מרחשת חלק ב שפד

ואשר אחזה לי ביישוב קושיא זו הוא משום דבאמת קשה להעלות על הדעת שאנוסת עצמו דרבנן דאיך יתכן זה שאף אם נאמר דביאת עצמו אינה פוגמתה כמו שבארנו למעלה מ"מ במה יגרע בעילת עצמו ממוכת עץ בעלמא דהא מ"מ נשתברו בתוליה ואין בתוליה קיימין ומה לי אם הוכתה ע"י עץ או הוכחה ע"י ביאתו ומוכת עץ הא ודאי אסורה מן התורה כדמוכח ביבמות בכולה סוגיא וכמו שכתבו התוס' בכתובות שהבאנו למעלה

*) יח) והנה האבני מלואים סי' הנ"ל כתב להוכיח דבהעראה לא חשוב אשתני גופא אלא בגמר ביאה ממש"כ השמ"ק בכתובות לפרש בעולה לכה"ג היינו כגון שהערה בה אחר ואתי כמ"ד העראה זו הכנסת עטרה וקנס נמי משלם דאמרינן בירושלמי הערו בה עשרה בנ"א ועדיין היא בתולה כולן משלמין קנס ומבואר מזה דהעראה לא חשיב אשתני גופא שהרי בכתובות אמרינן שמה"ט בעולה פטור מקנס משום שאשתני גופא וממילא משמע דבהעראה לא אשתני גופא כיון שאפי' עשרה בני אדם משלמין את הקנס א"ו משמע דבעולה דמיקרי אשתני גופא הוא בגמר ביאה יע"ש באב"מ

יט) אולם לענ"ד אף שלכאורה משמע כן מדברי השמ"ק מ"מ לענ"ד אי אפשר לומר דלמ"ד העראה זו הכנסת עטרה אם הערו בה עשרה בני אדם כולן חייבין בקנס שהרי מבואר בסנהדרין (ע"ג ב') דלמ"ד העראה זו הכנסת עטרה הוי השרת בתולים ע"י העראה כמבואר שם והכי כתבו התוס' שם ויותר מזה ביבמות (נ"ט ב') ובתוס' שם דלמ"ד העראה זו הכנסת עטרה כבר נשרו בתוליה ואינו חייב על גמר ביאה קנס יע"ש בתוס' בשם ר"ת וריב"א ודוקא למ"ד העראה זו נשיקה אין בזה השרת בתולים כדאמרינן בסנהדרין שם הניחא למ"ד העראה זו נשיקה וכו' וכיון שבהכנסת עטרה נשרו בחוליה איך אפשר לחייב קנס כיון שכבר נשתברו בחוליה

כ) וע"כ לענ"ד ברור שטעות קלה נפלה בדברי השמ"ק שהטעה את הספן הגדול הגאון בעל אב"מ ז"ל, וצ"ל בשמ"ק ואתי כמ"ד העראה זו נשיקה והיינו דלמ"ד העראה זו נשיקה עדיין אין נושרין בתוליה ומ"מ הוא חייב קנס אף שלא השיר בתוליה כמו שכתבו שם תוס' שאפי' על בעילה שלא כדרכה חייב קנס וכמו כן הוי בעולה לכה"ג משום דכיון שהעראה זו נשיקה וחשובה ביאה בכל מקום וע"כ הוי פגומה ואסורה לכה"ג ומכש"כ למ"ד נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה ושפיר הביא בשם הירושלמי אם הערו בה עשרה בני אדם כולן חייבין בקנס והיינו למ"ד העראה זו נשיקה ומיחייב קנס על בעילתו כמו בבא עליה שלכ"ד וגם השני חייב משום שעדיין בתולה היא דלא נשרו בתוליה בהעראת נשיקה לבדה וז"ב בכוונת השמ"ק והירושלמי, שו"ר שנתקשה בהבנת דברי השמ"ק המל"מ פי"ז מה' א"ב *) ולענ"ד ברור כמו שכתבתי שט"ס נפל בשמ"ק וצ"ל כמו שכתבתי

כא) מעתה נדעה נרדפה לדעת אחרי שנדחה תירוצו של הבעל אב"מ לומר דבהעראה לבדה לא נשתנה גופה שזה אינו למ"ד העראה זו הכנסת עטרה ודאי נשתנה גופה וכיון דמסקינן כל הבועל דעתו על גמר ביאה והיינו דסוף העראה קונה וכמ"ד העראה זו הכנסת עטרה וסופו קונה ולא תחלתו למפרע וכמו שביאר שם השמ"ק א"כ כיון דאמרינן דמשום זה כה"ג לא יוכל לקדש בביאה היינו משום דע"י תחלת העראה ג"כ חשובה בעולה א"כ ודאי קושית השמ"ק במקומה עומדת מהא דיבמות דהוי עשה ול"ת דבתחלת העראה נעשה בעולה לדעת ר"ת ואינו קונה אותה אלא בסוף העראה והוי עשה ול"ת, וע"כ צריכין אנו לתירוצו של השמ"ק דבעולת עצמו דרבנן

כב) ובכוונת הדברים שבעולת עצמו דרבנן נראה דודאי לא אמרה הר"ת בבעולה גמורה שאסורה רק מדרבנן שזו ודאי אינו משום דלא גרעה ממוכת עץ דעלמא דהוי מן התורה, וראי' ברורה לזה עוד מהא דאיתא ביבמות (ס"א ב') כהן לא ישא את הקטנה אמר ראב"א הכא בכה"ג עסקינן לאימת קני לה לכי גדלה בעולה היא אמר רבא מכלי לב אי דקדשה אבוה מההיא שעתא הוא דקני לה ואי דקדשה נפשה הא ר"א היא ולא רבנן יע"ש, ואם איתא דבעולת עצמו דרבנן א"כ קשה טובא מדוע לא ישא כה"ג את הקטנה הא לנגד איסור דרבנן דבעולת עצמו הא איכא נשואין דרבנן דהא נשואי קטנה מדרבנן וכדאמרינן כה"ג בנדה (מ"ו ב') אתי נשואין דרבנן ומפקי נדרא דרבנן יע"ש וא"כ אמאי לא יוכל לישא את הקטנה אלא ודאי נראה ברור מזה דגם בעולת עצמו הוי איסור דאורייתא וכנ"ל, ומה שתירץ השמ"ק דבעולת עצמו דרבנן היינו דוקא בגוונא דקאי ביה השתא היינו בשנעשית בעולה בתחלת העראה שבזה לפי פירוש ר"ת בקדושין אף זו חשובה בעולה ואסורה לכה"ג בזה מסתבר שאין זה אלא מדרבנן והיינו שבתחלת העראה אין בה השרת בתולים וכמו שנתבאר מגמ' דסנהדרין א"כ אין לאסרה משום מוכת עץ משום שאין בה הסרת בתולים, וגם מטעם פגימת הביאה אין לאסרה מן התורה לא מיבעי למ"ד העראה זו הכנסת עטרה דלדידיה קיימינן השתא דודאי אין בה פגימת ביאה בתחלת העראה כיון שאין זו חשובה ביאה כלל בכה"ת אלא אפי' למ"ד העראה זו נשיקה ויש כאן ביאה ועלה בדעתי לומר בכוונת ר"ת דאנוסת עצמו דרבנן היינו ע"פ מה דאיתא בכתובות (י"א ב') בקטן הבא על הגדולה רב אמר עשאה מוכת עץ ושמואל אמר אין מוכת עץ בבשר. והנה התוס' שם כתבו שע"כ בלא השרת בתולים מיירי דאי השיר בתולים למה יש להיות לה פחותה ממוכת עץ והיינו כמו שכתבתי, מיהו מדברי רש"י שם ד"ה עשאה וד"ה אין מוכת עץ משמע שגם בהשיר בתולין מיירי מ"מ בקטן פחות מט' שנים שאין ביאתו ביאה אין ביאתו עושה אותה מוכת עץ יע"ש ויע' בשמ"ק לכתובות שם שהביא גם בשם ראשונים שאפי' בשהשיר בתוליה מיירי ואעפ"כ כיון דלא חשובה בעולה כבתולה דיינינן לה לגמרי יע"ש היטב שיש קצח ערבוב לשון ושגיאות הדפוס בלשון השמ"ק שם, מעתה מצאנו מבואר מחלוקת רב ושמואל בהא מילתא אם מחמת בשר אדם היכי שאינו אוסר מחמת בעילה אם זה חשוב מוכת עץ מעתה י"ל דהיינו דעת ר"ת ז"ל דאנוסת עצמו דרבנן אף בבעולה והיינו כיון שבעילת עצמו אינה פוסלת אותה מחמת פגימת הביאה ולא חשובה בעילה ממילא לשמואל ג"כ לא הוי מוכת עץ משום שאין מוכת עץ בבשר אדם וקימ"ל כוותיה דשמואל, ולפ"ז אזדא לה ג"כ קושית התוס' מהא דפריך ביבמות אי כדרכה תיפוק ליה דהו"ל בעולה שמוכח שבעולת עצמו מן התורה, ולפי האמור ל"ק כלל דשם לרב פרכינן ולרב הא הוי מוכת עץ בבשר וע"כ לדידיה גם בעולת עצמו אסור מן התורה משום דלא גריעה ממוכת עץ, משא"כ לשמואל דקימ"ל כוותיה שאין מוכת עץ בבשר שפיר כתב ר"ת דבעולת עצמו דרבנן, כן עלה בדעתי לכאורה, מיהא כ"ז דוחק לומר דלא הוי מוכת עץ ע"י ביאת אדם גדול אף שאינה נפגמת מחמת הביאה ויעוי' יבמות (נ"ט ב') נבעלה מבהמה כשרה לכהונה שפרש"י אף לכה"ג למאן דמכשיר מוכ"ע לכהן גדול וכן כתב עוד שם ד"ה מאחריה שלא כדרכה דאי כדרכה לא גרעה ממוכ"ע משמע דפשיטא ליה דהוי מוכ"ע אף שאין בעילת בהמה אוסרת ואין זנות לבהמה אפ"ה הוי מוכ"ע הרי דהוי מ"מ מוכ"ע אפי' ע"י בשר ואף שיש לחלק מ"מ דוחק הוא: **) וקצת מדברי שהעליתי למעלה ראיתי שנתעורר בהם המל"מ פי"ז הנ"ל ושמחתי שכוונתי בהם לדבריו ז"ל: