מרחשת חלק ב שנט

עשרים ולא למפרע ואף לדעת הרמב"ם ז"ל שבאין לו זקן לחוד אינו נעשה סריס ואעפ"כ כיון דאמרינן בהאי צד שסריס הוי ע"כ או משום שהי' לו עוד מסימני סריס שנעשה גדול מבן עשרים או שעברו עליו רוב שנותיו ולא הביא שתי שערות אכתי גדול הוי למפרע לדעת הפוסקים דקימ"ל כרב וכמו שפסק הטור בשם הרמ"ה בחו"מ סי' רל"ה ועוד שמא נשא אותה אתר שעברו עליו רוב שנותיו דהוי אז גדול לכו"ע וכיון שהס"ס להתירה ליבם אינו ס"ס מעליא ולא נתיר אותה ליבם מכת זה שוב הס"ס להתיר לשוק דהוי ס"ס המתהפך הוי ס"ס מעליא משום דלא הוי סתרי אהדדי משום שלא נבא להתירה ליבם ג"כ מכת הס"ס שאינו מתהפך שאינו ס"ס מן הדין

יא) ועוד שהרי הטעם דס"ס דסתרי אהדדי לא אמרינן אף שלכל צד בין ליבם בין להתיר לשוק הוי ס"ס מעליא וכ"א יכול לומר לדידי שרי הוא משום דהוי כמו בשני שבילין ובאו לשאול בב"א או עליו ועל חבירו ששניהם טמאים משום דממנ"פ חד עביד איסורא והכ"נ אף דבזה לא עבדי שניהם איסורא משום כשתנשא לשוק לא תתיבם ואם תתיבם לא תנשא לשוק היינו משום דעכ"פ אפשר שיבא אחד מהם לידי איסור והיינו שתתיבם ואח"כ כשימות היבם או שיגרשה תנשא לשוק או להיפך שתנשא לשוק מכח ספק דילמא סריס הוי ואח"כ תתיבם מספק דילמא לאו סריס הי' ואף אם תתיבם ואח"כ תנשא לשוק ליכא למיחש למידי שאם תתיבם וימות היבם או שיגרשה ממנ"פ תהי' מותרת לשוק שאף אם היתה זקוקה ליבם מ"מ הרי היא מותרת לשוק לאתר שכנסה היבם ומת או שגירש מ"מ להיפך אפשר לבא לידי איסור היינו שתנשא לשוק מכת הס"ס דילמא סריס הי' ואם ימות בעלה האחרון תתיבם מכת הספק דילמא לאו סריס הי' ומותרת ליבם א"כ שניהם ממנ"פ חד מינייהו עביד איסורא אם גדול או זכר הוי באשת טומטום וע"כ לא אמרינן ס"ס כה"ג, אולם כ"ז באשת טומטום או בעובדא דידן אם הי' היבם ישראל, אבל בעובדא שלפנינו שגם אם לא היתה נשאת והיינו מתירים אותה להנשא לשוק מכת הס"ס דילמא סריס הי' שוב אי אפשר עוד להתירה ליבם אחר שימות הבעל האחרון מכת הספק דילמא לאו סריס הי' שאם היתה זקוקה ליבם שוב היא נשאת באיסור ונפסלה מן הכהונה ואסורה ליבמה כהן ואף לדעת כ"ג שספיקא דדינא הוא אם יבמה לשוק שבא עליה זר אם נפסלת מן הכהונה מ"מ לא היינו מתירין אותה להתיבם לכתחלה משום דבהאי צד דילמא לאו סריס הי' יש צד להחמיר דילמא נפסלת מן הכהונה א"כ בהספק השני יש שני צדדים להחמיר דילמא סריס הי' והוי א"א שלא במקום מצוה ואת"ל לאו סרים הי' דילמא אסורה בכל זאת ליבם משום שנפסלה מן הכהונה והוי כמו שכ' התוס' בכתובות ט' שהביא כ"ג, וכיון שלא היינו מתירין אותה להתיבם לכתחלה שוב לא אתי למיעבד חד מינייהו איסורא ממנ"פ וא"כ שפיר אפשר להתיר אותה להנשא לשוק מכת הס"ס דילמא קטן הי' ודילמא סריס הי'

יב) ומלבד זה הרי נראה פשוט דהא דלא אמרינן ס"ס דסתרי אהדדי אינו אלא מדרבנן שהרי הטעם הוא כמו שכ' משום דהוי כמו בשני שבילין שבאו לשאול בב"א או עליו ועל חבירו, וכבר כ' התוס' בפסחים (י' א') ובש"ד דהא דבב"א שניהם טמאין אינו אלא מדרבנן והרי זכינו לדין שיצאנו בכת ס"ס הנ"ל מידי ספק איסור תורה ואינו אלא ספק מדבריהם והרי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' יבום וחליצה הכ"א כתב כל יבמה שהיא ספק מדבריהם אם יש עליה זיקת יבום או אין עליה זיקת יבום כגון יבמה שילדה ולד שלא כלו לו חדשיו ומת תוך שלשים יום שדינה שתחלוץ מספק מדבריהם כמו שבארנו אם הלכה ונתקדשה לאחר קודם חליצה חולץ לה יבמה ותשב עם בעלה ואם נתקדשה לכהן שהוא אסור בחליצה אינו חולץ לה שאין אוסרין על זה אשתו משום ספק דבריהם וכו' עכ"ל, הרי שכלל הרמב"ם ז"ל שכל יבמה שאסורה מספק דבריהם (היינו שחכמים עשו אותו לספק) אין אוסרין אותה על בעלה מספק ולמדה הרמב"ם ז"ל מדין מת הולד תוך שלשים יום (ויעוי' בלח"מ שם) ובנד"ד נמי שאף אם נאסור אותה מספק משום דהוי ס"ס דסתרי אהדדי אינו אלא ספק דבריהם אין אוסרין אותה על בעלה אחר שכבר נשאת ולא תצא

המורם מכל דברינו אלה שלדעתי הדין ברור שאם אי אפשר הי' לעשות חליצה כגון שהיבם במדינת הים או שאינו רוצה לחלוץ שמותרת לשבת תחת בעלה ואינו מחוייב לפרוש ממנה ולהוציאה בגט ודעת רומעכ"ת דעת תורה להיכן נוטה באופן כזה לא הובררה אצלי מתוך תשובתו

יג) אולם אם היבם לפנינו ורוצה לחלוץ לה בזה כבר מלתי אמורה כיון שאשת כהן היא אינה חולצת כמו במת הולד תוך שלשים יום ובעובדא דידן אף אם נאמר דחמיר טפי לא נרויח מידי בחליצה משום שנשאת ואם באנו לחוש לאיסור יבמה לשוק הרי היא אסורה לבעלה כהן משום זונה כדעת הרמב"ם ז"ל וכסתימת השו"ע, ולדעתי מדוקדק בזה לשון הש"ס במת הילד תוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה ולא נקט עמדה ונשאת כמו שהוא הלשון בכ"מ הוא משום רבותא דאפי' בנתקדשה שעדיין לא נפסלה לבעלה כהן לא אמרינן שיחלוץ לה ואהי' ספק חלוצה ולא גזרו בה רבנן בזה אמר שאעפ"כ באשת כהן אינו חולץ וכן לרב משרשי' משמי' דרבא התם דס"ל שאחת זו ואחת זו חולצת דווקא בעמדה ונתקדשה שעדיין לא נפסלה לכהונה ע"כ ס"ל שגם א"כ חולצת ואח"כ תהי' מותרת לבעלה כהן משום דהוי ספק חלוצה אבל בשנשאת שלא נרויח מידי בחליצה פשיטא היא שא"כ אינה חולצת וגם לרב משרשי' אינה חולצת ומותרת לבעלה כהן בלא חליצה ומדוקדק בזה לשון הש"ס וראי' לדעת הרמב"ם שיבמה לשוק נפסלת לכהונה וכדברינו, אולם כ"ג מאן בזה ודעתו מאחר שלדעת הרבה פוסקים ראשונים יבמה שנשאת לזר אינה נפסלה לכהונה נרויח הרבה ע"י חליצה שמצד איסור זונה תהי' מותרת לבעלה כהן מצד ס"ם ספק סריס וספק יבמה לשוק אינה נפסלת לכהונה אבל בלא חליצה הוי מצד ספק סריס ספק תורה ואסור מצד יבמה לשוק

יד) אמנם אף אם נאמר כן (אף כי אין דעתי נוטה לצרף דעה דחוי' שלא הובאה בשו"ע לס"ס מ"מ נרויח קצת) בכל זאת אינני יודע מה ראה כ"ג על ככה להחמיר עליה להצריכה חליצה אף שהיא אשת כהן אחרי שהדבר ברור כמדומה גם לפי דעת כ"ג שאינו מוצא בזה ס"ס גמורה מ"מ מידי איסור תורה יצאנו וכיון שאין כאן ספק גמור בשל תורה הרי שפתי הרמב"ם ז"ל ברור מללו שכל יבמה שהיא ספק מדבריהם אם יש עליה זיקת יבום אין אוסרין אותה על בעלה מספק ואם אשת כהן היא אינה חולצת והובאו דברים אלו להלכה פסוקה בלי שום חולק בשו"ע סי' קס"ד ס"ו, הרי שתפסו דין זה בכל יבמה כה"ג ולאו דווקא במת הולד לחוד וא"כ מדוע נחמיר כאן יותר, וכ"ג פלפל בחכמה וכל יקר ראתה עינו בזה באשת כהן שחלצה בכה"ג אם תהי' אסורה לו ומשוה בזה מחלוקת בין דהת"ו בשבת קל"ו דלדבריהם תהא מותרת אחר חליצה לבעלה הכהן ולדברי התוס' ביבמות דכ"ד תהא אסורה אם חלצה, ובעניי איני רואה בזה שום מחלוקת שאפשר שגם דעת התוס' ביבמות דבדיעבד אם אירע שחלצה שאין אוסרין אותה לבעלה כהן אלא שהתוס' כ' דמשו"ה לכתתלה לא הצריכו בא"כ לחלוץ כדי שלא יאמרו קמו רבנן במילתא דנפל הוא וע"כ משום זה חשו והתירו אותה לבעלה כהן בלא חליצה