מרחשת חלק ב שסו

מ"מ אין עוד איסור אשת אח עליה, וע"כ שפיר בחייבי לאוין שאף שאין קדושין תופסין בה ואינו קונה אותה מ"מ אין כאן איסור אשת אח וכמו בקטן, וע"כ הקשו שפיר ונשארו בקושיא, משא"כ לדעת רש"י א"ש דבאמת גם קטן קונה אותה מדאורייתא וע"כ ביאתו מפקיע אישות אחיו ונעשית אשתו אבל במקום שאינו קונה אותה ע"י ייבומו כמו לר"ע בחיי"ל שוב הוי אשת אח וקאי באיסור כרת

מיהו לפ"ד שכל שאינו קונה אותה ע"י יבומו הוא עובר על איסור אשת אח תתעורר קושית התוס' לקמן (ל"ה ב') בהא דהכונס את יבמתו מעוברת והפילה שפטורה מן הקרבן לר"ל דס"ל דביאת מעוברת לא הוי ביאה ואינו קונה אותה א"כ אמאי פטור מן הקרבן הא הוי אשת אח שלא במקום מצוה, והתוס' תירצו שס מידי דהוי אקטן שבא על יבמתו גדולה דתגדלנו, והם לשיטתם שאין הקטן קונה יבמתו מן התורה, אבל לפ"ד קשה קושית תוס' הנ"ל הא כל שאינו קונה אותה הוי ביאת אשת אח ואמאי פטור מן התורה

אבל לענ"ד נראה לולא דבריהם, שגם לר"ל דס"ל דביאת מעוברת אינה ביאה ולא קנה אותה מ"מ מצוות ייבום ישנה בה תיכף אלא שצריך שתמתין וכמו שכתב הרשב"א בחידושיו שם להוכיח כן שאל"כ לא קרינן בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה והרי היא כא"א שיש לה בנים ופטורה מן החליצה ומן הייבום אלא ודאי שאני קורא בה יבמה יבא עליה משעת נפילה יעו"ש ברשב"א, וכיון שכן שמצוות ייבום יש גם לר"ל ביבמתו מעוברת א"כ א"ש מה שפטורה מן הקרבן דהא דכונס את יבמתו מעוברת דבשוגג הוי שפיר פטור מן הקרבן משום דהוי טעה בדבר מצוה ועשה מצוה דמצוות ייבום קיים אף שלא קנה אותה, משא"כ בכונס את יבמתו בזמן שהולד בן קיימא חייב בקרבן משום דהוי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה דחייב בקרבן, ומשנתינו כאן סברה כמו במשנה הסמוכה למעלה ל"ג דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה שחייב

ואפשר ע"פ דברינו לישב קושית תוס' לקמן (נ"ח ב') ד"ה דהא דלוקמא כגון שנפל מן הגג ונתקע או שנתכוין להטיח בכותל יעו"ש, ולפ"ד א"ש שכל שלא קנה אותה הוי ביאת אשת אח והוי איסור כרת ואין המים בודקין אותה משום שאיננו מנוקה מעון ואף בשוגג חשיב אינו מנוקה מעון כמו שכ' התוס' ע"א ד"ה ונקה, והדברים ארוכים ואכ"מ עוד

סימן יז א. ישוב לקושית התוס' בסוגיא דיבמות (י' ב'). אמר רב ששת סיפא אתאן לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין וליתני לדברי ר"ע אין לה עליו כלום והתוס' כאן ד"ה וליתני נשארו בתימא על זה שבכתובות (ע"ה ב') איתא כה"ג ולא פריך וליתני יעו"ש

וביישוב קושית התוס' לבי אומר לי שטעות קל נפל בדברי הש"ס כאן ולולא יראתי לשלוח יד בקדשים הייתי מגיה קצת והלשון דאמר אין קדושין תופסין בחיי"ל מקומה בהקושיא וליתני לדברי ר"ע וכאן צריכים להיות התיבות דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, ובזה יבא הכל על מקומו בשלום, ואפרש דברי

א) הנה לקמן (מ"ד א') אמרינן אליבא דר"ע דחלוצה הכתוב קראה ביתו וע"כ הוא חייב על אחות חלוצתו משום אחות אשתו, ומתבאר מזה דלר"ע החליצה עושה קנין ונעשית אשתו ע"י החליצה ושוב נפקעת ממנו, ובירושלמי (פ"א דמכילתין ה"א ועוד) איתא דלמ"ד חליצה קנין האחים חייבים עליה משום אשתו של חולץ יעו"ש והשתא אפי' לרי"ו דס"ל שאין האחים חייבים על החליצה כרת מ"מ מודה הוא דלר"ע ודאי איכא כרת עליהם דכיון דלר"ע הוי קנין והויא אשתו של חולץ וא"כ הו"ל אשת אח וכמו שהחולץ חייב על אחותה משום אחות אשתו הכ"נ האחים חייבים על החלוצה משום אשתו של חולץ והוי אשת אח, וזו לכאורה ודאי אין לומר דכיון דס"ל לרי"ו דשליחותיה דאחין קעביד א"כ כמו שהוא אינו בכרת ה"נ האחין אינן בכרת זה ודאי לא מסתבר, דודאי דלדידן דס"ל דחליצה הוי פטור שפיר יש לומר דהוי כאלו נחלצה מכולם אבל אם חליצה הוי קנין וחשוב כניסה אי אפשר לכאורה לומר דהוי ככנוסת כולן, וראי' לדבר שהרי בייבום ג"כ אמרינן דשליחותיה דאחין קעביד כדאיתא בסמוך (י"א א') דלרי"ו הוי בבא אחד מן האחין על צרתה בעשה וכי נאמר כשייבמה שאין האחין חייבין עליה משום אשת איש ואשת אח, א"ו שזכות הכניסה אינו אלא במייבם או בחולץ ממש אבל לא שאר האחין, ועוד ראי' שאם נאמר שחשובה בחליצת אחד מהם כאלו היא חלוצת כולן וממילא כנוסת כולן לר"ע א"כ לר"ע כמו שהחולץ חייב על אחות חלוצתו משום אחות אשתו הכ"נ האחין יתחייבו עלה משום אחות אשתו, ולא אשתמט מאן דאמר כן אליבא דר"ע, וכן מוכת מדברי רש"י ז"ל (שם מ"ד א') ד"ה הכתוב שכתב וז"ל: ולית ליה סתמא דמתניתין החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת דלר"ע פטורה לגמרי עכ"ל, ואם איתא דאחיו אסור בה עדיפא הו"ל לומר שא"כ גם אחיו אסור באחותה ואין קדושין תופסין בה, א"ו שעל אחיו ליכא איסור כלל באחותה דחלוצת אחיו אינה חשובה ככנוסה לו וע"כ אינו חייב על אחותה משום אחות אשתו, ועוד ראי' מדברי הרשב"א (לעיל ע"א ד"ה ובפלוגתא קמיירי) שהקשה א"כ ליתני קרובת חלוצתו לר"ע דאמר הכתוב קראו ביתו וכו' יעו"ש מש"כ בזה, הרי מזה מבואר להדיא דלר"ע קרובת חלוצתו מותרת לאחיו של חולץ דאל"כ אי אפשר למיתני קרובת חלוצתו כיון שגם היא אסורה גם לאחיו ואין קדושין תופסין בה, א''ו כנ"ל דלהאחין אינה חשובה ככנוסה שיהו נאסרין בקרובותיה אלא לגבי החולץ והכ"נ ממילא שאר האחין חייבין על החלוצה כרת משום אשתו של חולץ לר"ע משום דהוי כמו גרושת אחיו, וכמו שהחולץ חייב על אחותה משום אחות גרושתו הכ"נ האחים חייבים עליה משום גרושת אחיהם, וז"ב לכאורה

ב) והשתא נראה לפרש דמאי דמשני רב ששת סיפא אתאן לר"ע לאו למימרא דרישא רבנן ולא ר"ע וסיפא ר"ע ולא רבנן ומי ששנה זו לא שנה זו אבל הביאור הוא דסיפא אתאן לר"ע דווקא אבל הרישא מצי אתי כר"ע וכרבנן ומאי דמשני אתאן לר"ע אין כוונת ר"ש להא דס"ל לר"ע אין קדושין תופסין בחיי"ל אלא להא דר"ע דלקמן שהכתוב קראו ביתו וחלוצה קרויה אשתו של חולץ, וע"כ האחין חייבין עליה משום אשתו של חולץ ושפיר אמר בסיפא שאם עמד אחד מן האחין וקדשה שאין לה עליו כלום משום דהוי גרושת אחיו ואין קדושין תופסין בחייבי כריתות, מיהו גם הרישא *) ומדברי הרשב"א אלו ראי' ג"כ דלר"ע קרובת חלוצתו הויא אחות אשתו ממש וקאי עלה בכרת ולא כמו שרצה לומר הגאון בעל ק"א (מ"ד א') דלר"ע אינו אלא בלאו ולא בכרת, וז"א שא"כ אין התחלה לקושית הרשב"א ז"ל דהא לוי ודאי ס"ל שקדושין תופסין בחיי"ל מדקתני אמו אנוסת אביו כמש"כ תוס' ורשב"א שם ואם קרובת חלוצתו לא הוי אלא לאו גרידא א"כ בת חליצה וייבום היא אלא ודאי דלר"ע קאי עלה בכרת, וז"ב: