מרחשת חלק ב שסג

שפיר צריך לאוקמי דוקא כמ"ד דמחייבי לאוין דשאר לא אמר ר"ע שאין קדושין תופסין דכר"ס ליכא לאוקמי משום דלדידיה ממילא מוכח דלר"ע חיי"ל לאו בני חליצה וייבום נינהו מקרא דיבמתו דקרא ע"כ לא מיירי מאיסורי כהונה וכמו שנת'

ומתוך דברינו אלה יוצא לנו דלמאן דס"ל דבחיי"ל דשאר דוקא לר"ע אין קדושין תופסין ולר"ע הא ע"כ קרא דיבמתו ליכא לאוקמי באיסורי כהונה לאשמעינן דצריכה חליצה כמו שנת' דלר"ע אליבא דאביי גם חליצה אסור באיסורי כהונה דכתיב בהם קיחה א"כ ע"כ קרא דיבמתו אתי לשאר חייבי לאוין והיינו כפי סברת רב (כ' א') דקרא אתי לאשמעינן דאין עשה דוחה ל"ת ולהצריך חליצה ולפ"ז לר"ע בשאר חייבי לאוין דלאו דשאר דקדושין תופסין בהם מ"מ מדאורייתא א"ע לייבום וצריכים חליצה מקרא דיבמתו כיון דליכא לאוקמי קרא באלמנה לכה"ג וכנ"ל

אבל לפ"ז יקשה עלינו מאי משני רב יוסף האי תנא דברי ר"ע היא וכו' דאכתי לא העלה ארוכה לקושית רבה מברייתא דפצוע דכא וכו' אם בעלו קנו דמשמע ליה דכר"ע היא, יעו"ש בתוס' ד"ה אלמא, דאכתי תקשה מה יועיל לנו דאתי כתנא דאמר דמחיי"ל גרידא דלאו דשאר לא הוי ממזר לר"ע וע"כ פצוע דכא לר"ע קדושין תופסין דהא מ"מ לפי מש"כ כל חיי"ל לר"ע מדאורייתא לאו בני יבום נינהו מקרא דיבמתו וא"כ כיון דמדאורייתא לאו בני ייבום נינהו אמאי אם בעלו קנו דהכי פריך רבא לעיל (כ' ב') אר"ג אמר רב דס"ל דחיי"ל לאו בני ייבום נינהו מקרא דיבמתו

ונראה לי לתרץ דבאמת יש לעיין מאי פריך רבא ואם מדאורייתא לאו בני ייבום נינהו אמאי אם בעלו קנו דמאי קושיא אע"ג דהתורה אמרה דלא אתי עשה ודחי ל"ת מ"מ בדיעבד אם עבר ובעל שפיר קנה דהא חיי"ל קדושין תופסין בהם וא"כ שפיר קנה אותה בדיעבד כיון דיש כאן תפיסת קדושין, ויעוי' באחרונים שהעלו דבאלמנה לכה"ג דאיתרבו מקרא דיבמתו לחליצה אם בא עליה אינו חייב משום אשת אח דכיון שרבתה תורה לחליצה שוב אין כאן איסור אשת אח שאם היתה באיסור אשת אח לא היתה צריכה חליצה וגם פוטרת צרתה א"ו דליכא כאן איסור א"א א"כ קשה כנ"ל אמאי לא נאמר דבדיעבד אם בעל קנה משום דקדושין תופסין בחיי"ל

ונראה דרבא לטעמיה שפיר מקשה כנ"ל שאם חיי"ל לאו בני יבום נינהו מן התורה אין לומר אם בעלו קנו דרבא ס"ל בתמורה דאי עביד לא מהני ולדידיה הקשו האחרונים א"כ חיי"ל לא יוכל לקדש בביאה משום ד"ע לא מהני ותרצו פה אחד דעד כאן לא אמרינן אי עביד לא מהני רק היכי שאם נאמר לא מהני יתוקן האיסור משא"כ אם נאמר לא מהני לא יתוקן האיסור בזה לא אמרינן א"ע לא מהני יעו"ש תשו' מוהרי"ט סי' ותשו' רע"א סי' קע"ד וע"כ בחיי"ל בביאה שאף אם נאמר לא מהני מ"מ איסורא דעביד עביד ל"א בכה"ג א"ע ל"מ

אולם באמת תירוץ זה לא יתכן לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דבכל חיי"ל בלא קדושין לא לקי אם בא עליה והאיסור דוקא ע"י קדושין וא"כ לדידיה שפיר יתוקן האיסור אם נאמר דל"מ ולא יתפסו הקדושין א"כ אין כאן איסור, וע"כ צריך לומר דלרבא באמת חיי"ל ע"י ביאה לא קני כלל משום דא"ע ל"מ, ולפ"ז רבא לשיטתיה שפיר פריך ואם מדאורייתא לאו בני יבום נינהו ואין עשה דייבום דוחה לל"ת אמאי אם בעלו קנו נאמר א"ע ל"מ ולא קני ומתקן האיסור דכל שלא קנה ולא הוי קדושין שוב יתוקן האיסור ושפיר אמרינן דל"מ ולא קני

ולפ"ז שפיר ניחא מה דקשה לן מאי משני רב יוסף האי תנא דבר"פ היא וכו' דמ"מ יקשה קושית רבה מהא דאם בעלו קנו אם נאמר דלר"ע חיי"ל לאו בני יבום נינהו מקרא דיבמתו דזו ל"ק מידי לפמש"כ דכל הקושיא מהא דאם בעלו קנו אינו אלא רבא לשיטתיה דס"ל א"ע ל"מ אבל לאביי דעליה קאי סוגיא זו דס"ל א"ע מהני (ובפרט דגם לדעת הרמב"ם דס"ל דבלא קדושין אינו לוקה אינו אלא אליבא דרבא דס"ל בקדושין דאם קדש ולא בעל אינו לוקה ומיניה יליף הרמב"ם ז"ל לכל חייבי לאוין אבל לאביי שפיר לקי אף בבעל ולא קדש כמו שהשיב לחכמי לוניל יעו"ש בהה"מ פ' ט"ו מה' א"ב ה' ב' וא"כ לדידיה בלא"ה לא שייך לומר א"ע ל"מ משום דלא יתוקן האיסור) וא"כ שפיר קנו אם בעלו אף אם מדאורייתא לאו בני יבום נינהו משום דקדושין תופסין בחיי"ל ושפיר קנה אם בעל בדיעבד וקושית רבא לעיל כ' אינו אלא לטעמיה

ואין להקשות שא"כ ישאר הקושיא לרבא אמאי אם בעלו קנו לר"ע כיון דמדאורייתא לאו בני יבום נינהו, דזו אינו דכל עיקר מה שהוצרכנו לומר כן היינו דוקא לאביי דס"ל אם קדש לוקה דלדידיה ליכא לאוקמי קרא דיבמתו באלמנה לכה"ג ובאיסורי כהונה משום דחליצה ג"כ אסור כמו יבום וע"כ הוכרח רב יוסף להעמיד כמ"ד דלאוי גרידי לא אמר ר"ע אבל לרבא דס"ל דקדש אינו לוקה הא אפשר לאוקמי קרא דיבמתו גם באיסורי כהונה ובאלמנה לכה"ג וממילא ליכא כלל קרא דיבמתו לאסור ייבום דלא אתי עשה ודחי ל"ת, וממילא גם לר"ע אליבא דרבא ס"ל דחיי"ל בני ייבום נינהו מדאורייתא משום דעשה דוחה ל"ת וכקושית התוס', ומה דמשמע בכל דוכתי דלר"ע חיי"ל לאו בני חו"י הוי שזה דוחק לומר שכל זה אליבא דאביי, היינו למאן דס"ל חיי"ל אף בלאוי דכהונה אין קדושין תופסין בהם וא"כ קרא דיבמתו ע"כ לא אתי אלא לחייבי עשה גרידא כמו שנתבאר לעיל וממילא מוכח מכאן שאין עשה דיבום דוחה ל"ת והדר ילפינן מזה דחיי"ל שאין קדושין תופסין בהם פטורין ג"כ מן החליצה כמו חיי"כ וכמו שנתבאר למעלה

עוד נראה לומר אף אם נאמר שזה דוחק לומר דלרבא אם קדש חיי"ל בביאה לא הוי קדושין, דהיינו טעמא דהוי קדושין ולא אמרינן בזה א"ע ל"מ משום דאיתקש הויות להדדי וכיון דע"י כסף ושטר מהני קדושין בחיי"ל ממילא מהני ע"י ביאה וכמו דאמרינן כה"ג לענין תנאי בקדושי ביאה בכתובות (ע"ד א') ויעוי' רש"י יבמות (מ"ה) ד"ה חיי"ל וס"ח ב' ד"ה עבד שכ' דמשו"ה אין קדושי נכרי תופסין בישראלית אף דבעולת בעל יש להם משום שאצל ישראל איתקשו הויות להדדי וכיון שכסף ושטר אין להם ביאה נמי אין להם, ולכאורה מנלן לאקושי לקולא שאין קדושין תופסין אדרבה נקיש לחומרא להיפך כי היכי דביאה יש להן הכ"נ דקדושי כסף ושטר יש להן והא כללא לחומרא מקשינן וכמו כן לענין תנאי נימא כמו דבקדושי ביאה ל"מ תנאי משום שא"א ע"י שליח הכ"נ ל"מ בקדושי שטר וכסף, וע"כ לומר משום דילפינן חדא מתרתי ולא תרתי מחדא וע"כ בקדושי נכרי כיון דקדושי כסף ושטר ל"מ ילפינן נמי דקדושי ביאה ג"כ אין להם בישראלית וכן תנאי כיון דתנאי מהני בקדושי שטר וכסף הכ"נ מקשינן ביאה דמהני בה תנאי, ולפ"ז בקדושין בחיי"ל ילפינן ג"כ חדא מתרתי ומקשינן הויות להדדי וכמו דקדושי כסף ושטר מהני בחיי"ל הכ"נ מהני קדושי ביאה אע"ג דהי' לנו לומר דל"מ משום דא"ע לא מהני וכמו דגמרינן לענין תנאי בקדושי ביאה וכה"ג אמרינן בתמורה דמקשינן גירושין למיתה דמהני אפי' באיסור יעו"ש, וזה מרווח יותר מכל מה שכ' בזה רבותינו האחרונים ז"ל

ולפ"ז י"ל דכל זה בקדושין דעלמא אבל ביבמה דליכא קדושי כסף ושטר ורק איכא ייבום ע"י ביאה ליכא