מרחשת חלק ב שעז

ו) ומאחר שיכינו לזה עוד נוסיף לקח ונאמר עוד דבר חדש, דלפי מה דבאלמנה מן הארוסין אין העראה עושה אותה אלא כארוסה ולא כנשואה לפי הירושלמי או ביאת שוגג לדעת התוס' דממילא יצא לנו מזה שגם גמר ביאה אינה עושה אותה כנשואה והוא דכיון דהעראה אינה עושה אלא ארוסה וכן גם לפירוש התוס' משום דבכל יבמה העראה אינה אלא ביאת שוגג משום שכל הבועל דעתו על גמר ביאה וכמו שבארנו למעלה, א"כ לא מהני עוד הגמר ביאה לשוויי נשואה, והוא ע"פ המבואר (בדף כ"ט ב') בעי רבה מאמר לב"ש נשואין עושה או אירוסין עושה וא"ל למאי הלכתא אילימא ליורשה ולטמא לה השתא ארוסה וכו' מאמר מיבעי אלא לענין מסירה לחופה מאי נשואין עושה ולא בעיא או דילמא אירוסין עושה ובעיא מסירה לחופה א"ל השתא לא עבד בה מאמר כתיב יבמה יבא עליה בע"כ עבד בה מאמר מיבעי א"ל שאני אומר כל העושה מאמר ביבמתו פרחה ממנו זיקת יבמין וחלה עליו זיקת אירוסין עכ"ל הגמ', והשתא כיון שהעראה ביבמה עושה אותה ארוסה א"כ שוב הוי כמאמר לב"ש ופרחה ממנו זיקת יבמין וחלה עליו זיקת אירוסין ושוב לא מהני עוד גמר ביאה לקנותה להיות כנשואה בלא חופה שכל שהיא נעשית ארוסה בעיא מסירה לחופה כמו במאמר לב"ש

ז) ולפ"ז הייתי מפרש מחלוקת רב ושמואל רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה והיינו בין בשוגג בין במזיד בין במערה בין בגומר, והיינו משום דשמואל ס"ל דמערה או ביאת שוגג לא מהני לקנותה לכל דבר וממילא אינו קונה אותה גם בגמר ביאה משום שפרחה ממנה זיקת יבמין, ולרב באמת קנה אותה לכל משום שנתרבתה ביאת שוגג כמזיד וא"כ גם ביאת שוגג או העראה קונה לכל, ובאמת בגמרא לא משמע מידי דבגמר ביאתו הכל מודים דקנה אותה לגמרי ואדרבה מסתימת לשון הגמ' משמע שבין במערה ובין בגומר לא קנה לשמואל אלא לדברים האמורים בפרשה והיינו כמש"כ, משום דביאת שוגג או מערה אינה עושה אותה אלא ארוסה וממילא לא מהני ג"כ גמר ביאה משום שפקעה זיקת יבמין והר"ז נכון לכאורה

ח) ואם כנים אנו בזה אני אומר דרש"י ז"ל באמת ס"ל כמוהרש"א ז"ל דבאלמנה מן הנשואין לכה"ג ג"כ סגי לה היא עצמה בגט וכמו שכתבנו בסי' ט"ז משום דא"ע מהני ומה שכתב רש"י ז"ל דבאלמנה מן האירוסין הוא קונה אותה לפטור אותה בגט הוא כמו שכתבנו לפרש להשמיענו דדוקא לענין זה קונה אותה אבל לא לשוויה נשואה לכל דבר, ובזה הענין גריעא אלמנה מן הארוסין מן האלמנה מן הנשואין דלפי מה שכתבנו כל שאינו קונה אותה בתחלת ביאה לעשותה נשואה שוב לא מהני גמר ביאה משום שפרחה וכו', ולפ"ז י"ל דמשמע ליה לרש"י ז"ל דביאת כה"ג באלמנה מיירי בביאה גרידא בלא כניסה לחופה, ובזה האופן גריעא יותר אלמנה מן הארוסין מן האלמנה מן הנשואין דאלמנה מן הנשואין ודאי קונה וסגי לה בגט וגם יורשה ומטמא לה ומפר נדריה דהוי כנשואה לכל דבר משא"כ באלמנה מן הארוסין כיון דתחלת ביאה אינה עושה אלא ארוסה שוב לא מהני גמר ביאה לקנותה לגמרי משום שפרחה וכו' וצריכה מסירה לחופה וביאת כה"ג באלמנה משמע אף בלא חופה וע"כ כתב רש"י ז"ל דלא מהני קנינה רק לענין לפטור צרתה וסגי לה בגט אבל לא לענין אחר, משא"כ באלמנה מן הנשואין מהני לכל דבר אלא שאינה פוטרת צרתה

ט) ומאחר שבאנו לידי מדה זו יש ליישב דעת הרשב"א והר"ן שהבאנו למעלה שמפרשים גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' דוקא ולא אטו גמר ביאה ועמדנו עליהם דהא ביאת יבמה באלמנה מן הארוסין אינה אלא ארוסה והוי בעולה בין ארוסין לנשואין וא"א לגמור ביאתו משום דהוי עשה ול"ת

אולם לפי האמור יתכנו דבריהם והוא, דהרמב"ן והרשב"א תרצו עוד בקדושין על הקושיא שהבאתי למעלה על בעית הגמ' תחלת ביאה קונה הא הוי בעולה בין ארוסין לנשואין וכתבו לתרץ עוד דמיירי כגון שכנסה לחופה בשעת הביאה א"כ תיכף שבא עליה קנה אותה ג"כ בחופה ושוב לא הוי בעולה בין ארוסין לנשואין, יעו"ש, והשתא נוכל לומר לעולם גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' ולא אטו גמר ביאה משום שיוכל ג"כ לגמור ביאתו ואי משום דהוי בעולה בין ארוסין לנשואין זה אינו דלפי מה שנתבאר בביאת העראה ביבמה שפרחה זיקת יבמין שפיר מהני חופה ביבמה א"כ ה"נ יכול לכנסה לחופה א"כ תיכף שעושה ההעראה שוב קונה אותה בחופה ושוב כשגומר הביאה אין כאן בעולה בין ארוסין לנשואין משום שהחופה והקדושין באו כאחד ולא נעשית בעולה בינתים (וכמו בקדושין דאשה דעלמא שכ' הרשב"א והר"ן שכונסה לחופה שג"כ כוונתם דהיינו דתיכף שהערה הוא קונה אותה בחופה אבל לא מקודם ההעראה משום שאין חופה קודם קדושין וכמו שהעלה השעה"מ בחופת חתנים, ואכ"מ), וכיון שכל הסוגיא היא לרב וכדקימ"ל כוותיה שיש חופה לפסולות וא"כ גם באלמנה לכה"ג מהני חופה ושפיר מותר לגמור ביאתו

י) וע"פ דברינו יתפרשו דברי הירושלמי יבמות פ' הבע"י שהביאו התוס' (נ"ו א') ונעתיק בזה כמו שהובאה הגירסא בחי' הרמב"ן ז"ל וז"ל: שמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה לירש נכסי המת ולאסרה לאחיו ולהתיר צרתה בשוק רי"ו אמר קנה כל הדברים אמר ריב"א מה פליגין בשהערה בה אבל אם גמר את הביאה כל עמא מודי שקנה בכל הדברים אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר א"ר מתניא מה פליגין בבא עליה בבית אביה אבל אם בא עליה עודה בבית בעלה כל עמא מודיי שקנה בכל הדברים עכ"ל הירושלמי, ויעוי' בפנ"מ ובמה"פ ד"ה מה פליגי שהערה בה דע"כ היינו משהערה בשוגג דאין לפרש במתכוון בהעראה א"כ מאי מסיים אבל אם גמר וכו' וכי צריך ראי' שהגומר ביאתו ביבמתו לדעת קנה לכל הדברים, וכן הביא עוד שם בשם הרמב"ן על הא דמחלק הירושלמי דאם הכניסה לביתו לא אתיא כגמרא דילן דחופה מאי עבדא ביבמין, יעו"ש

אולם לפ"ד יפורש הירושלמי כמין חומר והיינו דריב"א אתי לאשמעינן דאף דבהעראה לבד אינו קונה אותה לכל הדברים מ"מ בגמר ביאתו קונה לכל הדברים וטובא קמ"ל דלא תימא כיון דבהעראה אינו קונה והוי רק ארוסה שוב לא מהני אחר כן גמר ביאה משום שפרחה זיקת יבמין וע"ז קמ"ל שאינו כן וריב"א לא ס"ל סברא זו שפרחה, וע"ז הביא רבי יוסי ראי' לדבריו ממשנה דכנסה הרי היא אשתו לכל דבר אלמא שקנה אותה לכ"ד ולא בעינן כניסה לחופה וע"ז בא ר' מתניא לדחות ראיית ר"י מה פליגין בבא עליה עודה בבית אביה והיינו דבאמת אף בגמר ביאתו פליגי משום דכיון שפקעה ממנו זיקת יבמין שוב אינו קונה אותה לכל דבר אף בגמר ביאתו ואין ראי' ממשנתינו דכנסה הרי היא אשתו לכ"ד משום דשם מיירי שכנסה לבית בעלה והוי חופה א"כ קנה אותה בחופה אבל בביאה גרידא בבית אביה דלא הוי חופה שם גס בגמר ביאתו לא מהני משום שפרחה ממנו זיקת יבמין וחלה זיקת אירוסין וכיון דליכא חופה גמר ביאתו לא מהני ולא מידי, ולפי פירושנו הרי דברינו מפורשים ומבוארים בירושלמי והדברים שמחים ומאירים בעז"ה

יא) אמנם אף שהדברים נכונים בסברא מצד עצמה ודברי הירושלמי נוטים כך כמו שבארנו מ"מ