מרחשת חלק ב שנח

שמא זינתה ברצון ושמא נאנסה קודם שנתארסה שאינם משם אחד וע"כ לא חשוב הספק השני ספק משום שבו יש ס"ס מעליא כנגדו שאינו משם אחד אבל בנד"ד השני הצדדים שישנם כנגד הספק השני אינם אלא משם אחד אם הי' גדול או לא דמה לי אם הוא גדול מטעם שהביא ב"ש או שהוא גדול מטעם שהוא סריס ולא סריס חמה והכל ספק אחד הוא וע"כ מצטרף שפיר לספק שמא סריס חמה הוא, ועוד כשם שאנו אומרים שבהספק השני יש שני צדדים להחמיר היינו ספק שמא הביא ב"ש ואם לא הביא ספק שמא סריס הוא ולא ס"ח כמו כן יש שני צדדים להקל בהספק הראשון שמא לא הביא ב"ש משעברו עליו רוב שנותיו ואף אם הביא קודם שעבר עליו רוב שנותיו ספק שמא סריס הוא ממעי אמו מכח סימני סריס שהיו לו, וא"כ שני הספקות שקולין שבזה יש שני צדדים להחמיר ובזה יש שני צדדים להקל ואכתי שוין הם והוי ס"ס מעליא, ומה שהוסיף כ"ג עוד צד להחמיר בהספק השני שמא נשא את אשתו אחר שעברו עליו רוב שנותיו אחרי שאין לנו עדות ברורה שלא עברו עליו רוב שנותיו בשעה שנשא אותה, הנה ספק זה שמא עברו עליו רוב שנותיו קודם שנשאה אינו להחמיר אא"כ הביא ב"ש קודם שעברו עליו רוב שנותיו שאם לא הביא קודם לא איכפת לן אף אם גדול הי' בשעה שנשאה מ"מ פטורה היא מן החליצה משום סריס חמה ממעי אמו הוא כמו שנתבאר בדברינו בתשו' הראשונה שכ' וכן מצאתי כעת מפורש בתוס' בכורות (י"ט ב') ד"ה קטן שהוא סריס חמה לפוטרו מן היבום יעו"ש א"כ אין הספק אלא שמא הביא ב"ש קודם שעברו עליו רוב שנותיו וקודם שנשאה והרי ספק זה הוא משני צדדים להחמיר שכ' רומעכ"ת ולא נוסף בזה צד שלישי להחמיר כלל

ז) ועוד אף אם יהיבנא לו סברתו לומר שבהספק השני יש שני צדדים להחמיר נראה דמ"מ מיעוט מיהא הוי וא"כ הוא מצטרף להספק הראשון והוי רוב להקל כמו סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוי רובא, ומש"כ התוס' בכתובות דלא הוי בכה"ג ס"ס, אמנם כן הוא, ס"ס לא הוי אבל רובא מיהא הוי וע"כ שם בכתובות דמיירי לענין ממון שפיר כ' התוס' דכיון דס"ס לא הוי אף דרובא הוי אין מוציאין ממון ע"י רוב שאין הולכין בממון אחר הרוב אבל בנד"ד לענין איסור שפיר מצטרף האי מיעוט שבהספק השני להספק הראשון והוי רוב להקל, ואף שמשמע מדברי התוס' שם ע"א שאם הי' רוב ברצון רוב גמור לא הי' מצטרף לספק שמא אינו תחתיו היינו משום שאם הי' רוב גמור אז הי' המיעוט כמאן דליתא משום דע"י הרוב ברצון כבר הוחזק אצלנו לכלל ולדין פסוק שהאשה המזנה ברצון היא מזנה וע"כ המיעוט כמאן דליתא משא"כ כה"ג בספק שיש בו יותר צדדים להחמיר מלהקל אין לחשוב את הצד להקל כמאן דליתא אלא דמיעוט מיהא הוי והוא מצטרף להספק הראשון כדי שיהי' רוב להקל, ויעוי' ש"ש ש"א פי"ח מה שהביא בשם הריב"ש לחלק בין מיעוט מפילות למיעוט באונס ומש"כ שם פי"ט ולפי חלוקו שם אין מקום לדברינו, מיהא אין דבריו מוכרחים ואכ"מ להאריך בזה

ח) ומש"כ כ"ג לסתור הך ס"ס ע"פ סברת מוהרי"ט משום דבספק אחד סתרי אהדדי משום שע"י הס"ס שמתירין אותה לשוק יכולים ג"כ להתירה ליבם ספק שמא קטן הי' בשעת הקדושין וספק שמא לא הי' סריס, ושוב דחה זה עפ"י סברת הניב"י והס"ט על דברי התוס' בנדה (ד' כ"ז) שכ' דהוי ס"ס דסתרי דכל זה לדינא דש"ס שהיו בועלין על דם טהור משא"כ לדידן שאין בועלין על דם טהור ונוהגין בחומרא דר"ז לא הוי ס"ס דסתרי אהדדי יעו"ש א"כ כיון שאין יבום נוהג בזמננו ל"ה ס"ס דסתרי אהדדי, בעובדא דידן לכאורה אין צורך לזה כיון שבעלה הנפטר הי' כהן וגם אחיו כהנים הם אין לחוש שמא נבא להתירה ע"י ס"ס ליבום שמא לא הי' סריס שאם לא הי' סריס א"כ היתה זקוקה ליבום ועכשיו שנשאת לזר הרי נפסלה לכהונה ואסורה על אחיו הכהנים כהכרעת השו"ע דיבמה שבא עליה זר הרי היא זונה, אולם כ"ג שלא רצה לדחות מטעם זה משום דלטעמיה אזיל דס"ל שאינה ודאי זונה אלא ספק משום דאיכא דעת המתירים דיבמה לשוק לא הוי זונה וע"כ היינו מתירין אותה ליבם כהן משום ס"ס ספק שמא קטן הי' וספק שמא יבמה לשוק לא נעשית זונה, אבל לפי דעתי אין לצרף דעה דחוי' שלא הובאה בשו"ע לס"ס כדי להקל וא"כ ודאי לא היינו מתירין אותה ע"י הס"ס זה ליבם וא"כ אין זה סתרי אהדדי משום שלא נבא להקל ולהתירה ליבם *) כעת אחר שנשאת, אם לא שנאמר כיון שקודם שנשאת בעוד שלא נפסלה לכהונה לא היינו דנין ס"ס הנ"ל כדי להתירה לשוק משום דהוי ס"ס דסתרי אהדדי שוב גם עכשיו דנשאת דלא יהיו סתרי עוד מ"מ אסורה כיון שכבר נאסרה, ועוד אפשר דהוי כמו מבטל איסור לכתחלה שמקודם שנשאת לא הי' כאן ס"ס להתירה ועכשיו ע"י נשואין עושה היא ס"ס בידים ולא מהני וצריך עיון בפרט זה

ט) והנה סברת מוהרי"ט צודקת היא וגם מוכרחת מכח ההיא דאשת טומטום ומה שתפס עליו הבי"מ איך לא הרגיש מהא דאמרינן בבכורות שהטומטום פוסל במקום אחין אף דשם ליתא לתרתי דסתרי אהדדי לק"מ, דמוהרי"ט שפיר חזי לקושיתו ותירוצו משום דבטומטום לא שייך ס"ס משום שאפשר שיתברר הדבר שיתקרע וימצא זכר ואז אזיל ליה הספק שמא נקבה וכ"ז ביבם טומטום אבל באשת טומטום שמת ונקבר שא"א עוד להתקרע ולהתברר שפיר מקשה דזה הוי ס"ס וע"כ צריך לתרץ משום דהוי ס"ס דסתרי אהדדי

י) אולם גם עפ"י סברת מוהרי"ט בנד"ד ס"ס מעליא הוי להתירה לשוק ולא הוי ס"ס דסתרי אהדדי, שהרי הש"ך ביו"ד סק"י בדיני ס"ס העלה דס"ס שאינו מתהפך אינו נידון לס"ס, ובאשת טומטום הוי ס"ס המתהפך בין להתירה לשוק בין להתירה ליבם מאיזה צד שנתחיל שנוכל לומר ספק סרים ואת"ל לא הוי סרים ספק נקבה וכן להיפך ספק נקבה ואת"ל דהוי זכר ספק סריס והוי ס"ס המתהפך להתירה לשוק, וכן להתירה ליבם הוי ג"כ ס"ס המתהפך ספק נקבה ואת"ל זכר ספק לא הוי סריס וכן להיפך ספק לא הוי סריס ואת"ל סריס (היינו שהי' בו סימני סריס שלא הביא ב"ש ועוד אחד מסימני סריס כגון בשרו מחליק) ספק דילמא נקבה הוי ואשתו מותרת ליבם מכח ס"ס וכיון שאם נדון דין ס"ס יש להתיר בין לשוק בין ליבם, וע"כ הוי ס"ס דסתרי אהדדי ול"א כלל ס"ס כה"ג, אבל בנד"ד ודאי להתיר לשוק הוי ס"ס המתהפך היינו ספק קטן ואת"ל גדול שמא סריס וכן להיפך ספק סריס ואת"ל אינו סריס ספק קטן אבל להתירה ליבם אין כאן ס"ס המתהפך שנוכל רק להתחיל מספק שמא קטן ואת"ל גדול שמא אינו סריס אבל להיפך א"א לומר שמא לאו סריס הי' ואת"ל סריס שמא קטן זה אי אפשר שאם סריס הי' ודאי גדול הי' בשעה שנשא את אשתו ל"מ לדעת התוס' והראב"ד שאין לו זקן לחוד הוי סריס אם לא הביא ב"ש עד עשרים א"כ ודאי אם נאמר שסריס הי' שוב כשקדשה שהי' יותר מבן שלשים כבר גדול הי' אף אם נאמר שנעשה סריס מבן עשרים *) שוב התבוננתי דגם לדעת רומעכ"ת לא היינו מתירין אותה ליבום משום שבהספק השני שמא לא הי' קטן יש שני צדדים להחמיר ספק שמא סריס הי' והוי א"א שלא במקום מצוה ואם אינו סריס שמא נפסלה לכהונה כדעת האוסרים ואסורה היא על היבם משום שאין שני הספקות שקולין אם לא כמו שכ' למעלה דמ"מ רוב מיהא הוי