מרחשת חלק ב שנג

ו) ומעתה הדבר פשוט לדעתי שאם לא היינו מסופקים בהגדת העד והיינו סומכים עליו במה שאומר שראה ומצא שלא היו לו שערות לא בבית הערוה ולא בכיס היינו מחזיקים את בעלה הנפטר בסריס ודאי והיתה פטורה מן החליצה והייבום ולא הי' לנו לחוש לחששו של הריב"ש שמא נשרו שבאדם כזה שנשתנה סימני זכרות שלו משאר בני אדם אזדא לה חזקה דרבא ול"ח שמא נשרו וגם לחששא דגומות שהרי גומות שאמרו אע"פ שאין שערות אינן מפני שהם סימני גדלות לבד בלא שערות אלא משום כיון דאיכא גומות חזקה שהביא שערות משום שאין גומות בלא שער ונשרו כמו שכ' הרמב"ם פרק הנ"ל הי"ז, וכיון שבנד"ד אין אנו חוששין שמא נשרו א"א חוששין ג"כ לגומות *)

ז) והנה בדבר נאמנותו של העד שלא הי' לו שערות, הנה ידוע דעת מוהרי"ק ושו"ת מיימוני ושאר גדולי הראשונים ז"ל שע"א נאמן אף בדבר שבערוה במקום דלא איתחזק איסורא וכאן הא לא איתחזק איסורא לשוק כלל דלפי דברי העד הי' סריס ולא היתה זקוקה ליבום ולא היתה עומדת בחזקת איסור לשוק כלל א"כ ודאי לדידהו הוא נאמן בעדותו ואף לדעת החולקים וס"ל דבדבר שבערוה אין ע"א נאמן אף במקום דלא איתחזק איסורא מ"מ הכא הוי איסור יבמה לשוק ולדעת הנוב"י ושאר אחרונים איסור יבמה לשוק לא הוי דבר שבערוה כלל א"כ ודאי ע"א נאמן וא"כ לענין נאמנותו של העד הוי ס"ס להקל דילמא הלכה כהפוסקים דס"ל שע"א נאמן אף בדשב"ע במקום דלא א"א, ואף לדעת הני דלא ס"ל כן מ"מ ספק דילמא יבמה לשוק לא הוי דבר שבערוה כלל, ובמק"א הארכתי בזה וכתבתי לחלק דהא דיבמה לשוק אינו דבר שבערוה הוא דוקא בע"א מעיד שמת יבמה או שהיא גדולה וראוי' לחליצה וכה"ג שעדותה אינה אלא להתירה לשוק אבל בע"א מעיד שיש לבעלה בנים ופטורה מן היבום בזה אין ע"א נאמן משום דהוי דבשב"ע משום שע"י עדותו הוא אוסר אותה לאחיו ועושה אותה אשת אח שיש בה כרת שזה הוי דבר שבערוה ממש, וכיון שאינו נאמן לאסרה על האחין אינו נאמן ג"כ להתירה לשוק משום שאין נאמנות לחצאין והוא כמו שבאו לשאול בב"א על ההיתר לשוק ועל האיסור על האחין וכשם שא"נ לאסרה על האחין אינו נאמן ג"כ להתירה לשוק, והעליתי בזה דברים נחמדים וביישוב דברי הרשב"ם ב"ב (קל"ד ב') והדברים ארוכים אין פה מקומם, ולפ"ז בנידון שלפנינו הי' אפשר לומר שאין ע"א נאמן להעיד שסריס הי' משום דהוי דבשב"ע שהרי בעדותו שאומר שסריס הי' הוא אוסרה על האתין ואומר שהיא ערוה שיש בה כרת עליהם וממילא משום זה א"נ להתירה לשוק ג"כ משום שאין נאמנות לחצאין וע"כ לא יהי' נאמן לדעת אלה רברבתא ז"ל דס"ל שאין עא"נ אפי' בלא איתחזק איסורא בדבר שבערוה

מ"מ אני אומר דהכא שאני גם לפי דברינו דבעובדא דידן כפי שנראה מהגב"ע הי' בעלה הנפטר כהן וא"כ גם אחיו כהנים הם (דחללים לא שכיחי) ולפ"ז הרי הגדת העד שאומר שסריס הי' אינה באה לאסור על האחין שהרי ממנ"פ היא אסורה להם אף אם היתה זקוקה ליבום שהרי נשאת לאחר בשעה שהיתה זקוקה ליבום א"כ נעשית זונה כמו שההלכה רווחת היא באה"ע סי' ו' ס"ח בלי שום חולק שיבמה לשוק שבא עליה זר עשאה זונה, והגדתו אינה אלא כדי להתירה לשוק לומר שאינה צריכה חליצה והר"ז כבא לשאול על איסור יבמה לשוק לבד ול"ש בזה אין נאמנות לחצאין וכבר כתבתי כה"ג במקו"א, וע"כ אין זה דבר שבערוה דיבמה לשוק לא הוי דבר שבערוה כדעת הנוב"י ושאר אחרונים

ח) כ"ז כתבנו מצד דין נאמנותו של העד אבל גם אם נפקפק בעצם עדותו ונאמר אחרי שהעד בשעה שהי' עמו במרחץ לא בא כדי לבדוק אחריו אם יש לו שערות רק שראה אותו לפי תומו דאולי לא דקדק להסתכל היטב ואפשר שהיו לו איזה שערות ולא כוון א"כ לא נעשה סריס כלל אם הביא שערות קודם שעברו עליו רוב שנותיו ואינו פוטר את אשתו מן החליצה והיבום, בכל זאת יש מקום להקל שכבר כתבנו דבנדון דידן שנשתנה גופו וגידולו משאר בני אדם לא שייך בו לומר חזקה דרבא שהביא שערות בזמנו וע"כ אף אם נסתפק שהיו לו אז שערות והביאן קודם שעברו רוב שנותיו מ"מ יש לומר שהביא אותן אחר שנשא אשה זו ואם לא הי' סרים הרי הי' קטן באותה שעה שקדש אותה וא"כ הרי קדושיו אינם כלום דקדושי קטן היו וא"כ הרי יש כאן ס"ס להקל ספק דילמא עברו עליו רוב שנותיו ולא הביא שערות א"כ הרי הוא סריס חמה ואשתו פטורה מן החליצה ועוד אף אם הביא שערות קודם שעברו עליו רוב שנותיו דילמא הביא אותן אחר שנשא אשתו זו שלפנינו וא"כ קטן הי' בשעה שקדש אותה ולא היו קדושיו כלל קדושין

אולם כל זה לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל בפ"ב מה' אישות הנזכר דבאם לא הי' לו זקן אף שהוא מסימני סרים המנויים ביבמות מ"מ אינו נעשה סרים בזה לבד אם אין עוד אחד מסימני סריס האחרים, וע"כ בזה שלא הוחזק אצלנו אלא בזה שלא הי' לו זקן אבל אם היו לו סימני סריס אחרים אין אנו יודעים וא"כ אם לא הביא שערות קודם שנשא אשתו זו הר"ז חשוב כקטן באותה שעה כיון שלא נולדו לו סימני סריס וקדושיו אינן קדושין אם לא היו לו שערות אז, אבל לדעת הראב"ד והתוס' ביבמות שם דבסימן זה לבד דלא הי' לו זקן נעשה סרים אם לא הביא שערות קודם עשרים וא"כ זה שלא הי' לו זקן אם לא הי' לו שערות הר"ז נולדו בו סימני סרים, ורב הא ס"ל שנעשה סריס למפרע וא"כ נעשה גדול למפרע ובשעה שקדש אותה כבר הי' גדול וקדושיו היו קדושין גמורין ואף לדעת הראב"ד הענפים וחוצה להו, ולפי האמור א"ש דמאי דמקשינן לעיל דילמא תלתא זבנית לי קשה שאף אם יטעון כן לא יהי' נאמן שהמוציא מחברו עליו הראי' ונאמן המוכר לומר שלא מכר לו שלשה אילנות ביחד וכבר הקשה כן הרמב"ן בחי' שם, אולם לפ"מ דקימ"ל דאזלינן בתר השתא א"ש דכיון דחזינן שיש לו שלשה אילנות אמרינן כאן נמצא כאן הי' וכמו שיש לו כעת שלשה אילנות כן היו לו בשעה שמכר לו וע"כ יש לו קרקע, ובנמו"י תי' כן באמת בשם הרשב"א והריטב"א, ולפ"ז א"ש הא דישפה שכיון שדרך הענפים להתגדל ולהתפשט לא שייך כלל חזקה דהשתא ולא יהי' הלוקח נאמן לומר שהיו הענפים ארוכים בשעה שלקח כמו שהם כעת שבדברים העשויים להשתנות לא שייך חזקה דהשתא כלל: *) וקצ"ע בזה בהא דמבואר בשו"ע אה"ע סי' קנ"ה דהאידנא יש להחמיר שלא תמאן אחר י"ב שנה אף בלא נמצאו לה שערות ולא בעל והטעם משום דחיישינן לגומות וא"א בקיאין וכיון שא"א חוששין לנשרו אמאי חוששין לגומות כיון שאינו אלא משום חששא דשמא נשרו: **) ולא אמרינן בנד"ד בזה הואיל ואשתרי כיון שנעשית זונה אחר שנפלה לייבום כדמוכח ביבמות (ס"א א') שבנפלה לפניו ליבום ואח"כ נתמנה להיות כה"ג הרי היא אסורה לו משום אלמנה ול"א הואיל ואשתרי ואף שהב"מ הקשה כן מ"מ הדין פשוט שאסורה היא וע"ד קושיתו יש לי בזה דברים ארוכים ואכ"מ וא"כ הכ"נ נאסרה ליבמה כהן אם נעשית זונה גם אחר נפילתה ליבום: