מרחשת חלק ב שפב

לשלכ"ד דביאה קרייה רחמנא, אבל בבוגרת ומוכ"ע דשם הפסול הוא אינה מצד הבעילה שהרי לא היתה שם ביאה כלל ועיקר הפסול הוא משום שאין בתוליה קיימין וע"כ אם נעשית מוכ"ע שלא כדרכה כשרה לכה"ג כדאיתא התם (נ"ט ב') אין לך אשה שלא נעשית מוכ"ע ע"י צרור והיינו משום דשם כשרה מכל צד שאין שם חסרון הבעילה וגם חסרון הבתולים אין שם דהא נעשית מוכ"ע שלכ"ד ובתולותיה קיימות

ו) ועתה נוסיף דרכנו עוד לחקור בזה דאמרינן שבעולת עצמו אסורה מן התורה איסורה של זו על שום מה היא אם מצד הבעילה כמו שנבעלה מאחר או משום חסרון בתוליה והרי היא אסורה כמו בוגרת ומוכ"ע שאסורין מן התורה משום שאין להם בתולים וה"נ בעולת עצמו אין לה בתולים, אבל אין איסורה משום פגימת הביאה דכל שלא נבעלה מאחר רק ממנו בעצמו אין זו חשובה פגומה מצד הביאה דביאת עצמו אינה פוגמת אותה ועיקר פסולה הוא רק מצד חסרון הבתולים, ונפ"מ לן מזה שאם נבעלה ממנו בעצמו בעילה שלא כדרכה שאם נאמר שבעולת עצמו ג"כ אסורה מכח פגימת הבעילה דלא שנא הוא מאחר א"כ גם בנבעלה שלכ"ד ממנו עצמו ג"כ פסולה לו כמו מאחר, אבל אם נאמר דבעולת עצמו אינה אסורה אלא מפני חסרון הבתולים א"כ בשנבעלה שלא כדרכה ממנו עצמו אין כאן איסור כלל כיון שבתוליה קיימין והוי כמו שנעשית מוכ"ע שלא כדרכה, והחילוק מובן

ז) ואחרי העיון נראה דדבר זה דבעולת עצמו במחלוקת שנוי' ביבמות (נ"ט ב') ת"ר אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא ואם נשא נשוי ואמרינן שם אמר ר"ה אמר רב ומוציא בגט ואלא הא דקתני אם נשא נשוי אמר ראב"י לומר שאינו משלם קנס כמפותה אזל רב גביהה מבי כתיל אמרה לשמעתא קמי דרב אשי א"ל והא רב ורי"ו דאמרי תרווייהו בוגרת ומוכ"ע לא ישא ואם נשא נשוי אלמא סופה להיות בוגרת תחתיו סופה להיות מוכ"ע תחתיו הכ"נ סופה להיות בעולה תחתיו קשיא, עכ"ל הגמ', ולהבין סברת מחלוקת רב ורב אשי נראה שביסוד זה נחלקו דרב ס"ל דבעולת עצמו איסורה ג"כ מצד פגימת הביאה דלא שנא הוא מאחר דכיון שנבעלה לו קודם שנתקדשה לו הרי הוא אצלה כמו זר ואחר, וע"כ הוא מוציא בגט ולא אמרינן אם נשא נשוי שאין זו דומה לבוגרת ומוכ"ע ששם הפסול הוא מכח חסרון הבתולים וע"כ אמרינן נהי שאסורה לו לכתחלה ליקח אותה מן התורה משום שהתורה אמרה כ"א בתולה מעמיו יקח אשה דבשעת לקוחין תהי' בתולה וכמו שפרש"י שם ד"ה לא ישא מ"מ אחר שלקחה אין צריך להוציאה ממנו משום שסופה להיות בוגרת ומוכ"ע תחתיו, וכמו בכל בתולה שהכה"ג נושא שמותרת לו לעולם אף שבכל שעה ושעה שבא עליה הוא בא על הבעולה מ"מ מותר משום שאין הבתולים צריכין להיות קיימין לעולם ורק צריך שבשעת לקיחה יהיו בתולים, ובבוגרת ומוכ"ע שבשעת לקוחין איננה בתולה והתורה אמרה כי אם בתולה מעמיו יקח אשה וע"כ הוא עובר בעשה בשעת קיחה אבל אם עבר ולקחה א"צ להוציאה, משום שכעת אין נפ"מ כלל אם יש לה בתולין או לא שגם אם היתה בתולה בשעת לקוחין ג"כ לא היתה כעת בתולה ועיקר האיסור הוא בשעת לקיחה וזה כבר עבר ומה שהי' הי' ואין להשיב וע"כ אמרינן אם נשא נשוי, משא"כ בבעולת עצמו שהפסול הוא לא מצד העדר הבתולים לבד אלא גם מצד פגימת הביאה שכל שעדיין לא נתקדשה לו ואינה אשתו לא שני לן ביאתו מביאת איש אחר וע"כ אין שייך לומר בזה הסברא סופה להיות בעולה תחתיו, שזה אינו דכשתהי' בעולה תחתיו תהי' בעולה מבעלה משא"כ כשנבעלה קודם קדושין הרי היא כמו שנבעלה מאחר וזה אין סופה להיות בעולה מאיש אחר, והחילוק עמוק ונכון, וע"כ ס"ל לרב שיוציא בגט שהיא כמו שנבעלה מאחר, אבל רב אשי ס"ל דבעולת עצמו אינה פוגמת אותה מצד ביאתו ורק עיקר הפסול הוא משום חסרון הבתולים ובעילתו אינה אלא כמו שהוכתה בעץ וע"כ כיון דאמרינן דבבוגרת ומוכ"ע אם נשא נשוי הכ"נ בבעולת עצמו, זהו לענ"ד יסוד מחלוקת רב ורב אשי ובסברא זו נחלקו, ומבואר מזה דרב דס"ל דבעולת עצמו מוציא בגט הוא משום דס"ל דבעולת עצמו ג"כ האיסור הוא משום פגימת הביאה כמו בנבעלה מאחר

ח) ובזה נבא לבאר קושית רבא (נ"ט א') על הא דאמר רב נבעלה שלכ"ד פסולה לכהונה דמתיב רבא ולו תהי' לאשה פרט לאלמנה לכה"ג ה"ד אילימא בכדרכה מאי איריא משום אלמנה תיפוק ליה משום דהוי בעולה ומזה הוכיחו התוס' דבעולת עצמו הוי מן התורה ואינה חשובה ראויי' לקיימה

ט) אולם לענ"ד ע"פ דרכנו למעלה לק"מ מזה ואדרבה מתוך סוגית וריהטת לשון הגמ' כאן נמצא סעד וראי' לדברי רש"י ז"ל בכתובות דבעולת עצמו לא הוי אשה שאינה ראוי' לו, ונפרש שיחתנו

הנה מלשון הקושיא של רבא שמקדים לומר אילימא בכדרכה תיפוק ליה דהו"ל בעולה משמע שאם היינו יכולים להעמיד הברייתא בכדרכה אז לא הי' קשה על רב דאמר נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה וזהו תמוה שאיך יתכן זה אם כדרכה כשרה מכש"כ שלא כדרכה ואיסור בעולה לכה"ג לא משכחת לה כלל, ואיך יתכן דינו של רב שלכ"ד תהי' פסולה לכה"ג וכדרכה כשרה

י) ולזה נראה דקושית רבא הי' בדרך הכרח מכח שיטת רב והיינו דבאמת היינו יכולים לומר שנבעלה שלכ"ד פסולה לכהונה וכסברת רב ואעפ"כ לא הוי קשיא מברייתא זו תיפוק ליה דהו"ל בעולה שזה אפשר דמיירי גם בכדרכה ולא קשיא בכדרכה כשרה מכש"כ שלכ"ד שזה אינו, דעד כאן לא קאמר רב נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה היינו בנבעלה מאחר שאז אף שבתוליה שלמין מ"מ היא פסולה מכח פגימת הביאה אבל הברייתא דמיירי בבעילת עצמו בזו אפשר לומר דגם בכדרכה מיירי משום שבעולת עצמו אין בה פסול מצד פגימת הביאה ורק משום העדר הבתולים ובזה הא אמרינן אם נשא נשוי וא"כ חשובה שפיר ראוי' לקיימה כיון שאם נשא נשוי (ולפנינו עוד נבאר טעם נכון בזה) ולא הוי קשיא מידי מזו לרב, אולם רבא הקשה שפיר מזה לרב לשיטתו דס"ל לקמן שאם נשא מוציא בגט אלמא דלא ס"ל לחלק בין בעולת עצמו לאחר וס"ל שגם בעולת עצמו עצם הביאה פוגמתה כמו בעילתה מאחר וא"כ תיפוק ליה דהו"ל בעולה והיינו רב לשיטתיה א"צ לאיסור אלמנה דלרב סגי דלא הוי אשה הראוי' מצד בעולת עצמו וא"כ ע"כ לרב צריכין אנו לומר דמיירי בשלכ"ד וא"כ מוכח דשלכ"ד כשרה לכהונה גם בנבעלה מאחר דלרב אין לחלק בין נבעלה ממנו בעצמו או נבעלה מאחר, ואם נבעלה שלכ"ד פסולה לכהונה שוב גם בנבעלה ממנו בעצמו שלכ"ד ג"כ פסולה לו כיון דביאתו פוגמת אותה כמו בעילת אחר, וע"כ שפיר פריך רבא מזה לרב שמוכח מזה שביאה שלא כדרכה אינה פוסלת לכהונה גם מאחר דדוקא ביאה כדרכה פוסלת ולא שלכ"ד ל"ש ממנו ול"ש מאחר, וקושית הגמ' מבוארת על נכון

והשתא כל עיקר קושית רבא היתה רק לפי שיטת רב דס"ל מוציא בגט וכמו שביארנו דס"ל דגם בעולת עצמו פסולה מצד פגימת הביאה כמו מאחר וע"כ שפיר אמרינן דלא חשובה ראוי' לקיימה, משא"כ לרב אשי דס"ל דבעולת עצמו אם נשא נשוי שאין ביאתו פוגמתם ואסורה היא רק משום העדר בתולים ע"כ שפיר חשובה ראוי' לקיימה הואיל ואם נשא נשוי

יא) והשתא נבאר בזה הטעם שחשובה ראוי' לקיימה