מרחשת חלק ב שנה

עליה זר שאסורה לכהונה כמו שהבאתי לעיל ואסורה לו בלא"ה ודוקא התם במת הולד תוך שלשים דמיירי בקדשה לחוד שעדיין לא נבעלה לו ולא נפסלה לכהונה אף אם היתה יבמה לשוק *), וע"כ טוב הי' שתחלוץ ויהי' רק חשש איסור דרבנן משלא תחלוץ ויהי' חשש איסור יבמה לשוק דאורייתא אי לאו משום דאפשר בלא חליצה כמו שכ' התוס', אבל הכא מידי חשש איסור דאורייתא לא נצא שאם באנו לתקן ספק איסור יבמה לשוק לא נתקן ספק איסור זונה שכבר נעשית מקודם והחליצה לא תועיל כלום דמה לי חד איסורא מה לי תרי איסורי יבמה לשוק וזונה לכהן ודאי בזה מוטב שנסמוך על צדדי ההיתר שהעלינו למעלה מצד דהוי ס"ס משתחלוץ ויבאו להוציא לעז על בניה כיון שאין אנו מתקנים מידי בזה, וכדאי הוא הרמב"ם ז"ל ודעימיה לסמוך עליו שלא להוציא אשה מתחת בעלה וכמו בההיא דמת הולד תוך שלשים יום שסמכו על דברי חכמים דפליגי על רשב"ג אף שההלכה כרשב"ג ומכש"כ הכא שאפשר שגם לדעת התוס' והראב"ד הוי ס"ס וכמו שנתבאר למעלה

מסקנא דמילתא דעתי נוטה שלא להוציא האשה הנזכרת מתחת בעלה ואם דעת כ"ג ג"כ מסכמת לזה ראוי להורות לה שתשב תחת בעלה ומה גם שיש בזה משום חיי נפשה ונפש עולליה שעיניהם נשואות למזונות בעלה ולפרנסתו ואם תהי' מוכרחת לצאת ממנו הם צפויים לגווע ברעב ר"ל כי היא עני' ודלה ואין לה במה להשתכר אף לצרור נקוב ומצוה גדולה להשתדל ולבקש כל טצדקי כדי להתירה לבעלה, והשומר אמת לעולם ית' ינחנו בדרך האמת לכוון את ההלכה לאמתה ויצילנו משגיאות

ווילנא ועש"ק פ' במדבר תרפ"א. ב. שייך לענין הנ"ל

תשובתו הרמתה של כ"ג קבלתי ושמתי עין עיוני עליה ואשר מצאתי להשיב על השגות כ"ג על דברי אמרתי אותם אסדר פה אחת לאחת על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון

א) הנה כ"ג השיג על מה שכ' לדון שהע"א נאמן בנד"ד משום דלא איתחזק איסורא וגם שאיסור יבמה לשוק לא הוי דבר שבערוה לדעת הרבה מרבותינו האחרונים ז"ל וע"ז כתב רומעכ"ת דבפשוטו נראה שגם בשאר איסורין כל היכי שניסת ובא ע"א להעיד שהיא אסורה עליו הוי דבשב"ע שכ"כ המח"א בפי"ב מה' עדות וכ"כ האבני מלואים סי' מ"ו סק"ה דהא דע"א נאמן לומר אשה זו זונה או גרושה לשיטת הרמב"ם היינו קודם נשואין אבל לאחר נשואין הוי דבר שבערוה ונראין דבריהם לכ"ג, – את דברי המח"א לא מצאתי במקום שציין כ"ג והא"מ לא החליט הדבר אבל כ"כ בדרך אפשר, ולדעתי דבריו שם תמוהים שכ' דמשו"ה ביצא קול שהיא גרושה אסורה לכהן מצד הקול ואיננה אסורה מצד הדין אף שאין אוסרין ע"י הקול זולת אם אומרים שמענו מפלוני ופלוני מפלוני מפי כשרים והא באיסור זונה וגרושה גם ע"א נאמן ואפי' עמפ"ע וא"כ לא משום קול גרידא נאסרת ולזה תי' משום שלאחר נשואין אין ע"א נאמן לומר גרושה או זונה היא, ואני תמה אקרא הלא שם בשו"ע וכן ברמב"ם סו"פ י"ז מה' איסורי ביאה הדברים אמורים באשה שעדיין לא נשאת לכהן שיצא עלי' קול שנתקדשה ונתגרשה שחוששין לה לאסור אותה להנשא לכהן יעוי' במ"מ שם דלאחר נשואין אין חוששין לקלא וא"כ עדיין תקשה אמאי רק חוששין לחוד הלא מדינא אסורה וגם כהן שבא עליה אח"כ לוקה עליה משום גרושה כמש"כ הרמב"ם בפ' ט"ז מה' סנהדרין וא"כ מה הועיל בזה בחי' קושיתו, אמנם לדעתי הדברים פשוטים ואין התחלה לקושיתו מלבד מה שיש לחלק בין קול אף שאומרים ששמענו מפלוני ופלוני וכו' מפי כשרים שאין על קול זה דין עדות כל שלא הגידו הראשונים בתורת עדות ואולי גם הם אמרו זאת דרך הגדה בעלמא ולא חקרו על אמתת דבר זה, הנה מלבד זה לק"מ שזה שכ' הרמב"ם שע"א אומר זונה או גרושה היא נאמן אינו אלא בשהיא אינה מכחשת אותו כגון ששותקת או אינה יודעת (כגון שקבל עליה אביה קדושין ונתגרשה על ידו) אבל במכחשת אותו הלא ע"א בהכחשה לאו כלום הוא ואינו נאמן לאסרה, א"כ הא דאסרינן משום קלא הוא באופן שגם היא מכחשת ואומרת שלא נתקדשה ולא נתגרשה מ"מ כל שיצא הקול כה"ג אסורה לכהן, והוא פשוט באופן שכל יסוד דברי האב"מ הוא רעוע מעיקרו ואין לו על מה להשען

ב) ובזה אני אומר לישב קו' הגרע"א בחי' ריש כתובות על הא דתני סתמא בתולה נשאת ליום הרביעי והא בקטנה אמרינן פתוי קטנה אונס היא ואמאי צריכה היא להיות נשאת ליום הרביעי דוקא שהרי אפי' אם זינתה ג"כ מותרת לו יעו"ש, ולפי האמור אפשר לומר עפ"י מה שהקשה עוד שם על מה שכ' התוס' דמשום אשת ישראל א"צ לתקן משום דס"ס הוא דהא מ"מ צריך להשכים לבי"ד כדי שאם תתאלמן תהא אסורה לכהן **) דהוי רק ספק אחד אינו תחתיו, ותי' משום שבאמת אינו נאמן לאסרה על אחר רק לעצמו משום דשא"נ חתיכה דאיסורא יעו"ש, ולכאורה מן הדין הוא נאמן לאסרה לכשתתאלמן לכהן שע"א נאמן באיסורין כמ"ש *) ואף אם היא משתמרת לביאה פסולה מ"מ אינה נעשית בזה זונה אף מדרבנן דהא בנתאלמנו מן האירוסין כשרות כדאיתא ביבמות (נ"ו ב') ובלא"ה אפשר שלא שייך כה"ג משתמרת פסולה אלא באיסורי כהונה ואכ"מ: **) כדין אשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה אסורה לכהונה כדאיתא ביבמות (ל"ה א'), ויעו"ש בתוס' שהקשו לדעת רש"י שם שאסורה מכח קרא דכי תהי' לאיש זר פשיטא שאין לחלק בין אונס לרצון ומה רבותא גם בזה שאסורה לכהונה אף שמותרת לבעלה, ולדעתי נראה לתרץ דלכאורה קשה אמאי א"י שנאנסה אסורה לכהונה הא אין איסור חע"א דבשעה שזינתה אשת איש היא ובלא"ה אסורה לכהן וא"כ אין איסור זונה חל על איסור א"א וע"כ היינו טעמא משום שאיסור זונה מתלא תלי וקאי שאם ימות בעלה ישראל ופקע איסור א"א חל איסור זונה כמו דאמרינן ביבמות (ל"ב א') באחות אשה בשנשא מת ואח"כ נשא חי, אף שיש לחלק שבאחות אשה היא גם עכשיו אחות אשתו ולא מפני שעת הנשואין הקודמים גרידא אבל. בזונה הסיבה היא מצד בעילת זנות אז בשעה שהיתה אשת איש ואם אז לא חל האיסור אינו חל גם עכשיו שכעת לא נבעלה בעילת זנות מ"מ אפשר לומר שעכשיו חל איסור זונה כשפקע אא"א, וזהו באמת שקמ"ל ר"ש שאיסור זונה מיתלא תלי וקאי, ויעוי' תוס' נדרים צ' ד"ה נטילה ותשו' רע"א החדשות סי', וכ"ז בשהיא מותרת לבעלה שאז אף שא"א חע"א מ"מ נאסרת לכהן משום הנ"ל, אבל אם היתה נאסרת בשעה שנאנסה גם לבעלה ישראל א"כ פשיטא שהיתה אסורה לכהונה אחר מות בעלה ישראל משום שאיסור זונה חל תיכף בשעה שזינתה משום דהוי איסור מוסיף מיגו שנאסרת לבעלה נאסרת ג"כ לכהונה ואף בשני שמות אמרינן איסור מוסיף כמש"כ התוס' ביבמות ל"ב שם ד"ה איסור כולל יעו"ש וטובא קמ"ל ר"ש שנאסרת לכהונה אף שמותרת לבעלה ישראל ויעוי' בקדושין (ע"ז ב') הואיל ושם זנות פוסל בישראל ואכ"מ