מרחשת חלק ב שעו

ר' יוחנן ור"א חד אמר אינה פוטרת צרתה וחד אמר פוטרת כתב וז"ל: ד"ה פוטרת אותה ואת צרתה מן החליצה וסגי לה בגט עכ"ל, והנה צריך להתבונן מאי בעי רש"י ז"ל בזה להשמיענו כאן דפוטרת אותה וסגי לה בגט דהא פשיטא כיון דפוטרת צרתה מכש"כ אותה דפוטרת וגם סגי לה בגט ואם כוונת רש"י ז"ל ללמדנו דעת דלא כמוהרש"א ז"ל שכ' דלד"ה היא עצמה סגי לה בגט וע"ז כתב רש"י שאינו כן דבאלמנה מן הנשואין או למ"ד גם באלמנה מן האירוסין אינה פוטרת צרתה דה"ה דלא סגי לה בגט א"כ הי"ל להעמיד דבריו על מאן דאמר אינה פוטרת דה"ה דלא סגי לה בגט ולמה נטר לפרש דעת המ"ד שפוטרת שהוא בא באחרונה

ואשר אחזה לי בכוונת דבריו ז"ל הוא, דהנה התוס' כאן ד"ה אטו ביאה שני' כתבו דל"ד אטו ביאה שני' דה"ה אטו גמר ביאה דבגמר ביאה ליכא עוד מצות עשה יעו"ש, אולם הרשב"א בחידושיו כאן ובקדושין וכן הר"ן שם כתבו אף שיבמה נקנית בהעראה מ"מ מצוה איכא גם בגמר ביאה דעיקר מצוה הוא בהקמת זרע וכולה ביאה מצוה היא יעו"ש, וע"כ הא דאמרינן כאן ביאה ראשונה אטו ביאה שני' בדווקא היא ולא אטו גמר ביאה וכמבואר

ב) אולם בעניותי אני אומר להכריח מצד אתר כדעת התוס' שהכוונה גזירה אטו ביאה שני' היא אטו גמר ביאה, והוא דלקמן (נ"ט א') אמרינן אירס את הקטנה ונעשית תחתיו בוגרת אסור לכונסה משום שאשתני גופא בין אירוסין לנשואין, והקשו התוס' א"כ איך אמרינן בקדושין (י' א') שאם תחלת ביאה קונה מותר לכה"ג לקדש בביאה הא מ"מ כיון דאיבעי' לן לעיל אם ביאה ארוסין עושה וא"כ את"ל ביאה אירוסין עושה הא אף אם תתלת ביאה קונה מ"מ אסור לכה"ג לקדש בביאה משום דהויא בעולה בין אירוסין לנשואין ואשתני גופא ויעו"ש מש"כ התוס' בזה וכן הקשה הרמב"ן והרשב"א בחי' ליבמות ותרצו דבעיית הגמ' אם תתלת ביאה קונה הוא לפי הצד אם ביאה נשואין עושה, והנה לקמן (נ"ו א') איתא בהא דאמרינן דאחד המערה ואחד הגומר קנה מחלוקת רב ושמואל דרב אמר קנה לכל ושמואל אמר דלא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה ומסקינן שם בלישנא בתרא דבאלמנה מן האירוסין כו"ע לא פליגי שלא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה כי פליגי באלמנה מן הנשואין, ויעו"ש בתוס' שהביאו בשם הירושלמי שמפרש מחלקתם בהעראה דהוי ביאה גרועה ואינה קונה אלא לדברים האמורים בפרשה והיינו לפטור את צרתה ואותה להצריכה גט ולא חליצה אבל לא ליורשה ולטמא לה וכו' ומבואר דהעראה ביבמה מן האירוסין לד"ה אי"ע אותה נשואה לקנותה לכל אלא הכל מודים שאינה אלא ארוסה לבד לאוקמי במקום בעל ולא יותר ואינו קונה אותה להיות ככנוסה לכל דבר, ולפ"ז מוכת ע"כ שהגזירה אטו ביאה שני' הוא אטו גמר ביאה כיון דהעראה לבדה אינה עושה באלמנה מן האירוסין אלא ארוסה לבד וא"כ תיכף שעשה העראה נעשה בעולה והעראה אינה עושה אותה אלא ארוסה וא"כ נעשה בעולה בין אירוסין לנשואין ואי אפשר עוד לגמור ביאתו משום שבשעת גמר ביאה כבר נעשה בעולה והוי אלמנה מן הנשואין דהוי עשה ול"ת ואינה דוחה, וע"כ הגזירה היא אטו גמר ביאה, וכדעת התוס'

ג) ועוד אני אומר ומתפלא על הרשב"א והר"ן שהחליטו שהכוונה גזירה ביאה ראשונה אטו שני' היא דווקא ובגמר ביאה עדיין מותר דזה ודאי אי אפשר לומר כן, ואפי' אם נאמר שסוברים דלא כהירושלמי שמפרש מחלוקת רב ושמואל וס"ל כדעת ר"י בתוס' שם שהעראה כגמר ביאה לכל דבר ומחלקותם היא בביאת שוגג ואונס מ"מ גם לפי דבריהם ג"כ מוכרחים אנו לומר שהכוונה היא אטי גמר ביאה והגמר ביאה באמת אסור, דהנה הרשב"א והר"ן ז"ל בקדושין שם הקשו כיון דמסקינן שם כל הבועל דעתו על גמר א"כ איך אמרינן כאן דבאלמנה מן האירוסין יבא עשה וידחה ל"ת הא לא קנה אותה אלא בגמר ביאה ובגמר ביאה כבר היא בעולה והוי עשה ול"ת וכמו דאמרינן בקדושין שם שמהאי טעמא אסור לכה"ג לקדש בביאה ותרצו דיבמה שאני דלא בעינן דעתו דגם ביאת שוגג ואונס קונה וע"כ אף שדעתו לקנות בגמר ביאה מ"מ הוא קונה בתחלת ביאה ג"כ ביבמה משום שנתרבה שוגג כמזיד

ד) והשתא כיון שעיקר מה שקונה היבם בתחלת ביאה הוא משום דגם ביאת שוגג קונה וכבר הבאנו למעלה דביאת שוגג לכו"ע אינה עושה אותה אלא ארוסה א"כ אי אפשר לומר דכולה ביאה מותרת היא באלמנה לכה"ג מן האירוסין משום שאף שכולה ביאה מצוה היא מ"מ באלמנה מן האירוסין ע"כ גמר ביאה אסורה משום שתיכף בהעראה נעשית בעולה והיא אינה אלא ארוסה בתחלת ביאה משום דהוי ביאת שוגג וא"כ נעשה בעולה בין אירוסין לנשואין ואסור לגמור ביאתו משום דהוי עשה ול"ת, והדבר תימא על הרשב"א והר"ן איך כתבו הם עצמם מיד בסמוך שהכוונה היא אטו ביאה שני' דווקא, אם לא שנאמר שכוונתם דנהי שבאלמנה לכה"ג ודאי הגזירה היא משום גמר ביאה מ"מ בשאר חייבי לאוין דמייתי שם כגון ממזרת ונתינה וכו' שם הגזירה היא משום ביאה שני' דווקא משום דביאה ראשונה כולה מצוה הוא ואף דגם לגבי כה"ג לבד אמרינן כן לקמן (ס"א א') ובסנהדרין (י"ט ב') גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' מ"מ י"ל דאגב כולהו חייבי לאוין נקט גם בכה"ג ביאה שניה אבל באמת בכה"ג באלמנה מן האירוסין גם הרשב"א והר"ן מודו דביאה שני' לאו דווקא והגזירה היא גם אטו גמר ביאה, ולקמן עוד נשוב נדבר בזה ביישוב נכון ומרווח אי"ה

ה) עכ"פ הדבר מוכרח לפי מה שהעלינו שבאלמנה לכה"ג מן האירוסין הגמר ביאה אסורה ודאי משום דבגמר ביאה איכא עשה ול"ת והוי כמו אלמנה מן הנשואין וכל עיקר מה שאפשר לדחות הוא העראה גרידא, וכיון דהעראה גרידא באלמנה מן האירוסין אינה עושה אלא אירוסין בין לפירוש הירושלמי שגם העראת מזיד אינה עושה אלא ארוסה שהיא ג"כ דעת רש"י ז"ל כמו שכ' הכ"מ בפ"ת מה' תרומות בין לדעת התוס' שהוא דווקא בביאת שוגג גם ביבמה כיון דדעתו על גמר ביאה ההעראה אינה אלא ביאת שוגג, מעתה תצא לנו כאור כוונת רש"י ז"ל שהעמיד דבריו על מ"ד דפוטרת וכתב שפוטרת אותה ואת צרתה וסגי לה בגט, והיינו כיון דבאלמנה מן האירוסין אינה עושה אלא ארוסה והגמר ביאה אף שעושה אותה נשואה הא מ"מ כיון שבגמר ביאה איכא עשה ול"ת לא קנה אותה ולא פוטרת כדאמרינן הכא דבאלמנה מן הנשואין כו"ע לא פליגי שאינה פוטרת וכיון שכן כל עיקר קנינה הוא מצד העראה לבד, ובאלמנה מן האירוסין הא כבר למדנו לדעת שאינה אלא ארוסה, א"כ זו היא כוונת רש"י ז"ל לפרש שפוטרת אותה ואת צרתה וסגי לה בגט והיינו להשמיענו דמ"ד שפוטרת צרתה אין זה קנין גמור כנשואה משום שאין לה קנין אלא לענין זה לפטור אותה ואת צרתה וסגי לה בגט וכוונתו להא דאמרינן לקמן (נ"ו א') לפוטרה מן היבום שכתב שם רש"י ז"ל וז"ל שאם מת ולו בנים מאשה אחרת מותרת לשוק או אם הוציאה בגט לא בעיא חליצה או אם היתה לה צרה נפטרה ביאתה של זו עכ"ל וזה ג"כ כוונתו כאן שפוטר אותה היינו שאם יש לו בנים מאשה אחרת ומת שאינה זקוקה עוד לייבום וכן צרתה נפטרת לשוק וגם היא סגי לה בגט אבל תו לא דלא קני לה ליורשה ולהפרת נדריה וכו' וזהו שהעמיד דבריו לפרש למ"ד פוטרת צרתה שלא תימא שקנה אותה קנין גמור ככל יבמה, וכמו שנתבאר הטעם, וז"ב בכוונת רש"י ז"ל: