מרחשת חלק ב שעט

לשם קנין כיון שקונה אותה שוב ליכא איסור וממילא קונה אותה ואינו לוקה יעו"ש

יז) והשתא באלמנה לכה"ג דבגמר ביאה איכא איסור משום אלמנה לכה"ג שוב אינו קונה אותה להיות כנשואה משום דביאת איסור אינה קונה להיות כנשואה כמ"ש הר"ן ואין זה ענין להא שכתבתי למעלה (סי' ט"ז) דבאלמנה לכה"ג גלי רחמנא דקני ולא אמרינן א"ע לא מהני דלא גלתה תורה אלא לענין קדושין אבל לנשואין היא ככל נשים שבתורה דלא מהני בהו נשואי איסור כמו שכתב הר"ן דנשואי איסור אין עושין אותה נשואה ודברי הר"ן ג"כ אינן מצד א"ע ל"מ רק מטעם אחר, יעוי' בצלעות הבית להגאון בית מאיר סי' מש"כ בזה, ושפיר כתבתי שהגמר ביאה באלמנה לכה"ג אינו עושה אותה לנשואה

יח) וכ"ז באלמנה מן האירוסין שקנין הגמר ביאה שבה אינו מצד יבום אלא משום ביאה אחר קדושין כמו באשה בעלמא וע"כ באלמנה לכה"ג שהגמר ביאה הוא באיסור אינו עושה נשואין וכמו שכ' הר"ן דביאת איסור אינה עושה נשואין אבל באלמנה מן הנשואין ביבמה שביאתה והעראתה קונה אותה לכל ועושה אותה כנשואה בזה אין לחלק בין אירוסין לנשואין שאין ההעראה גומר בה מצד נשואין רק משום תורת יבום ואי אפשר לחלק בה קנין הביאה לחצאין שיקנה לאירוסין ולא לנשואין, וכיון שהביאה עושה באלמנה מן הנשואין כנשואה אף בלא דעתו כלל ואחד ביאת שוגג או מזיד מהני בה גם ביאת עבירה לנשואין ואין לחלק בה בין אירוסין לנשואין וע"כ קונה לכל באלמנה לכה"ג מן הנשואין ורק שאינה פוטרת צרתה, ודוק בדברים אלה כי נכונים ועמוקים הם

יט) ואחרי שהעליתי כ"ז על הגליון ובחפשי בספרים שמחתי למצוא להגאון בעל אבני מלואים סי' ל"ג שעמד בקושיא זו שהקשיתי בתחלת דברינו לדעת הרשב"א והר"ן ז"ל, אולם הוא ז"ל מקשה אותה באופן אחר והעמיד הקושיא על הגמ' דמקשה דבאלמנה מן האירוסין ליתי עשה ולידחי ל"ת הא הוי בעולה בגמר ביאה ובאלמנה לכה"ג בתר נשואין אזלינן ויעו"ש מה שטרח ליישב דסוגית הגמ' היא ללישנא קמא דפ' הבע"י דגם באלמנה מן האירוסין קונה אותה לכל אליבא דרב ויעו"ש שנשאר בצ"ע לדעת הרמב"ם שפסק כהירושלמי שגם במערה אינו קונה אותה לכל דבר א"כ כולה סוגיא דלא כהלכתא, אולם באמת קושיתו באופן שהוא מקשה אותה לא קשיא ולא מידי שהש"ס שפיר פריך וליתי עשה ולידחי ל"ת היינו שיעשה העראה בלבד שע"כ צריך לומר כן לדעת התוס' דס"ל שבגמר ביאה ליכא מצוה וגזירה אטו ביאה שני' היינו אטו גמר ביאה שקושית המקשה דלא הוי ס"ל גזירה זו הוא שיעשה העראה לבדה א"כ שפיר פריך הש"ס, ורק הקושיא תחול כמו שהקשיתי אני לדעת הרשב"א והר"ן שמפרשים גזירה אטו ביאה שני' דווקא ולא אטו גמר ביאה וע"ז שפיר יש להקשות איך אפשר הגמר ביאה דהא בגמר ביאה איכא עשה ול"ת, וכבר כתבתי במה שיש בו די ליישב שיטתם ז"ל וכמו שנתבאר אתנו בארוכה: ב. א) ומדי עיוני בדברי האב"מ שם ראיתי שהביא קושית המל"מ על שיטת הר"נ גאון ז"ל שכ' דהא דאמרינן ביבמות דאשה נקנית בהעראה לבעלה מיירי בהעראה אחר קדושין דע"י העראה עושה אותה לנשואה, אבל תחלת קדושין אינו קונה אלא בגמר ביאה כדאמרינן דכל הבועל דעתו אגמר ביאה והקשה המל"מ מהא דאמרינן בקדושין (ט' ב') וכי כעורה זו ששנה רבי ובעלה מלמד שנקנית בביאה אי מהתם הו"א עד דמקדש והדר בעיל ופריך א"כ נערה המאורסה דבסקילה היכי משכחת לה והשתא אמאי לא פריך א"כ קרא דואשה בבתוליה יקח היכי משכחת לה דאי לעולם בעינן ביאה וביאה אינה קונה עד גמר ביאה הרי היא בעולה, א"ו דכסף קונה והי' מרויח בקושיא זו תירוץ הגמ' דבא עליה שלא כדרכה דלמ"ד בעולה שלכ"ד לא שרי' לכה"ג מא"ל, והשעה"מ הביאו האב"מ שם תירץ דלמאי דס"ד דבעינן תרווייהו כסף וביאה פשיטא ודאי דלא בעינן גמר ביאה כדי לקנותה שהרי ביבמה פשיטא לן דבהעראה קונה מטעמא דזקוקה ועומדת כמש"כ הרי"ף א"כ אף זו נמי זקוקה ועומדת ע"י קדושי כסף, והאב"מ דחה זה דביבמה זקוקה ועומדת מחמת קדושי ראשון ואסורה לעלמא וזקוקה לייבמה בע"כ משא"כ בכסף אם תרצה קודם ביאה לחזור חוזרת וא"כ אינה זקוקה כלל, יעו"ש

ב) ולענ"ד תירוצו של השעה"מ הוא נכון ועולה יפה דע"כ אי אפשר לומר דלפי דהוי ס"ד דבעינן תרווייהו קדושי כסף לא מהני מידי עד שיבעול, שא"כ לא יועילו קדושי כסף גם אחרי שיבעול דהא אין אדם מקדש דבר שלב"ל והמקדש את שפחתו לאחר שישחררה אינה מקודשת אף שבידו לשחררה אין בידו לקדשה כדאיתא לקמן (ס"ב ב') והשתא אם נאמר שאין קדושי כסף חלין כלל רק אחר שיבעול א"כ נהי דאמרינן שהמקדש לאחר שלשים יום חלו הקדושין היינו משום דבידו לקדשה מעכשיו וע"כ לא הוי זה דבר שלא בא לעולם אבל לפ"מ דס"ד שלא יוכל לקדש אשה בכסף גרידא רק בכסף וביאה ותרווייהו בעי א"כ מאי מהני קדושי כסף כיון שאינן חלין כלל כעת והביאה הא אין בידו לבא עליה בע"כ שנאמר שחלין הקדושי כסף משום שבידו לבא עליה וא"כ הוי כמו במקדש שפחתו שנהי דבידו לשחררה אין בידו לקדשה והכ"נ אין בידו לבא עליה וממילא הוי קדושי כסף כמקדש דבר שלא ב"ל ולא יועילו מידי גם כשיבעול

לזה נראה דודאי כוונת הגמרא דהוי ס"ד עד דמקדש והדר בעיל לא לאמר שלא יחולו קדושי כסף כעת כלל שז"א כמש"כ, אבל הכוונה הוא כמו דאמרינן לקמן המקדש מעכשיו ולאחר שלשים דס"ל לרי"ו (ס' א') דקדושי כולם תופסין בו משום דס"ל דמתחלי מהשתא ואינן גומרים רק לאחר שלשים יעו"ש ובתוס', וא"כ הכ"נ רי"ו דהוא מרא דשמעתא כאן ס"ל ג"כ הכי דהוי ס"ד שאין קדושי כסף גומרים רק כשיבעול אח"כ אבל מ"מ הם מתחילין משעת קדושין אלא שאינן גומרין רק עד אחד הבעילה וכסברתו לקמן

ג) והשתא שפיר כתב השעה"מ דחשובה זקוקה ועומדת גם לפי הס"ד דבעינן תרווייהו והיינו משום שהקדושין כבר התחילו לחול ועשו קצת קנין בהאשה וע"כ אינה גרועה מיבמה שהעראה קונה אותה משום שזקוקה ועומדת וע"כ לא קשיא מקרא דואשה בבתוליה יקח משום דלאחר קדושי כסף כאלו גם ההעראה גומרת הקדושין ורק מנערה המאורסה שפיר פריך הש"ס היכי משכחת לה דבסקילה כיון דקדש ולא בעל עדיין אף שכבר התחילו הקדושין לחול מ"מ כיון שלא נגמרו עדיין עד שיבעול אינו חייב סקילה כיון שאין לו בה רק מקצת קנין אינה בת סקילה שאינה אשת איש גמורה, ודבר זה שכל אשת איש שאין בה רק מקצת קנין אינה בת סקילה וכרת הוא מוכרע מדברי רי"ו עצמו דס"ל שקדושי כולם תופסין בו ואם איתא שכל אשה שיש בה מקצת קנין הוי בת מיתה וכריתות א"כ היך קדושי שני תופסין בה נהי דנשאר בה מקום פנוי לחול קדושי שני מ"מ כיון שאשת איש ובת כרת היא מצד קדושי הראשון א"כ לא גרע מכל חייבי כריתות שאין קדושין תופסין בהן, וגם עיקר הא שאין קדושין תופסין בא"א אינו מצד קנינו של הראשון בה אלא משום דהוי חיי"כ כמו שהוכיח