מרחשת חלק ב שסז

הרישא ג"כ מצי א"ש כר"ע דרישא החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת צריכה חליצה מן האחין משום אף שהיא היתה אסורה על האחין משום אשתו של חולץ מ"מ כשחזר החולץ וקדשה שוב לא נאסרה עליהם משום אשתו של חולץ כשמת משום דקימ"ל (לקמן ק"ט א') המגרש את אשתו והחזירה הר"ז מותרת לייבם משום שמיתה מפלת, וא"כ הכ"נ אף שמקודם היתה אסורה עליהם משום גרושת אחיהם מ"מ כל שחזר וקדשה שוב מיתה מפלת לפניהם לייבום והותרה להם כמו מחזיר גרושתו שמותרת לייבם, וא"כ מתבארת הברייתא היטב כמין חומר כולה אליבא דר"ע ולא דרישא רבנן דוקא וסיפא ר"ע דוקא ואין זה תברא ומי ששנה זו שנה זו, וע"ז פריך וליתני לר"ע (וכאן צריך להיות כמו שהגהתי) דאמר אין קדושין תופסין בחיי"ל אין לה עליו כלום, והיינו דפריך אף שמצי אתי כר"ע בהא שצריכה חליצה מן האחין מ"מ אין זה אלא במה דס"ל שחשובה כנוסה אבל לפ"מ דס"ל לר"ע אין קדושין תופסין בחיי"ל רישא בלא"ה לא מצי אתי כוותיה כיון שאסורה עליו בלאו לא תפסו בה גם קדושי החולץ א"כ אינה צריכה חליצה מן האחים משום שאינה אשתו של חולץ כלל שקדושיו לא תפסו בה, ואם אתיא כר"ע ליתני ולדברי ר"ע אין לה עליו כלום, והיינו אף שהברייתא ס"ל כר"ע דחשובה כנוסה וע"כ ברישא צריכה חליצה מן האחין ובסיפא שקדשה אחד מן האחין אין לה עליו כלום מ"מ כיון דקאי בשיטת ר"ע הי"ל לומר עוד לדברי ר"ע דס"ל אין קדושין תופסין בחיי"ל אין לה עליו כלום וממילא א"צ חליצה מן האחין כיון דלא הוי אשתו כלל, כנלענ"ד לפרש סוגיא זו לולא יראתי להגיה קצת ודו"ק: ב. יבמה שנעשה ערוה על היבם אם פוטרת צרתה, בסוגיא דיבמות (ח' א')

א) אמר רב אשי מתניתין נמי דייקא (דלערוה גופה לא צריך קרא) דקתני חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן ואילו פטורות ופוטרות לא קתני ש"מ, וקשה לי מאי ראי' היא זו הא י"ל דלעולם צריך קרא לערוה גופא משום דאי לאו קרא הייתי אומר הואיל ואשתרי אישתרי והא דלא נקט נמי במשנה פטורות הוא משום דהא דצריך קרא לאסור ערוה הוא בנשא מת ומת ואח"כ נשא חי דהו"א הואיל ואישתרי אישתרי וכה"ג אף שנפטרה יבמה והלכה לה אינה פוטרת צרתה כיון שבשעת נפילה לא היתה צרת ערוה כמו שכתבו התוס' לקמן (כ"ו ב') ד"ה חליצה פסולה יעו"ש, והשתא באופן שפוטרת צרתה היינו בשנשא חי ואח"כ נשא מת בזה באמת א"צ קרא ולא מצי למיתני פטורות ופוטרות ולהשמיענו החידוש מהן עצמן שפטורות, משום שבאופן שפוטרות צרותיהן אין חידוש מהן עצמן, ובאופן שצריך קרא היינו בשנשא מת ומת ואח"כ נשא חי בזה לא פטרה צרתה וא"כ לא מצי למיתני תרווייהו

ב) ונראה ליישב עפ"י אשר נבאר מקודם הא דערוה פוטרת צרתה אין איסור הערוה פוטרת צרתה, ר''ל כגון אחות אשה אין איסור אחות אשה פוטרת צרתה שהרי בערוה שלא במקום מצוה צרתה מותרת אלמא שאין הערוה פועלת שתהא צרתה כמותה אלא עיקרו של דבר הוא משום שכיון שהיא ערוה אינה זקוקה לייבום ומאחר שאינה זקוקה לייבום שוב היא אסורה עליו ג"כ משום אשת אחיו כמו דאיתא לקמן ל"ב שחייב עליה משום שתי שמות וכיון שהערוה ביאור דין לאחר נפילה הוי באיסור אשת אח שוב היא פוטרת צרתה שהתורה לא אמרה שתהא זקוקה לייבום אלא אם כן יוכל לקחת איזו שירצה כדאמרינן בסמוך ע"ב כל היכי דאיכא ב' לקוחין דאי בעי האי נסיב ואי בעי האי אז קרינן בה ולקחה אבל אם אינו יכול לקחת אחת מהן משום דהוי אשת אח שוב גם השני' הוי אשת אח שאין בית אחד חלוק ואי אפשר לומר שאחת תהא פטורה מן הייבום והשני' תהא זקוקה לייבום, אבל הכל הוא משום איסור אשת אח ועיקר הפטור בצרתה הוא מטעם שאיסור אשת אח פוטר משום ששניהן נעשות עליו באיסור אשת אח, אבל אין איסור דאחות אשה או שאר עריות פוטרת את זו משום דבזה לא שייך צרה משום דהוי כצרה שלא במקום מצוה, ותדע לך שכן הוא שהרי טעמייהו דב"ש דס"ל לקמן (י"ג ב') שהצרות מותרות לאחין מפרש רבא משום דס"ל א"א חל על איסור וע"כ היכי שנשא חי ואח"כ נשא מת דלא אתי איסור א"א וחל על איסור אחות אשה ע"כ הו"ל צרת ערוה שלא במקום מצוה הרי מפורש שאין האיסור הערוה פוטר הצרה אבל עיקר הפטור משום דכיון דהוי ערוה ממילא קאי ג"כ באיסור אשת אח ואין בית חלוק ופטורה גם הצרה וע"כ לב"ש דס"ל דליתא בזה איסור אשת אח שוב אין צרתה פטורה

ג) והשתא יבואר לנו באר היטב טעמם ונימוקם של התוס' שכתבו שאין ערוה פוטרת צרתה בשנעשה ערוה אחרי נפילתה לייבום, והוא עפ"י מה דאמרינן לקמן (מ"א א') דיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה מותרת ליבם ואין אני קורא בה כל יבמה שעמדה עליו שעה אחת באיסור שוב נאסרה עליו עולמית *) ומבואר מזה שאם נשא מת ומת ואח"כ נשא חי אף שנאסרה עליו יבמתו באיסור אחות אשה מ"מ איסור אשת אח אין כאן שאם הי' כאן איסור אשת אח בשעה שנשא אחותה לא היתה ניתרת ליבם במיתת אחותה דנהי שאיסור אחות אשה ליכא לאחר מיתת אחותה מ"מ איסור אשת אח להיכן הלך ואמאי לא נאמר גם בזה כל יבמה שאין אני קורא בה יבמה יבא עליה ונאסרה עליו שעה אחת הר"ז אסורה עליו עולמית כיון שנעשית אשת אח בנשואי אחותה מי התיר איסור אשת אח לו אחר מיתתה, ובפרט לדעת הרשב"א ז"ל שם שליכא דין יבום עוד אחר מיתת אחותה א"כ איסור אשת אח להיכן הלך, אלא ודאי שאף בנשואי אחותה שנפקעה זיקתה מ"מ כיון שנפלה פעם אחת לייבום והותר איסור אשת אח שוב לא נאסרה עוד בשנשא אחותה משום איסור אשת אח ג"כ אלא באיסור ערוה של אחות אשה לבד, וכיון דליכא איסור אשת אח עוד בנשא מת ומת ואח"כ נשא חי א"ש שאין הצרה נאסרת עליו דלפי מה שכתבנו שכל שאין כאן איסור אשת אח אינה פוטרת צרתה, וע"כ בשנעשה ערוה אחר מותו דליכא איסור אשת אח שוב אינה פוטרת צרתה משום דעיקר פטור הצרה הוא מכח איסור אשת אח ולא מכח הערוה וכיון שליכא איסור אשת אח תו הו"ל כערוה שלא במקום מצוה שאינה פוטרת צרתה, וזהו טעמם של התוס' וזה נכון מאד

ד) ועפ"ז נאמר דבזה באמת פליגי רב ושמואל לקמן (מ"א א') במתה אשתו מהו ביבמתו דרב ור"ח ס"ל שכל שנעשית ערוה לאחר מות המת שוב אינה נעשית אשת אח בנשואי אחותה אף שנפקעה הזיקה, וע"כ בשמתה אחותה אינה אסורה עליו משום שגם בחייה של אשתו לא היתה אסורה יבמתו עליו משום אשת אח וע"כ בשמתה אשתו שפקעה איסור אחות אשה מותר ביבמתו, אבל שמואל ורב אסי ס"ל שכל שנפקעה הזיקה בנשואי אחותה ואינה זקוקה עוד לייבום שוב חזר איסור אשת אח למקומו, וע"כ *) ויעוי' בחי' הרשב"א שם שכתב שאף שהותרה ליבם מ"מ אינה זקוקה לו עוד ומותרת להנשא לעלמא דכיון שנפקעת שעה אחת הזיקה בנשואי אחותה שוב אינה מתעוררת עוד לעולם יעו"ש, ואכ"מ: