מרחשת חלק ב שעד

דונטמאה לבד, והואיל שמכח עשה זו לבד לא חשיבה ערוה א"כ אין כאן אפי' ספק ערוה כלל דעל הלאו שלא יוכל שלא נאמר בפרשת סוטה הר"ז נאמנת כעל כל איסור בעלמא ומכח עדותה ונאמנותה היא נאמנת לומר שלא נטמאה ואין בה לאו דלא יוכל וכו' וכל הספק שיש בה הוא מכח גזירת הכתוב שבפרשת סוטה דכתיב ונטמאה ומכח עשה זו דונטמאה לא חשובה ערוה כלל, וע"כ ממילא אין כאן אפי' ספק ערוה, ודוק בזה כי לענ"ד הדברים נכונים

ויעויין ש"ש ש"א פ"ז שכתב לתרץ קושית התוס' בחולין (ט' ב') מנלן דס"ט ברשוה"ר טהור אפי' במקום דליכא חזקת טהרה, שהראי' היא מהא שמותרת לבועל היכי שנולד הספק ברשות הרבים ובבועל ליכא חזקת טהרה משום שנולד הספק מחיים בעודה אשת איש ולא הוי חזקת היתר, יעו"ש, אמנם עפ"י המבואר פה נדחה תירוצו שהרי קושית התוס' דמנלן שספק טומאה ברשוה"ר טהור היכי שליכא חזקת טהרה היא שיהא כמו בשאר איסורים שספיקו לחומרא א"כ אין ראי' מבועל מהא שמותרת לבועל ברשוה"ר דהתם שאני כיון דלה ולהבועל אין כאן ספק כלל שהרי הם יודעים אם נטמאה או לא וכיון שאומרים ברי שלא נטמאה אין שייך לאסור עליהם כלל כדמוכח בכתובות (כ"ב ב') באומרת ברי לי ויעוי' בחי' הרשב"א קדושין (ס"ו א') ובפנ"י שם בכתובות שבכל מקום דהוי ספק לגבי עצמו נאמן, ודווקא ברשוה"י אסרה תורה ספק סוטה לבועל משום דעשאו כודאי ואף אם טהורה היא ג"כ אסורה כל עוד שמסופק לנו כמו שכ' התוס' בסוטה (כ"ח א') ד"ה מה, אבל ברשוה"ר שאין בה דין סוטה וחזר הדין לכללא ועיקר שבכה"ת כמו שכתבנו א"כ אין לאסור משום ספק כיון ששניהם אומרים ברי שלא נטמאה בו והוי כמו שנשאת לאחד מעדיה בכתובות שם, ומשום זה ג"כ אין לומר לפי דרכו של הש"ש שהלמוד הוא מהא דכתיב ונטמאה לאסור לכהונה כדדריש לה ר"ע במס' סוטה שם ולכהונה ג"כ ליכא חזקת היתר משום שנולד הספק בעידן שהיא א"א ועיקר קרא לאסור לכהונה הוא לאסור לאחר מיתת הבעל כדאיתא שם, דלפי מש"כ ג"כ אין ללמוד מזה דברשוה"ר טהור אפי' במקום דליכא חזקת טהרה דגם לכהונה ברשוה''ר כיון דליכא דין סוטה הדרינן לכללא ונאמנת היא לומר שטהורה היא כמו בכל איסורין שבתורה וכמו שכתבתי

לפיכך נראה שהלמוד הוא לפמש"כ הרמב"ם שקטנה מקנין על ידה ואעפ"כ ברשוה"ר התירה התורה אף אם אין הבועל לפנינו וכן מותרת ג"כ לכהונה, וטענת הקטנה לאו טענת ברי היא כלל דקטנה אין טענתה כלל, ולקטנה אין נאמנות באיסורין ואעפ"כ התירה התורה ברשוה"ר אפי' לכהונה, ומזה מוכח דס"ט ברשוה"ר טהור אפי' במקום דליכא חזקת טהרה, דבקטנה לכהונה אין בה חזקת היתר משום שנולד הספק בשעה שהיתה א"א וגם נאמנות אין כאן כלל, והבן: ד ישוב לקושית הגרע"א ז"ל בענין הקודם

הגרע"א ז"ל בדו"ח ליבמות (ס"א ב') הקשה על הא דר"מ בן חרש אומר אפי' הלך בעלה להשקותה ובא עליה בעלה בדרך הר"ז זונה הא בלא"ה אסורה לכהונה ולתרומה כ"ז שלא שתתה והא הכא ממילא אינה שותה כיון דבא עליה בעלה ואינו מנוקה מעון וא"כ אפי' לא עשאה בבעילתו זונה פסולה לכהונה, ותירץ דנפק"מ לענין מלקות לפמש"כ התוס' פ"ק (י"א א') דונטמאה ליכא לאו אבל מכח שבא עליה בעלה בדרך כיון שהתורה אסרתו מספק מיקרי ביאה פסולה ונעשית בביאה זו ודאי זונה ולוקה עליה יעו"ש

ולכאורה יש לפקפק בתירוצו שהרי אין איסור חל ע"א וכיון שכבר אסורה מכת עשה דנטמאה לכהונה ולתרומה היך חל אח"כ כשבא עליה בעלה איסור זונה, וגם על איסור עשה לא חל איסור כמ"ש התוס' בשבועות (כ"ג ב') אם לא שנאמר שזנות איסור מוסיף הוא כמו דאיתא בקדושין (ע"ז ב') דשם זנות פוסל בישראל, אמנם לפמש"כ רש"י ז"ל שם משום שנאסרה ע"י שם זנות גם על בעלה יש לומר דהכא לא הוי איסור מוסיף משום שאסורה לבעלה מקודם

ונראה דנ"מ כגון אם היתה נדה בשעה שנבעלה לבועל ואח"כ לבעל כשהלך להשקותה דלא חל עלה איסור טומאה לכהונה ולבעל ואח"כ טבלה שאז חל עליה איסור זונה לכהן ואיסור עשה דונטמאה בב"א

ובעיקר קושיתו נלענ"ד דמשכחת לה כגון שבאו עדים אח"כ ואמרו שהיא טהורה שאז היתה ניתרת לכהונה אבל מאחר שבא עליה בעלה בעוד שלא באו עדים והיתה אסורה עליו מספק כמו ודאי זינתה שאף אם טהורה היא ג"כ אסורה כמש"כ התוס' בסוטה כ"ט שהתורה עשתה ספק כודאי אף אם קמי שמי' גלי' שטהורה יעו"ש א"כ נעשית זונה בבעילת הבעל, ואף אם באו עדים אח"כ שטהורה מ"מ הוא בא עליה באיסור כ"ז שלא הוברר ע"י העדים או השתי' ונעשית זונה בבעילתו

מיהו יש להסתפק בסוטה שאסורה לבעלה כ"ז שלא השקה אותה אם האיסור גם עליה, שאפשר כיון שאצלה אין ספק ואם היא יודעת שטהורה אין עליה איסור כלל כיון דלדידה אין כאן ספק כלל ולא שייך עשתה ספק כודאי כיון שהיא אינה מסתפקת כלל ולפניה גלוי שטהורה היא, ואם נאמר שעליה אין כאן איסור והיא לא עבדא איסורא כיון שהיא יודעת שלא נטמאה, יש לשדות נרגא בתירוצנו דמשכחת לה כגון שבאו עדים אח"כ שטהורה היא ואעפ"כ היא נעשית זונה משום שבשעה שבא עליה בעלה הוי בספק ועשה איסור, דלפי זה אין סברא לומר שנעשית זונה בזה כיון שעתה יודעים אנחנו שבאמת טהורה היתה וא"כ יודעים אנו אפוא למפרע שגם בשעה שבא עליה בעלה לא עבדה איסורא כלל ולא נבעלה באיסור כלל א"כ אינה נעשית זונה, דנהי שהבעל עבדה איסורא משום דאיהו לא ידע מ"מ כיון שהיא לא עבדה איסורא ולא הי' לגבה דידה שום ביאת איסור וזנות כלל אינה נעשית זונה, דלענין לעשות אותה זונה תלוי הכל בדידה אם היא נבעלה ביאת איסור וזנות אבל לא מה שהוא איסור לגבי הבועל, ול"מ למ"ד לעיל (נ"ו ב') דבאונס לא מיקרי זונה הרי אף שהבועל עביד איסורא מ"מ כיון דהיא אנוסה היתה לא חשובה זונה א"כ מכש"כ הכא דהיא לא עבדה איסורא ודאי לא נעשית זונה, אלא אפי' למ"ד דגם באונס נעשית זונה מ"מ הכא לא נעשית זונה דדוקא באונס שעכ"פ עבדה איסורא אלא שנעשה באונס והו"ל ביאת איסור וע"כ היא נעשית זונה שהרי גם בששניהם אנוסין ג"כ נעשית זונה כיון דמ"מ ביאת איסור הוי אלא שנעשה באונס, אבל כאן דלדידה לא הוי ביאת איסור כלל לא חשוב ביאת זנות כלל ולא נעשה זונה, אם נאמר דלגבי דידה ליכא איסור כיון שהיא יודעת וכיון שנתברר אח"כ ע"י עדים שטהורה היא נמצא שהיא לא עבדא איסורא כלל

אבל באמת הדבר פשוט שכ"ז שלא נתברר ע"י עדים או השקאה גם היא עצמה אף שיודעת שטהורה היא מ"מ אסורה לבעלה והאיסור גם עליה ונעשית חתיכה דאיסורא גם על עצמה, והראי' מהא שאסורה לבועל, והא שניהם יודעים שלא עבדו איסור והיך היא נאסרת על הבועל, א"ו שכל זמן שלא נתברר לנו והוי אצלנו ספק התורה עשאה