם ר"פ דס"ל דפסולי עדות דרבנן חייבין קרבן שבועת העדות הוא משום דמהני תפיסה בפסולי עדות דרבנן א"כ ר"א בר יעקב דס"ל שמשחק בקוביא ג"כ פטור משבועת העדות ע"כ משום דס"ל אף דמהני תפיסה בפסולי עדות מ"מ משום זה לא חשיב ממון כדי להתתייב קרבן שבועת העדות משום דזה הוי חששא רחוקה דיהי' לו תועלת בעדותו לענין תפיסה דמי יודע אם יוכל לתפוס או לא, וע"כ אין זה חשוב הפסד ממון ואינו חייב משום זה קרבן שבועת המדות, והרמב"ם ז"ל פ"י מה' שבועות ה"א פסק באמת כרב אחא בר יעקב דמשחק בקוביא פטור מש"ה, וע"כ מוכח מזה דמה דמהני תפיסה אין זה חשוב הפסד ממון כדי להתחייב שבועת העדות, ובזה באמת נחלקו ר"פ וראב"י והרמב"ם ז"ל פסק כר"א ב"י

ו) ולכאורה קשה על מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ' כ"א מה' עדות דבהעידו על פלוני עבדו שסימא את עינו ואח"כ הפיל את שינו והוזמו וכו' דמשלמין דמי