מרחשת חלק ב שפח

אלא לעולם ספק הוא ולהחמיר דנין בו וחולצת ולא מתייבמת עכ"ל, והה"מ הקשה שרבינו סותר עצמו שהרי בפ"ז מה' תרומות פסק שכהן שבא על בת ישראל וילדה בן תאכל בתרומה, ולא חיישינן שמא מאחר הוא כיון דלא דיימא מעלמא וכיון דלענין תרומה דאיכא ג"כ איסורא דאורייתא שדינן הולד בתר דידיה גבי יבום נמי אמאי לא ניהימניה, ויעויין באה"ע סי' ד' בב"ש סק"מ הביא בשם הב"ח שהרמב"ם ז"ל מחלק דבאיסורא דרבנן לא חיישינן שמא זינתה עם אחר וההיא דתרומות מיירי בתרומה דרבנן משא"כ הכא דהוי איסורא דאורייתא חיישינן שמא זינתה עם אחר יעו"ש, והנה מלבד גודל הלחץ זו הדחק להעמיד דברי רבינו ז"ל בה"ת דוקא בתרומה דרבנן שהרי רבינו ז"ל סתם שם דבריו ומשמע דגם בתרומה דאורייתא אוכלת, הנה הקשה עוד הב"ש שם מהא דכתב רבינו פט"ו מהא"ב הי"ב פנוי' שאמרה מפלוני ממזר נתעברתי שאפי' הוא מודה שבא עליה הוי רק ספק ממזר שמא זינתה עם אחר יעו"ש והרי שם ג"כ הוי רק איסור דרבנן דספק ממזר מותר מן התורה, ואעפ"כ אנו חוששין שמא מאתר הוא

ואשר אחזה לי ביישוב הסתירה שבדברי הרמב"ם ז"ל הוא עפ"י מה שיש לעורר בעיקר דבר זה שחיישינן מדאפקרה עצמה לזה אפקרה עצמה גם לאחר אע"ג דלא דיימא מעלמא, שהרי בתולין (י' ב') קימ"ל השוחט בסכין ונמצאת פגומה שאם שיבר בה עצמות הר"ז מותרת השחיטה משום שכיון שעצם ודאי פוגם אמרינן שבעצמות נפגמה ולא חיישינן שמא בעור נפגמה והכי פסקינן בשו"ע יו"ד סי' י"ח סט"ו, הרי שכיון שיש לנו דבר הפוגם ודאי אנו תולין בו ולא חיישינן שמא בעור נפגמה אף שאפשר לעור לפגום ג"כ, וא"כ הכ"נ הרי זו נתעסקה באותו המין ודאי, שזה בא עליה וראוי ודאי להתעבר ממנו ואמאי ניחוש לאחר כיון שיש לנו במה לתלות, שהרי כמו שם שעצם ודאי פוגם תלינן בעצם הכ"נ הרי זה שבא עליה ודאי ראוי להתעבר ממנו אין לנו לחוש שמא זינתה עם אחר וממנו נתעברה כמו שאין אנו חוששין שמא בעור נפגמה, ואם נאמר משום דשם מעמידין את הסכין בחזקתה ואמרינן השתא הוא דנפגמה הכ"נ יש להעמידה בחזקתה ולומר שלא בא עליה אחר

והנראה לפמש"כ התוס' בחולין שם שעיקר ההבדל שמחלק הש"ס שם בין הא דסכין להא דטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ שאפי' נתעסק באותו המין כל היום כולו לא עלתה לו טבילה הוא משום דבסכין איכא ספקי טובא שמא בעצם נפגמה ואפי' בעור נפגמה שמא לא נשחטו הסימנין נגד הפגימה והוי כעין ס"ס, יעו"ש, ומכח דבריהם אלו כתב ג"כ הגרע"א ז"ל בחי' ליו"ד סי' י"ח הנ"ל דלדידן דקימ"ל כרב הונא שחיישינן שמא בעור נפגמה ובשובר בה עצמות אמרינן שבעצמות נפגמה הוא ג"כ דווקא בשיש בסכין מלא שני צוארים שיש עוד ספק שמא נשחטה שלא כנגד הפגימה אבל בסכין קטן דלא שייך כן לא תלינן אפי' בשיבר בה עצמות, יעו"ש, והשתא א"ש מה שחיישינן הכא לענין יבום שמא זינתה עם אחר משום שאם בא עליה אחר והבן הוא מאחר שוב ליכא לצרף עוד ספק לפוטרה מן היבום, ולתלות בזה שבא עליה ודאי בלי צירוף עוד ספק אחר לא תלינן, כמו בשחט בסכין קטן אפי' שיבר בה עצמות

ואחר שזכינו לזה הרי יתישבו היטב דברי הרמב"ם ז"ל בהסתירה שסותר א"ע במה שפסק בה' תרומות בכהן שבא על בת ישראל וילדה שתאכל בתרומה, שהרי שם אפי' אם זינתה עם אחר וממנו נתעברה ג"כ אפשר לה שתאכל בתרומה משום שאפי' הולד הוא מאחר דילמא גם האחר כהן הי' וא"כ יש כאן ספקי טובא שמא מזה הכהן שבא עליה ואפי' מאחר דילמא האחר כהן הוא ג"כ ומותרת ממנ"פ לאכול והוי זה דומיא דסכין ששיבר בה עצמות שמותר משום דהוי כעין ס"ס, ואפי' נאמר שאין זו ס"ס משום שאם נחוש לאחר אז רוב הוא ישראלים ולא כהנים ואין המיעוט מצטרף לס"ס כמו שכ' התוס' בכתובות (ד' ט' א') מ"מ כיון דעכ"פ איכא כעין ס"ס שפיר תלינן בזה הכהן שידענו שבא עליה, שהרי בסכין ג"כ אין שם ס"ס גמור כמו שכ' הש"ך ביו"ד סי' ק"י בדיני ס"ס סי' כ"ז דהאי דשמא לא שחט הסימנים נגד הפגימה לא הוי ספקא כלל דמסתמא שחט כדרך השוחטים והוליך והביא בכל הסכין וע"כ לא כתבו התוס' אלא דהוי כעין ס"ס יעו"ש, ואעפ"כ מצטרף הספק הזה להסברא דעצם ודאי פוגם והכ"נ ספק זה שמא גם האחר כהן הוי מצטרף להסברא שנתעסקה ודאי בפלוני כהן וראוי' ודאי להתעבר ממנו וע"כ תלינן בו

והשתא מתבאר החילוק שבין הא דיבום להא דתרומות שהרי ביבום אם נאמר שמאחר הוא הר"ז זקוקה ליבום ודאי, וע"כ אנו חוששין שמא זינתה עם אחר וממנו נתעברה, משא"כ בהא דהל' תרומות שגם באופן שהולד מאחר הוא ג"כ יש ספק להאכילה בתרומה שמא האחר ג"כ כהן הי' והולד כהן הוא ואוכלת בשבילו

ועפ"ז יבואר על נכון גם מש"כ הרמב"ם ז"ל פט"ו מהא"ב שהבאתי לעיל בפנוי' שאמרה מפלוני ממזר נתעברתי שהולד הוי רק ספק ממזר שמא זינתה עם אחר ג"כ, אף דשם ג"כ יש כעין ס"ס הנ"ל דשמא מפלוני הממזר נתעבר ואפי' אם זינתה ג"כ עם אחר דילמא גם האחר ממזר הוי, וממילא מצטרף הספק הזה להסברא שהוא ודאי בא עליה ותולין בו כמו בעצמות – והוא דממזר שאני, לפ"מ דאיתא במס' טהרות פ"ו מ"ד דבספק טומאה ברשוה"י אפי' ס"ס טמא שכיון שהתורה עשאה ס"ט כודאי לאיסורא, אע"פ ששאר הספקות מותרין מה"ת לדעת הרמב"ם ע"כ גם ס"ס אסור וטמא, ולפ"ז אני אומר להיפך בספק ממזר כיון שהתורה אמרה ממזר ודאי ולא ממזר ספק והתירה תורה ספק ממזר אפי' במקום שהספק אסור מן התורה כמו באיקבע איסורא וכדומה כמו שכ' הש"ש שמעתא א' פ"א, א"כ גם ס"ס לא מהני לעשותו ממזר ודאי וכמו בס"ט ברשוה"י, וע"כ לא מהני הספק שמא מאחר ממזר הוי להצטרף להסברא שנתעסקה באותו פלוני ודאי משום דאכתי ספק הוי, ואף דהוי ס"ס מ"מ לא מהני לשווייה ממזר ודאי כיון שהתורה אמרה ממזר ודאי ולא ממזר ספק, וכל כיוצא בזה הוי בכלל ספק אף שתולין אנו בו

ועכשיו נשאר לנו לבאר לפ"ד א"כ מאי מייתי רבא ראי' בסוגיין מהא דילדה תאכל בתרומה דלא חיישינן שמא זינתה עם אחר להא דארוסה שנתעברה דילמא תרומה שאני משום שיש עוד ספק דילמא האחר ג"כ כהן הוי, משא"כ בארוסה שבא עליה ארוס ונתעברה דלא הוי רק חד ספק וכמו בייבום שאם נתעברה מאחר הולד הוי ממזר עכ"פ

והנראה לי בזה דמשנתינו זו דילדה תאכל בתרומה דמינה מייתי רבא ראי' הא מוכת הכא דאתייא כר"ע דתנן הכא ממזר פוסל ומאכיל כיצד בת ישראל לכהן וכו' והלכה הבת ונשאת לעבד או לעכו"ם וילדה ממנו בן הולד ממזר ובגמ' בסמוך (ע' א') אמרינן כמאן כר"ע דאמר יש ממזר מחיי"ל אפי' תימא רבנן בעכו"ם ועבד מודו דהוי הולד ממזר, מיהו כ"ז לרי"ו דס"ל שאפי' לרבנן דר"ע הוי הולד ממזר מעו"ע, אבל לדידן דקימ"ל שהולד כשר ע"כ משנתינו כר"ע אתיי' דס"ל יש ממזר מתיי"ל והכי ס"ל לרב ושמואל שהולד כשר מעו''ע לעיל (מ"ה א') וכיון שכן לדידהו ע"כ משנתינו כר"ע אתיי', ומאחר דמתניתין ר"ע היא א"כ הא ר"ע ס"ל לעיל (ס"א ב') זונה זו מופקרת וכתב רש"י שמאחר שהפקירה עצמה לכל קרוי' זונה, והשתא לר"ע ודאי אם נחוש מדאפקרה עצמה לגבי דידיה אפקרה נפשה