מרחשת חלק ב שנז

דכיון שבשעה שהגיע לכלל שנותיו כבר הוחזק לגדול ע"כ אף שלא הי' לו זקן אח"כ אמרינן השתא הוא דאיתרע ע"י חולי אתר אבל כבר נעשה גדול מצד שהגיע לכלל שנותיו ואומרים שהביא שתי שערות, הנה הרב ריב"ש שהביא כ"ג אמר במפורש כן שאף שלא נבדק אם לא היו לו ב' שערות מ"מ כיון שנולדו לו סימני סריסות איתרע לו רובא ואזיל ליה חזקה דרבא, הרי שגם ע"י סימני סריסות שנולדו לו אח"כ מחזקינן למפרע שלא הביא ב"ש ולא אמרינן חזקה דרבא, אלא שכ"ג רוצה לדקדק מדברי הריב"ש ולחלק בין אם נולדו לו כל ם מני סריסות או אם אחד מהם, ואני איני מוצא טעם לחלק בזה דמה לי כל סימני סריס או אחד מהם כיון שיצא מהרוב בני אדם שוב ל"א בו חזקה דרבא וה"ה ע"י סימן סריס אחד שלא הי' לו זקן ובפרט בנד"ד שהי' לו עוד שינוי בגופו שאברו הי' קטן מאד ולפי מה שאמר העד (לא הובא זה בהגב"ע) הי' אברו קטן כפול שגם אצל תינוק הוא גדול מזה, שמזה נראה בעליל שבתחלת ילדותו לא נתפתחו בו אברי ההולדה *) ושינויים אלו נראו בו עוד קודם שהגיע לכלל שנותיו ולא הוחזק כלל לגדול אצלנו כשהגיע לכלל שנותיו ואזדא לה חזקה דרבא, וספק גמור הוי אם הביא כלל שערות בשעה שקדש את אשתו, ובפרט לפ"מ שהעלה הגאון בעל משכנות יעקב בתשו' חאה"ע סי', והביא תבל ראשונים דס"ל דעיקר חזקה דרבא אינו אלא מדרבנן ומדאורייתא אין זה רוב גמור וצירף ספק זה שמא לא הביא ב"ש כדי לדון בזה ס"ס יעו"ש, ודוקא בשצמת זקנו של מעלה מחזקינן ליה בגדול מדאורייתא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' אישות הט"ו דבן י"ג ויום אחד אם לא נבדק מלמטה כיון שנראו בו סימני בגרות מלמעלה הר"ז בחזקת גדול וכ"כ בפ"ט מה' עדות ה"ח, וסימני בגרות באיש היינו צמיחת זקן שזהו סימן העליון באיש כמו שביאר הגר"א ז"ל בחו"מ סי' ל"ה דברי הרמב"ם אלו (ומדברי תוס' נדה מ"ח משמע לי שגם בנתמלא זקנו עדיין אין הוא בחזקת גדול שלא יהא צריך בדיקה וכן נראה מדברי הריב"ש ז"ל בתשו' סי' תע"ד) **) אבל כל עוד שאין לו זקן אינו בחזקת גדול מן התורה, וחזקה שהביא סימנין אינו אלא מדרבנן, וכש"כ בנד"ד שאיתרע ע"י שינויים אלו שבגופו שספק שמא לא הביא ב"ש הוא ספק גמור לצרפו לס"ס

ו) ומש"כ כ"ג לפקפק בהס"ס מטעם דבהספק הראשון אנו מסתפקים אם הוא סריס חמה א"כ בהספק השני שמא לא הביא ב"ש בשעת הקדושין הוי שני ספקות להחמיר שמא הביא ב"ש וגם אם לא הביא שמא הוא סריס ולא סריס חמה דבכה"ג גדול הוא מעכשיו לכו"ע והביא מדברי התוס' כתובות (ט' ב') דכל היכי שבספק אחד יש ס"ס אין הספיקות שקולין ולא הוי ס"ס, אין הנדון לדעתי דומה דשם בהספק השני את"ל שהוא בקי בפ"פ יש חלוק דין בין אם זינתה ברצון בין אם קודם שנתארסה נאנסה וע"כ בהספק השני שמא נאנסה תחתיו יש כנגדו שני צדדים שמא *) ומקום אתי בזה לפרש דברי התוס' בנדה (ל"ב א') שהקשו לרב הונא דס"ל עד שיהו בו כולן א"כ אמאי חייש ר"מ למיעוטא שמא ימצא סרים כיון שאנו רואין בקטנותו שעושה כיפה א"כ שוב לא הוי לקוי ממעי אמו אף אם יולדו בו אח"כ כל סימני סריסות, ותי' דלא מהני הבדיקה אא"כ הוא גדול בשנים ודבריהם סתומים אמאי לא מהני הבדיקה בקטנותו וגם תמוהים כיון שרואים אנו שעושה כיפה בקטנותו א"כ אף אם כשיגדיל ולא יהי' עושה כיפה ע"כ לא הי' לקוי ממעי אמו אלא שאח"כ נתקלקל ואין זה סריס חמה שפוטר את יבמתו מהחליצה ויבום: ונראה לבאר דבריהם ע"פ סוגית הגמ' דיבמות (קי"א ב') דמקשה על הא דקטן הבא על יבמתו תגדלנו קרי כאן להקים לאחיו שם והא לאו בר הכי הוא, וכ' התוס' שם ואף שיבא לכלל הקמת שם לא מהני כיון שלא הי' לו שעת הכושר כי היכי דפסלינן בהערל סריס חמה שלא הי' לו שעת הכושר אע"פ שבמינו מתרפאין באלכסנדרי' של מצרים, ומשני אמר קרא וכו' ולא דמי לסריס חמה שאין רפואתו ברורה כמו קטן שיגיע לכלל גדלות עכ"ל, הרי לדבריהם כל קטן הי' תשוב סריס אי לאו משום שרפואתו ברורה שיבא לכלל גדלות א"כ לר"מ שחייש למיעוטא שמא יהי' סריס אין רפואתו ברורה שמא לא יבא לכלל גדלות וממילא הוא סריס מצד קטנותו עצמה אפי' בלא סימני סריס אחרים, ולפ"ז שפיר כ' התוס' בנדה שלא מהני בדיקה בקטנותו שגם אם הוא עושה כיפה מ"מ סריס הוי מצד קטנותו ורק כשיגדל ויראו שעושה כיפה אז איננו עוד סרים אבל לא בקטנותו, וכ"ז לר"מ אבל לרבנן דלא חיישי למיעוטא ויבא לכלל גדלותו גם בקטנותו איננו סרים שכל שרפואתו ברורה ויבא לכלל גדלות גם בקטנותו לאו סרים הוא ואם הוא עושה כיפה בקטנותו שוב איננו לקוי ממעי אמו ואם כשיגדל לא יעשה כיפה חשוב היתה לו שעת הכושר ואינו סריס חמה מלידה, ויצא לנו דבר חדש דלר"מ דחייש למיעוטא א"צ שיהא לקוי ממעי אמו אלא שכל שקודם גדלותו נעשה סריס הוא חשוב כמו סרים מלידה משום שבקטנותו סרים הוא מצד קטנותו לר"מ: וזה נראה כוונת רבינו חננאל שהביא הרשב"א בחי' שם על הא דאמר רבא שם בלא"ה לא מצית אמרת מי איכא מידי דהשתא אסירא ליה ולבתר שעתא שרי' והאר"י א"ר כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה וכו' ומפרש הר"ח שם שרבא בא לסתור דעת ר"מ דחייש למיעוטא וקטן אינו מיבם א"כ איך יהא מותר ליבם כשיגדל כשיראו שאיננו סרים, ותמה הרשב"א כיון דאיגלאי מילתא למפרע שלא הי' סרים הרי הי' מותר למפרע ליבם ולא שייך בה לומר כל יבמה וכו' כיון שאיגלאי מילתא למפרע שהיתה מותרת לו, ולפי האמור הרי דברי הר"ת נכונים שקושית רבא הוא הכי לר"מ דחייש למיעוטא כל קטן בשעת קטנותו הוא סרים שאין רפואתו ברורה שאפשר שלא יבא לכלל גדלות א"כ גם כשיגדיל ונראה שאינו סריס ג"כ יהי' אסור ליבם כיון שבשעת קטנותו סרים הי' ולא שייך כלל איגלאי מילתא למפרע שבשעת קטנותו באמת סריס הי' שלא הי' ראוי להקמת שם וכיון שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כא"א שיש לה בנים ואסורה, ולדעתי הדברים נכונים בהבנת דברי ר"ח ז"ל: **) ונראה שמכח דין זה שבצמיחת זקן הוא בחזקת גדול יצא לו להרמב"ם ז"ל דינו שבאין לו זקן לחוד אינו חשוב סריס אפי' לרי"ו דס"ל שבאחד מהן הוי סריס והוא ממעשה דבני ברק בב"ב קנ"ה שמוקי לה בשהי' בן עשרים ולא נולדו בו סימני סריס וע"כ בשלא הי' לו זקן שאם הי' לו זקן הוא בחזקת גדול וא"צ בדיקה ואם לא הי' לו זקן והוא בן עשרים הרי הוא גדול וסריס ומאי צריך לבודקו א"ו שלא נעשה סריס באין לו זקן לחוד עד שיהא לו עוד אחד מסימני סריס וע"כ עדיין קטן הוא אם לא הביא ב"ש מלמטה, והתוס' והראב"ד ז"ל דס"ל דבאין לו זקן לחוד הוא סרים מוקי לה להמעשה דבני ברק שהי' לו זקן אעפ"כ צריך בדיקה כמו שכתבתי שהתוס' לא ס"ל שבצמיחת זקן הוא בחזקת גדול וצריך בדיקה, או משום שהתוס' ס"ל דמיירי כגון שנבדק בשהגיע לי"ג שנה ויום אחד ולא הביא סימנין דלמטה (כמו שכ' התוס' שם באמת קנ"ד א' ד"ה ועוד) שאז אף ביש לו סימני בגרות של מעלה היינו צמיחת זקן ג"כ הוי ספק אם הוא גדול או קטן כמו שכ' הרמב"ם זה בהלכה זו, ולדעת התוס' והראב"ד הא שבאם אין לו סימני סרים צריך שיעברו עליו רוב שנותיו ע"כ בשיש לו זקן או סיכי דדיקנא שאם אין לו זקן כלל סגי בנעשה בן עשרים ולא הביא ב"ש: