מרחשת חלק ב שסח

וע"כ בשנשא אחותה נאסרה עליו יבמתו משום אשת אח ג"כ וע"כ גם כשמתה אשתו יבמתו ג"כ אסורה כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור אשת אח הר"ז אסורה עליו עולמית

ה) וכאשר נעמיק עוד חקר בזה נמצא שטעמו של שמואל הוא משום דס"ל שכל שנפקע זיקתה ואינה זקוקה עוד לייבום הר"ז למפרע אשת אח משעת נפילה משום שכל שלא בא לידי ייבום שוב הו"ל למפרע אשת אח משום שגם בשעת נפילה לא נסתלק ממנה איסור אשת אח אלא שהתורה התירה ליבם אבל כל שלא בא לידי יבום הר"ז נעשית אשת אח למפרע וכמו דאיתא בירושלמי פ"א ה"א שאף אם אין קדושין תופסין ביבמה מ"מ כל שמת היבם חיילי קדושין למפרע משום שכל שמת ולא בא לידי יבום שוב לא היתה זקוקה למפרע וחיילי קדושי אחר, ונחלקו רב ושמואל במחלוקת רי"ו ור"ל דלרי"ו אין האחין חייבין על החליצה כרת וכן הוא על הצרה ולר"ל בין הוא בין האחין חייבין על הצרה כרת, והיינו דרי"ו ס"ל שכל שנפלה לפני יבום נסתלק איסור ערוה מכל נשיו של המת וכמו שכ' הרמב"ם פ"א מה' יבום הי"ב וע"כ כשהותר איסור אשת אח אינו חוזר ובא כשחלץ לאחת בין עליה בין על הצרה אבל ר"ל ס"ל שחייב כרת והיינו משום דס"ל שכל שלא בא לידי יבום וחליצה אינה חשובה זקוקה למפרע וע"כ הוי עליה איסור אשת אח ובאיסור קיימא, ובזה ג"כ נחלקו רב ושמואל, ושמואל לטעמיה דס"ל ג"כ כר"ל לקמן (מ' ב') שהבא על צרת חלוצה הולד ממזר הרי דס"ל ג"כ שכל שלא בא לידי יבום שוב הו"ל אשת אח משעת נפילה, ומשו"ה ס"ל בשמתה אשתו אסור ביבמתו משום שכל שלא בא לידי יבום כגון שנפקעה זיקתה ע"י נשואי אחותה שוב הו"ל אשת אח למפרע משעת נפילה וע"כ אני קורא בה ג"כ כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה וכו' משום שאף שנשא אחותה לאח"מ ג"כ הוי כאלו היתה אשת אח בשעת נפילה וכאמור

ו) ובזה נראה ליישב קושית תוס' לקמן (י"ז ב') ד"ה אבל שהקשו ומנלן דסבר רב אין זיקה דילמא לעולם יש זיקה ולאחר מיתה שרי משום שפקעה זיקה וכמו דאמרינן בסמוך (י"ח ב') יעו"ש, ולפי האמור א"ש דלרב אי אפשר לומר דמשו"ה שומרת יבם שמתה מותר באמה משום דפקעה זיקה לאחר מיתה כיון דרב ס"ל מתה אשתו מותר ביבמתו ומוכח דס"ל לפ"מ שבארנו שאף שנפקעה הזיקה בנשואי אחותה מ"מ לא נפקעה למפרע כאלו לא היתה כאן זיקה מעולם וכמו שבארנו א"כ אי אפשר לומר לרב דבאמת יש זיקה ואך לאח"מ פקעה הזיקה למפרע, משא"כ לקמן (י"ח ב') דקיימינן אליבא דשמואל שפיר עבדינן צריכותא דאי אשמעינן הלכה כר"י בן בתירא הו"א מחיים אבל לאח"מ פקעה לה זיקה והיינו לשמואל לטעמו דס"ל באמת כן דכל שלא בא לידי ייבום וחליצה לבסוף נפקעה הזיקה למפרע, וע"כ הייתי אומר שג"כ לאחר מיתת היבמה שלא באה לידי יבום וחליצה שוב פקעה זיקתה למפרע ומותר באמה ולכן קמ"ל דלא אמרינן כן במתה יבמה, משום דשאני בנשואי אחותה דשם בעצם נפקע הזיקה ע"כ אמרינן דלמפרע הופקעה משא"כ במתה אף שלא באה לידי יבום מ"מ הא הזיקה לא נפקעה כלל ורק משום דליתה בעולם ואין כאן יבמה במי לקיים הייבום בזה ס"ל לשמואל דלא פקעה כה"ג הזיקה והדברים ברורים ונכונים לענ"ד ביישוב קושית התוס'

ז) והשתא לפ"מ שביארנו דין זה שכתב התוס' שאם נעשית ערוה אחר נפילה אינה פוטרת צרתה הוא תלוי באשלי רברבי שזהו דווקא לרב דס"ל דמתה אשתו מותר ביבמתו וכדקימ"ל כוותיה וכפי מה שהסברנו בטעמו משום שהותר איסור אשת אח שוב אינו חוזר ונאסר בהפקעת הזיקה וכן היא סברת רי"ו דס"ל שאין הוא והאחין חייבין על החלוצה והצרה כרת, אבל לשמואל וכן לר"ל דס"ל שנתעורר איסור אשת אח למפרע בהפקעת הזיקה ודמי כאלו לא הותרה מעולם והו"ל אשת אח ממילא ג"כ גם בנעשית ערוה לאח"מ ג"כ פוטרת צרתה משום דכיון שהערוה נעשית למפרע אשת אח הרי היא כשעת נפילה שערוה פוטרת צרתה, והתוס' שכ' שאינה פוטרת צרתה היינו לשיטת רב וכמו דקימ"ל כוותי' קם דינא שאין ערוה לאח"מ פוטרת צרתה

ח) והשתא נחזור לקושיתנו המוצבת בראש דברינו על רב אשי שמוכיח ממשנתינו מדלא קתני פטורות ופוטרות מוכח דערוה לא צריך קרא והקשינו שאיך אפשר למיתני ביחד פטורות ופוטרות דהא במקום שצריך קרא שפטורות דהיינו בנשא מת ומת ואח"כ נשאת שם אינן פוטרות צרותיהן לדעת התוס', ולפי האמור א"ש שכל זה בשיטת רב ורי"ו, אבל לשמואל וכן ר"ל דס"ל שאיסור אשת אח הוי למפרע במקום שלא בא לידי חליצה ויבום שם באמת פוטרת צרתה, ומעתה הא רב אשי לטעמו דס"ל (י"א א') כריש לקיש שפיר ס"ל שגם בנשא מת ומת ואח"כ נשא חי ג"כ פוטרות צרותיהן, וע"כ שפיר מדייק דליתני פטורות ופוטרות בחד גוונא שגם בגוונא דנשא מת ומת וכו' ג"כ פוטרות, א"ו דערוה גופא ל"צ קרא כלל ופשיטא שאינה זקוקה לייבום

ט) ומתוך דברינו אלה יתבאר לנו יישוב נכון למה שהקשו התוס' לקמן (צ"ב ב') ד"ה נותן דמאי קמ"ל רב אשי אליבא דשמואל שם שאם הי' יבמה ישראל דנותן לה גט והותרה לו דלאשמעינן דבעיא גט לא איצטרך שכבר פסק אמימר הלכתא כשמואל, יעו"ש, ולדברינו רב אשי טובא קמ"ל שכיון שקדושין תופסין ביבמה א"כ הרי היא נעשית אשת איש וערוה על היבם וא"כ הר"ז כמו דאמרינן לעיל שאם נשא אחותה ושוב מתה דשמואל ס"ל שנאסרה עולמית, וא"כ הכ"נ ביבמה כיון שנתקדשה ונעשית אשת איש ונאסרה שעה אחת על היבם אף כשחזר ונתן גט הוי אמינא שתהא אסורה עליו עולמית וכסברת שמואל לשיטתו וכן רב אשי דהוא מרא דשמעתא זו דנותן גט דס"ל לפמש"כ ג"כ כשמואל ועומד בשיטתו משום שע"י שנעשית אשת איש וערוה על היבם שוב נתעורר איסור אשת אח למפרע ואסורה אפי' לאחר שנתן גט משום שאיסור אשת אח לא הלך ממנה, קמ"ל שזה אינו דע"י הקדושין אף שנעשית ערוה ואשת איש מ"מ לא נתעורר איסור אשת אח והיינו משום דע"י קדושין לא נפקעה הזיקה כמו שכתבו התוס' (ט"ז א') ד"ה בני צרות שכיון שבידו לגרש לא פקעה הזיקה, וכיון שלא נפקעה הזיקה עדיין מותרת היא בייבום וזקוקה לייבום כשיגרש המקדש, וע"כ נותן לה השני גט והותרה להיבם, וטובא קמ"ל רב אשי לטעמו בזה, ודוק בכל הדברים האלה, ואחרי העיון תמצא כי נכונים הם בס''ד

י) ועפ"י דברינו נדחו דברי הגרע"א ז"ל בתשו' סי' ר"ו שכתב לתרץ בשם ח"א דברי התוס' ביבמות (צ"ב א') ד"ה ואמרו שכתבו דמיבם לא הוי ממזר מדאורייתא אפי' לר"ע דמשווי זנות יבמה כזנות דאשת איש לאוסרה איבם דאפי' אשת איש לא מיתסרא מדאורייתא ע"י טעות וכו' ותמה הגרע"א ז"ל שאפי' במזיד לא הוי ממזר מסוטה דהא הכל מודים בבא על הסוטה שאין הולד ממזר כדאיתא לעיל (מ"ט ב') וכ' לתרץ בשם ת"א משום דאם היתה נקראת סוטה דאורייתא פקע מצות ייבום כדאמרינן בפ"ק דיבמות דטומאה כתיב בה כעריות ונעשית עתה ערוה וממילא הוי ממזר משום אשת אחיו, ויעו"ש שקילס דברים אלו וכ' ודפח"ח, ולפי האמור אין זה נכון כלל דלא נעשית ערוה משום אשת אחיו אלא א"כ בשעת נפילה הוי סוטה אבל