מרחשת חלק ב שמז

ואמאי לא סגי בעד אחד אפי' אם לא ס"ל דגילוי מילתא בעלמא היא מ"מ מ"ט לא מהני ע"א כמו בכל איסורין שבתורה, ואין לומר משום דאתחזק איסורא דיבמה לשוק ולא מהני ע"א, זה אינו, חדא מה נאמר למ"ד דע"א נאמן באיסורין אפי' אתחזק איסורא, ועוד הא כתב הר"ן בקדושין פ' האומר בהא דאומר קדשתי את בתי וא"י למי קדשתיה ובא אחד ואמר אני קדשתיה שנאמן לחד מ"ד אפי' לכנוס, וכ' הר"ן הא דנאמן ע"א אף דהוי דשב"ע היינו משום שאינו בא להוציאה מחזקתה כי אם מעמידה בחזקתה, אלא שהוא אומר שנתקדשה לו נאמן יעו"ש, א"כ הכ"נ בע"א מכירו ואומר שהוא אחי המת אינו מוציא את היבמה מחזקת איסור אלא שאומר ומברר שזה אחי המת וראוי לחלוץ ואין זה נגד חזקה אלא כמו התם שאומר שנתקדשה לו, ואפי' נאמר דלא כהר"ן בזה אלא דבדשב"ע לא מהני ע"א אפי' בלא אתחזק איסורא כמו שמצינו להר"ן ז"ל גופיה בפ' התקבל דס"ל כן וכמו שהעירו הגרע"א ז"ל ועוד רבים מרבותינו האחרונים ז"ל שהר"ן ז"ל סותר משנתו בזה ומוכרחים נהי' לומר דמשו"ה באומר אני קדשתיה נאמן אף דהוי ע"א משום דלא חציף לכנוס או ליתן גט דמירתת דילמא מכחיש ליה האב ואמר ידענא ליה דלאו את וחזקה שאין אדם חציף לכנוס א"א או ליתן גט לאשת חבירו, משא"כ בעד המעיד לבד ומכש"כ בחליצה דלא מירתת כמו שכ' הרשב"א ז"ל לקמן ק"ו דמה"ט אין חולצין אא"כ מכירין ולא נאמן לחלוץ כמו באומר קדשתיה דנאמן ליתן גט יעו"ש, אבל עכ"פ זה ודאי דלא חשיב איתחזק איסורא כמו שכ' הר"ן שאינו אלא מברר, וא"כ אם איתא דיבמה לשוק לא הוי דשב"ע אמאי צריך עדים לחד מ"ד, וכנראה הרגיש קצת בזה המרדכי פ' מצות חליצה ואולי באמת חיליה דהמרדכי מזה דיבמה לשוק הויא דבר שבערוה יעוש"ה

ח) ולבא לכלל יישוב נקדים עוד מה שהקשה הגרע"א ז"ל בדו"ח על הא דמסיק הש"ס כאן ופסק והלכתא גילוי מילתא בעלמא ואפי' קרוב ואפי' אשה למאי הוצרך לפסק הלכה אחרי אשר כבר הלכה קדומה היא בידינו וקי"ל בכה"ת כל היכי דפליגי ר"א ורבינא רבינא לקולא והלכתא כרבינא, א"כ הכ"נ מ"ד אפי' קרוב אפי' אשה הוא רבינא דמיקל והלכתא כוותיה וא"צ לפסוק כן במפורש, יעו"ש בדו"ח שהניח בקושיא

וביישוב כ"ז נאמר דבאמת מפסק הש"ס והלכתא גילוי מילתא בעלמא ואפי' קרוב ואפי' אשה משמע דטעמו של מ"ד אפי' קרוב ואפי' אשה איננו מטעם דגילוי מילתא הוא, ורק הש"ס הוא דמוסיף טעם משלו כשבא לפסוק הלכה, ונראה דבאמת יש למצוא שני אופנים של הכרת אחי המת: אופן הא' בשידוע לנו שיש להמת אח במדה"י אלא שאין אנו מכירין ויודעים מי הוא שבזה אפי' יש כאן לפנינו אחי המת הידוע לנו מ"מ אין כאן חזקת איסור כלל כיון שיודעים שיש לו עוד אח אלא שאינו ידוע לנו מי הוא ובא עד אחד ואמר שזה הוא הרי זה ממש כהא דאומר אני קדשתיה שידענו ג"כ שיש מקדש אלא שא"א יודעים מי הוא זה והוא מברר שהוא הוא המקדש שכתב הר"ן שאין זה נגד חזקת איסור כלל, אבל יש עוד אופן שני של הכרה והיינו שיש לו להמת ג"כ את הידוע לנו ואין ידוע לנו כלל שהמת יש לו עוד אח לבד זה שלפנינו ובא ע"א ואומר שיש לו עוד אח ומכירו ואומר על אחד שזה הוא האת השני שיש לו ומעיד שגם זה יוכל לחלוץ לה ולפטור אותה מלהיות זקוקה לייבום להאח הידוע לנו, בזה הו"ל הגדת הע"א והכרתו במקום חזקת איסור שהרי זקוקה היא לייבום להאחים הידועים לנו והיא עומדת מחמתם בחזקת איסור לשוק א"כ העד המעיד שיש לו עוד אח ושזה הוא איננו מברר כלל דמי יימר לנו שיש לו עוד אח כלל והיא אסורה לשוק מחמת האחים הידועים לנו וא"כ כשמעיד ע"א להכיר שגם זה הוא אח ויוכל לפטור אותה בחליצתו הוי זה ממש במקום דאיתחזק איסורא דיבמה לשוק ומלבד חזקת איסור הוי ג"כ נגד רובא דרובא דעלמא לאו אחים דמת נינהו ואולי אין לו עוד אחים וכמו שכ' הפנ"י כה"ג במעיד על אחד שהוא כהן שזה הוי במקום רוב דרובא דעלמא לאו כהנים נינהו וכמו שהיטיב לבאר דבריו החת"ס בח' אה"ע סי' ב' דלא הוי כמברר מתוך הרוב כמו באומר אני קדשתיה דהתם ידענו שאחד קדשה ולא ידענו מי הוא וזה בא ומברר אין זה נגד רוב דהא ע"כ רק חד הוא שקדשה אבל באומר שכהן הוא הוי נגד הרוב דרובא לאו כהנים נינהו ואפשר דליכא כהנים יותר, יעו"ש דבריו ביתר ביאור, והכ"נ רובא דעלמא לאו אחי המת נינהו ואפשר דלית ליה אחים יותר

ט) ומעתה נאמר דהנה באופן הראשון שידענו שיש לו אח אלא שא"י מי הוא ואתי ע"א ואמר על אחד שזהו דזה לא הוי רק מברר ולא נגד חזקת איסור בזה הוא שנחלקו ר"א ורבינא ותרווייהו לטעמייהו אזלי, והוא דלעיל ביבמות (י"א א') מייתי הש"ס מחלוקת ר"א ורבינא בבא על היבמה חד אמר על צרתה בכרת וחד אמר על צרתה בעשה ומפרש הש"ס התם מ"ד בכרת כר"ל ומ"ד בעשה כרי"ו הרי שנחלקו ר"א ורבינא בפלוגתא דרי"ו ור"ל אם שליחותא דאחין וצרה קעביד אם לא, ולפ"ז גם בחולץ מ"ד בכרת גם בחולץ ליבמתו הויא על שאר אחין בכרת ולמ"ד בעשה הויא בחולץ על שאר אחין בלאו, והשתא כיון דר"א ורבינא רבינא לקולא ידענו דר"א הוא דס"ל בכרח וכר''ל ורבינא לקולא בלאו כרי"ו והשתא ר"א ורבינא תריוייהו לטעמייהו אזלי דמ"ד בעדים היינו ר"א דלחומרא אזיל לטעמיה דס"ל כר"ל דהויא החליצה על שאר אחין בכרת א"כ הו"ל חליצה דבר שבערוה וכמו שנתבאר למעלה משום שכשיחלוץ זה דאשתמודע ע"פ ע"א אוסרה על שאר אחין בכרת וע"כ ס"ל שצריך שני עדים משום דהוי דשב"ע ואין פחות משנים ורבינא לטעמיה דס"ל כרי"ו ואין חליצה עושה אותה ערוה בכרת על שאר האחין ולא הויא חליצה דבר שבערוה כלל רק בגדר איסורין גרידא וע"כ ע"א נאמן ואפי' קרוב ואפי' אשה

י) אכן כ"ז באופן הראשון שידענו שיש לו אח וע"א מכירו שזהו האח דלא הוי איתחזק איסורא וע"כ נאמן ע"א ואפי' קרוב ואפי' אשה וכמו שנתבאר טעמו של מ"ד זה, אבל באופן השני שלא ידענו אם יש להמת עוד אח כלל זולת אלו הידועים לנו בזה כשע"א מעיד שיש לו אח ושזהו האח שזה הוי אתחזק איסורא דיבמה לשוק מחמת זיקתה לשאר האחין וגם הויא עדותו נגד הרוב דרובא דעלמא לאו אחין דמת נינהו וכמו שנת', באופן כזה אפי' באיסורין אין ע"א נאמן משום דהוי במקום חזקה ורובא דלכו"ע אינו נאמן, על אופן כזה בא הש"ס ופסק הלכתא ומוסיף ומחדש טעם לנאמנות הכרת האח משום דזה הוי גילוי מילתא בעלמא כדי להורות לנו שגם על אופן השני כזה ג"כ ע"א נאמן ואפי' קרוב ואפי' אשה משום דהוי גילוי מילתא בעלמא, שבזה לא נחלקו ר"א ורבינא כלל שהם לא נחלקו אלא בהכרת האח באופן הראשון ואזלי לטעמייהו אם חליצה הוי דבר שבערוה ובא הש"ס ופסק הלכתא וחידש לנו דבר גדול בהוספת טעם לשבח שלא ידענו זה כלל ממחלוקת ר"א ורבינא, ומיושבת שפיר קושית הגרע"א ז"ל הנ"ל כמין חומר

ומעתה הרי נתבאר לנו טעמו של מ"ד בעדים משום דאזיל לשיטתו דס"ל כר"ל דחליצה על שאר אחין הויא בכרת וע"כ הויא חליצה דשב"ע, משא"כ לדידן