מרחשת חלק ב שסד

כלל היקש הוויות להדדי דלית בה הוויות כלל רק ביאה לחודה וגם זו לא בתורת קדושין רק בתורת יבום יעוי' תוס' לקמן מ"ט ד"ה הכל, ואכ"מ, א"כ שפיר י"ל אי עביד ל"מ, וע"כ חיי"ל אם נאמר דלאו בני ייבום נינהו מן התורה שוב לא קנה אותן כלל משום דאי עביד ל"מ וגם יתוקן האיסור לדעת הרמב"ם ז"ל דכל חיי"ל לא לקו אם בעל בלא קדושין

ועפ"ז יש ליישב קושית השעה"מ פ' ו' מה' יבו"ח על מוהרש"א ז"ל שכתב (בד' כ"א א') בהא דביאת הכה"ג באלמנה שאינה פוטרת צרתה למר מן האירוסין ולמר מן הנשואין שכ"ז אינו אלא לענין צרה כיון שאין עשה דוחה ל"ת ע"כ לא אלים קנינה לפטור צרתה אבל היא עצמה בגט סגי לה ולא בעי חליצה, והשעה"מ הקשה ע"ז הלא הש"ס מקשה ע"ז מהא דאם בעלו קנו אלמא שאף היא עצמה אינה נקנית בביאתה היכי שאין עשה דוחה ל"ת ויעוי' אבני מלואים סי' קע"ד מש"כ בזה בארוכה, ועפ"י האמור דטעמא מאי דאמרינן אם בעלו לא קנו הוא משום דא"ע ל"מ, א"כ ניחא שפיר באלמנה לכה"ג שהיא עצמה נקנית ונפטרה בגט דבתמורה (ה' ב') פרכינן לרבא דס"ל א"ע ל"מ מאלמנה לכה"ג שהתורה אמרה לא יקח וקדושין תופסין בה ומשני משום דכתיב לא יחלל זרעו חלולין עושה וא"ע ממזרין אלמא דקדושין תופסין בה, הרי דגלתה תורה דבאלמנה לכה"ג אמרינן א"ע מהני וא"כ שפיר כתב מוהרש"א דהיא עצמה נקנית וסגי לה בגט משום דאלמנה לכה"ג שאני דאמרה תורה א"ע מהני משא"כ בשאר חיי"ל אמרינן א"ע ל"מ וע"כ פריך שפיר מפצוע דכא אמאי אם בעלו קנו אם מדאורייתא לאו בני ייבום נינהו לימא א"ע ל"מ אבל באלמנה לכה"ג היא עצמה לד"ה נקנית וסגי לה בגט, וע"כ לא נחלקו אלא בפטירת צרתה משום שאין קנינה אלים כ"כ לפטור צרתה ויעוי' מוהרש"א שם היטב, ויעוי' אה"ע סי' ט"ו דבקידש חיי"ל דקדושין תופסין בהם מ"מ אם בא אחר וקדשה כתב הרמ"א דתפסי קדושי שניהם ויעוי' בח"מ ובאב"מ שם סק"א ובסי' מ"ד סק"ב ואכ"מ להאריך ובמ"א הארכתי בפרט זה בהרחבה

מיהו בעיקר הקושיא שעמדנו עליה למעלה נימא בשומרת יבם שנפלה לפני כהן ונתמנה להיות כה"ג הואיל ואשתרי אשתרי י"ל דבאמת ס"ל כחילוק רבא דל"א הואיל ואשתרי אלא במצורע ובע"ק דשם טומאה אחת היא אלא דרבא ס"ל דלא צריך קרא לזה דמסברא הייתי מחלק ואומר דלא שייך הואיל ואשתרי וכו' בשמות מחולקין ועולא וסתמא דגמ' בסוגיא דעליה ס"ל דאי לאו קרא דעליה הייתי אומר באמת שאין לחלק ולעולם אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי וע"כ צריך קרא דעליה אבל מאחר שגלתה לנו תורה דל"א הואיל ואשתרי ממילא שמעינן מכאן דבשני שמות ל"א כלל הואיל ואשתרי אשתרי וא"כ ניחא שפיר מהא דפצוע דכא אפי' בנפלה ואח"כ נפצע ושומרת יבם וכו' דלמסקנא באמת ל"א כלל הואיל ואשתרי אשתרי בשני שמות מחולקין ודוקא במצורע ובע"ק אמרינן כן משום דשם טומאה אחת היא

ובזה יש ליישב קושית השעה"מ לדעת הרמב"ם ז"ל פ"כ מהא"ב ה"א דהבא דרך איברים על ערוה חייב מלקות א"כ מאי שקיל וטרי הש"ס בסוגיא דעליה דליתי עשה דייבום ולדחי ל"ת דאחות אשה ושאר עריות הא לא הוי בעידנא דהא איסור לא תקרבו הוא תומ"י ועשה דייבום אינו מקיים רק בביאה, וע"פ האמור י"ל דסוגית הגמ' דעליה דשקיל וטרי דליתי עשה דייבום וידחה ל"ת שיש בה כרת דאחות אשה ושאר עריות הוא לא בנשא חי ואח"כ נשא מת ומת דלזה ל"צ קרא דעליה שאפי' עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת מ"מ לא הוי בעידנא וכקושית השעה"מ, אבל השו"ט של סוגית הש"ס הוא הכל בנשא מת ומת ואח"כ נשא חי דבזה שפיר הוי אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת שיש בה כרת ואי משום דלא הוי בעידנא משום שקודם דמקיים עשה דייבום הוא עובר אלאו דלא תקרבו זה אינו דהא באיסור קורבה דרך איברים ליכא לאו מיוחד לכל ערוה אלא לאו דלא תקרבו לחודיה הוא לאו כולל ושם אחד לכל העריות, וא"כ בזה שפיר הוי אמרינן הואיל ואשתרי איסור קורבה דאשת אח אשתרי נמי איסור קורבה דשאר ערוה הואיל והכל שם אחד והוי כמו מצורע ובע"ק וע"כ אם היינו אומרין דעשה דוחה ל"ת שיש בה כרת שפיר הוי מצי לייבם אחות אשה ושאר עריות דמשום איסור קורבה ליתא משום דבזה היינו אומרין הואיל ואשתרי אשתרי משא"כ באיסור ביאה גופה דכל ערוה הוי שם מיוחד ולאו מיוחד לא אמרינן בזה הואיל ואשתרי אשתרי וע"כ צריך לבא עליה ולדון משום עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת, וזה כפתור ופרח בעז"ה

ודע דקושיתינו בשומרת יבם שנפלה לפני כהן ונתמנה להיות כה"ג דנאמר הואיל ואשתרי אשתרי וכן בשנפלה ואח"כ נפצע, כמו כן תקשה גם בהא דיבמה שנדרה הנאה מיבמה לאחר מיתת בעלה (לקמן קי"א ב') דאמרינן שאין כופין אותו לחלוץ דמשמע שאסורה ליבם ואמאי לא נאמר הואיל ואשתרי אשתרי וכמו כן בשומרת יבם שזינתה דס"ל לרב המנונא שאסורה ליבמה אמאי לא נאמר הואיל ואשתרי אשתרי כיון שהאיסור נעשה אחר שנפלה לפניו לייבום, מיהו לפמש"כ דלמסקנא ס"ל דל"א הואיל ואשתרי בשני שמות מחולקין א"כ גם זה דכל אלו שמות מחולקין הם ול"א בזה הואיל ואשתרי אשתרי ודוק בכל זה

ובמה שכתבתי הטעם דאמרינן אם בעלו לא קנו הוא משום דא"ע ל"מ וע"כ באלמנה לכה"ג שגלתה תורה דל"א בה א"ע ל"מ שפיר נפטרת היא עצמה בגט משום דקנה אותה ורק צרתה אינה פוטרת, בזה יתישבו ג"כ דברי רש"י ז"ל (כ' א') ד"ה תפסי בה קדושין שכתב וז"ל הלכך קרינא ביה לקחת בדיעבד אבל חיי"כ לא תפסי בהן קדושין ואפי' עבר האי יבם ונסב לאו קיחה היא ותמהו הרשב"א והריטב"א ז"ל איך כתב דקרינן בחייבי לאוין לקחת בדיעבד הא אמרינן דאם חיי"ל לאו בני ייבום נינהו מן התורה אם בעלו לא קנו יעו"ש בחי' מה שהאריכו בזה, אולם לפ"ז א"ש דהא התוס' שם ד"ה אי הכי כתבו דעיקר הקושיא חייבי לאוין נמי הוא דמחייבי לאוין ועשה פריך דלא יעלו גם לחליצה יעו"ש בתוס', והא איסור ביאה שיש בהם לאו ועשה אינן אלא איסורי כהונה לבד ובהו באמת אמרינן א"ע מהני כנפקא לן מקרא דלא יחלל זרעו חלולין עושה וא"ע ממזרין א"כ שפיר משני מסתברא חיי"ל תפסי בהו קדושין וקרינן בהו לקחת בדיעבד דבהם באמת אם בעלו קנו משום דא"ע מהני כדגלתה תורה באיסורי כהונה וא"כ ניחא שפיר דבחייבי לאוין גרידא ל"ק מידי שנאמר בהם כל העולה לייבום וכל שא"ע לייבום א"ע לחליצה דבחייבי לאוין לא ידעינן שאינן עולין לייבום רק מכח קרא דיבמתו וא"כ הא רבתה תורה בהם בהדיא שצריכין חליצה א"כ ל"ק כלל שנאמר בהם כל שא"ע לייבום א"ע לחליצה וכמש"כ התוס', ועיקר הקושיא היא מחייבי לאוין ועשה שהם רק איסורי כהונה ובזה שפיר מתרץ מסתברא חיי"ל תפסי בהו קדושין משום דבדידהו באמת אמרינן א"ע מהני וקרינן בהו לקחת בדיעבד וכמו שפרש"י ונוחין דברי רש"י, וע"כ הקשה רבא מהא דפצוע דכא דבזה באמת קשה אמאי אמרינן אם בעלו קנו נאמר אם עביד לא מהני: ב. ועוד נראה לי ביישוב קושית תוס' אמאי לא אמרינן לר"ע אתי עשה ודחי ל"ת דחייבי לאוין כאשר אבאר בזה, דהנה האב"מ סי' י"ח כתב לתרץ קושיתם ע"פ שיטת רש"י לקמן (מ"ט ב') דכל דלא תפסי פקעי קדושין הראשונים וע"כ לר"ע דחיי"ל אין קדושין תופסים בהם אז