מרחשת חלק ב שנא

לי בן אין זה עבל"ג ומה שנאמן ע"א הוא משום דדייקא ומינסבא ומוכרח לפ"ז לדחות ראיית הראב"ד ז"ל מהא דבעל משום דהתם לא דייקא דסמכה אבעל

ו) ובזה יתישבו דברי הרא"ש בסוגיין שם שכ' דבעל הבעי' פשיטא ליה דמת בעלך ואח"כ מת בנך שאינו נאמן והרש"ל ביש"ש תמה בזה מנ"ל שחלק בזה שיהא פשיטא שאינו נאמן, ויעוי' בק"נ שם, וע"פ האמור אמנם כן הוא דבעל הבעי' ודאי הוי ס"ל דמת בעלך ואח"כ מת בנך שאינו נאמן כיון שתלה שאלתו אם מת יבמך בזה אם הא דע"א נאמן משום דהוי מלתא דעבל"ג וע"כ גם במת יבמך יהא נאמן או משום דדייקא ומינסבא וא"כ במת יבמך אינו נאמן הרי דפשיטא ליה משום דמיסנא סניא ליה ל"ד ומינסבא וממילא במת בעלך ואח"כ מת בנך פשיטא שאינו נאמן משום שאין כאן נאמנות כלל לא מכח עבל"ג ולא מכח דייקא ופשיטא שא"נ, מיהו ר"ש פושט שנאמן ודאי משום דס"ל דדייקא ומינסבא וממילא גם בלא עבל"ג ג"כ נאמן ולמסקנא שכ' הרא"ש שם שקשה הדבר להקל כיון שרבא דוחה פשיטות רב ששת אפשר שגם הרא"ש מודה לדינא שהדבר ספק שאפשר שהלכה כרב ששת דס"ל דיבמה דייקא ומינסבא ולא ס"ל בפשיטות להרא"ש דבמת בעלך ואח"כ בנך שאינו נאמן ועדיין הדבר מוטל בספק, והבן

ז) והנה הגרע"א ז"ל בתשו' סי' פ"ט הביא שדעת הרמב"ן ז"ל דניתן לי בן הוי מידי דעבל"ג, אבל לדעתי אינו נראה כן שבאמת בזה הכל מודים לסברת הראב"ד ז"ל שאין זה כלל מדעבל"ג ומש"כ הרמב"ן ז"ל דהוי מידי דעל"ג אין זה אלא בסוגיא דב"ב דאומר זה בני דשם ודאי הוי מילתא דעבל"ג שהרי אפשר רבים היודעים ומכירים שיאמרו שאין זה אלא בנו של פלוני ולא של זה וכמו הכרת אחי המת דאמרינן דהוי גילוי מילתא בעלמא אבל בשאומר סתם יש לי בן אין זה מידי דעבל"ג כלל

מעתה מש"כ הרא"ש בתשו' שע"א אינו נאמן לומר שכלו לו חדשיו משום שאזיל לשיטתו דס"ל דלא נפשטה הבעיא אם ע"א נאמן ביבמה לעלמא ופסק לחומרא שע"א אינו נאמן לא כפשיטות רב ששת משום דאפשר דיבמה לא דייקא ומינסבא ואין ע"א נאמן בה וה"ה להעיד שכלו לו חדשיו אינו נאמן משום דלא דייקא, אבל לדעת הפוסקים שע"א נאמן ביבמה ה"ה בכלו לו חדשיו והגרע"א בתשו' סי' הנ"ל כתב שאפשר שגם הרמב"ם ז"ל ס"ל דבע"א מעיד שכלו לו חדשיו אינו נאמן משום דזה לא הוי מילתא דעל"ג, ולפ"מ שנתבאר גם הרמב"ם ז"ל ס"ל דניתן לי בן לא הוי מדעל"ג כלל ומה שנאמן ע"א הוא משום דס"ל דיבמה ג"כ דייקא ומינסבא ונאמן ע"א גם במילתא דלעל"ג, ולפ"ז גם בע"א מעיד שכלו לו חדשיו ס"ל דנאמן דנהי דלא הוי מדעבל"ג מ"מ נאמן דיבמה דייקא ומינסבא ולא שני לן בין ניתן לי בן לכלו לו חדשיו

ח) והשתא הרי הרוחנו בזה דלשיטת הפוסקים שע"א נאמן ביבמה ה"ה בניתן לי בן והרא"ש שכתב שאינו נאמן משום דאזיל לטעמיה, כמו שכ' הב"י, דס"ל דלא נפשטה בעיין, וא"כ לפמש"כ האחרונים ז"ל דבמקום עיגון סמכינן על דעת הפוסקים שע"א נאמן ביבמה וממילא ה"ה בכלו לו חדשיו ובעובדא דידן שיש ע"א מעיד שכלו לו חדשיו והוי מקום עיגון גדול שהיבם הרחיק נדוד ולא נודע מקומו אי' שפיר יש לסמוך על הפוסקים שע"א נאמן ולהתיר את האשה העלובה הנ"ל מכבלי העיגון. ובפרט לפמש"כ הרבה מרבותינו האחרוני ז"ל שבזה"ז שאין ייבום נוהג אצלנו כלל לא שייך כלל הסברא דלא דייקא ומינסבא משום דמיסנא סניא ליה א"כ אפי' לדעת הרא"ש ז"ל ע"א נאמן בזה ומה שכ' הרא"ש בתשו' שאין ע"א נאמן בזה אפשר שכ' כן לזמן הש"ס או במקום שנוהגים גם בזה"ז בייבום אבל לפי מנהגנו שאין ייבום נוהג כלל ע"א נאמן בזה משום דדייקא ומינסבא

ט) ועוד כפלים לתושי' אחרי אשר העלינו למעלה בעז"ה שיבמה לשוק לא הוי דבר שבערוה וע"א נאמן בה כמו באיסורין בעלמא זולת במקום שעדותו מכוונת לשתים כמו באומר יש לי בנים שאז הוא אוסר אותה על האחים משום אשת אח דהוי חייבי כריתות והו"ל דשב"ע אינו נאמן להתירה לשוק משום שאין נאמנות לחצאין כמו שהארכנו בזה למעלה לברר הענין, א"כ בעובדא דידן שיש שני עדים כשרים שמעידים שהאשה ילדה בן אחר מיתת הבעל וא"כ מדאורייתא גם בלא הגדת העד שהולד גמרו שערו וצפרניו היא מותרת לשוק משום דרוב נשים וולד מעליא ילדן וכל הספק הוא משום דקימ"ל כרשב"ג דכל שלא שהה שלשים יום באדם חיישינן שמא נפל הוא והחשש הזה הוא רק מדרבנן גם בחלה ומת ובאשת כהן שנשאת בלא חליצה אינה צריכה חליצה, וכבר האריכו רבותינו האחרונים לבאר דבר זה זה בכה וזה בכה וגם לדעת המשכנות יעקב חאה"ע סי' שהוא ספק דאורייתא מ"מ הרי היא אסורה להאחים מספק דאורייתא עכ"פ א"כ העד הזה שמעיד שגמרו שערו וצפרניו לא בא לאסור על האחים שאסורה עליהם בלא עדותו ואין עדותו מכוונת רק להתירה לשוק שלא לחוש לחשש דרשב"ג שמא נפל הוא וכה"ג ע"א נאמן ביבמה משום דהוי איסורין ולא דשב"ע וע"א נאמן בה וע"כ האשה הזאת מותרת לשוק בלא חליצה כנלע"ד

סימן טו א. אם כי קשה עלי הכתיבה מאד מפני שידי יד כהה אך נדרשתי לבקשת ידידי להעלות בכתב קצת מהרהורי לבי שעלו בדעתי כדי להקל גורלה של האשה מד.. שלא להוציא אותה מבעלה ולאסרה עליו עולמית אם נצריך אותה חליצה אחרי שבעלה כהן הוא

א) הנה אם נסמוך על הגדת העד שאומר שהי' עמו בבית המרחץ שתי פעמים לערך שני שנים קודם מותו וראה שלא הי' לו שער בית השחי ולא שער בית הערוה, וכאשר נתודע לנו בבירור כי בשעת פטירת בעלה זה הי' יותר מארבעים שנה כאשר הגידו זה העדים אלא שלא נזכר בהגב"ע, הנה א"כ בשעה שראה אותו העד במרחץ הי' יותר מל"ו שנים הרי הוא סריס כיון שעברו עליו רוב שנותיו ולא הביא שערות אף אם לא נולדו לו סימני סריס כלל כדאיתא ביבמות (צ"ז א') ובש"ד, ואף שבגמ' שם לא נאמר רק שהוא גדול אחרי שעברו עליו רוב שנותיו ולא הביא שערות אבל שיהא סרים אינו מפורש שם אבל מדברי הרשב"ם שהביא התוס' שם (פ' ב') מפורש שהוא סריס ג"כ וממילא מוכרח שמש"כ שהוא סריס היינו סריס ממעי אמו שאל"כ למנפק"מ כתב שהוא סרים אחרי שכ' שהוא גדול ודאי, א"ו הכוונה ג"כ לומר שהוא ממעי אמו, ואף שברמב"ם פ"ב מה' אישות הי"ב שכ' שהוא סריס אינו מבואר בדבריו שהוא סריס ממעי אמו ואפשר שמה שכ' שהוא סריס רצונו לומר שהוא נעשה גדול למפרע או מכאן ולהבא כמחלוקת רב ושמואל ביבמות (פ' א') אבל בפיה"מ סו"פ האשה רבה כ' הרמב"ם מפורש שאם לא הביא שתי שערות אחרי שעברו עליו רוב שנותיו הר"ז סריס חמה וכ"כ הריב"ש בתשו' סי' תע"ד שאם עברו עליו רוב שנותיו הר"ז סריס חמה ואין אשתו זקוקה ליבום וכ"כ הרמ"ה הובא בטור חו"מ סי' רל"ה שהוא סריס חמה ונעשה גדול למפרע מי"ג שנה ויום אחד: ומה