מרחשת חלק ב שמו

את אשתי אינו נאמן וכמבואר ברשב"ם ובתוס' שם הטעם דאם איתא דגרשה קלא הוי למילתא, והכ"נ אם איתא דחלצה קלא הוי למילתא כיון שמעשה החליצה הי' אבראי הי' הקול יוצא שחלצה, וע"כ אינם נאמנים בזה אף שאיסור יבמה לשוק לא הוי דשב"ע וא"צ לגוף החליצה עדים, או"ד מעשה שהי' בבית האסורין הי' א"כ אי אפשר לומר דטעמו של ריא"ש שמצריך עדים הוא משום דבלא זה לא היו נאמנים כמו בבעל שאמר גרשתי את אשתי שא"נ, דבבית האסורין שהוא מקום צנוע וסתר לא שייך לומר אם איתא דחלצה קלא הוי למילתא דמאין יהי' הקול יוצא כיון שנעשה במקום חשך וצלמות צנוע וסתר, וא"כ שפיר היו נאמנים ע"ז במיגו דבידם לחלוץ ולא הוי כמיגו במק"ע, וא"כ מה שמצריך ריא"ש עדים ע"כ משום שגוף הדבר צריך עדים ועצם החליצה בלא עדים אינו כלום משום שהתרת יבמה לשוק הוי דשב"ע וצריך עדים. וב' התירוצים של הריטב"א הן הם דאיבעי להו בש"ס איזה מהן עיקר ותליא בעצם המעשה היך הי'

מעתה כיון דמסקינן דבבית האסורין הוי מעשה, א"כ מוכח מזה שמה שצריך ריא"ש עדים רואין אותו משום שעצם החליצה צריך עדים משום דהוי דשב"ע א"כ נפשט מזה שיבמה לשוק הוי דשב"ע וצריך עדים להתרת יבמה לשוק וכתי' שני של הריטב"א

ד) אולם לענ"ד מעיקרא דדינא פרכא ואין ראי' כלל מכאן דיבמה לשוק הוי דשב"ע, דהא טעמו של הנוב"י דיבמה לשוק לא הוי דשב"ע משום דיבמה לשוק אינו אלא חיי"ל ואין הולד ממזר ע"כ לא הוי דשב"ע א"כ אין זה אלא לדידן דקימ"ל אין ממזר אלא מחייבי כריתות אבל לר"ע דס"ל דיש ממזר מחיי"ל הא ודאי לדידיה יבמה לשוק הוי דשב"ע, דהא הוי ממזר מיבמה כדאיתא לעיל (צ"ב א') וא"כ הא מרא דעובדא כאן הוא ר"ע דלפני ר"ע בא המעשה והכשיר ולר"ע ודאי צריך עדים ביבמה לשוק משום דהוי דשב"ע, משא"כ לדידן דקימ"ל אין ממזר מיבמה לשוק באמת לא הוי דשב"ע ואינה אלא איסורין וע"א נאמן בה, שו"מ בתשו' חמדת שלמה ח' אה"ע סי' ט"ו שכתב ג"כ לדחות כנ"ל משום דלר"ע דהוי ממזר מחיי"ל ודאי הוי דבר שבערוה יעו"ש

ה) ובזה יש ליישב מה שנתקשה בתשו' ח"ש הנ"ל סי' הנ"ל וכן הקשה הנתיבות סי' ל"ו אם נאמר דיבמה לשוק הוי דשב"ע וגוף החליצה צריך עדים א"כ מאי מהני עדים רואין אותו בחוץ הא בקידושין קימ"ל אף אם הכמין לה עדים אחורי הגדר כיון שהמתקדשת לא ידעה שיש עדים רואין אותה הו"ל קדושין בלא עדים, ואם הם ראו את העדים והעדים ראו אותם מאי נפק"מ אם העדים היו בחוץ או בפנים ויעו"ש מש"כ בזה, אולם לפי דברינו א"ש דהרשב"א בחי' לקדושין (מ"ג א') כ' דמשו"ה בהכמין לה עדים אחורי הגדר והיא לא הרגישה בהן לא הוי קדושין משום דמידע ידעה דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקדושיו קבלתן ורצתה לשחק בו משום דסברה דליכא סהדי יעו"ש, והנה התוס' בקדושין (ס"ז ב') ד"ה אין הביאו ראי' דאף לר"י דס"ל אין ממזר אלא מחייבי מיתות בי"ד מ"מ מודה שאין קדושין תופסין בחיי"כ גרידא מהא דאמר הכל יודעים שאין קדושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשם פקדון או לשם מתנה, ואם איתא דלר"י קדושין תופסין באחותו לא שייך הכל יודעים שאין הדבר פשוט כ"כ דהא איכא ר"י דס"ל דקדושין תופסין, והשתא בחליצה כיון דלדידן באמת א"צ עדים דלא הוי דשב"ע א"כ אפי' לר"ע דס"ל שחליצה צריך עדים שפיר מהני בעדים רואין אותו מבחוץ אף שהם לא ראו את העדים, משום דלא שייך לומר בזה משום דידעי שצריך עדים בחליצה לא נתכוונו לחליצה אלא לשם שחוק בעלמא והוי חליצה בלא כוונה שפסולה, שזה אינו הא איכא רבנן דס"ל שא"צ עדים וא"כ אין לומר בזה מידע ידעי שאין חליצה בלא עדים א"כ אפי' לר"ע שמצריך עדים שפיר מהני בעדים רואין אותן מבחוץ אף שהם לא ידעו שיש כאן עדים ודו"ק

ולפ"ז אדרבה מכאן תסתייע מילתא סיוע שיש בו ממש לדעת הנוב"י שיבמה לשוק לא הוי דשב"ע מדמהני עדים רואים אותה מבחוץ אפי' לר"ע דמוכח מזה דלרבנן דס"ל אין ממזר מיבמה לשוק אין חליצה צריכה עדים, וא"כ לדידן דקימ"ל כרבנן יבמה לשוק לא הוי דשב"ע, וכמו שנתבאר ת"ל

מעתה נדחה עוד ראייתנו נגד דעת הנוב"י דיבמה לשוק הוי דבר שבערוה מדלא מוקי לה בעדי הזמה גם בלישנא קמא, ולפי המבואר דלר"ע ודאי הוי יבמה לשוק דשב"ע משום דס"ל יש ממזר מיבמה, א"כ משנתינו דמת בעלך וכו' דהולד ראשון ושני הוי ממזר הא אתי כר"ע דס"ל יש ממזר מיבמה כדאיתא לעיל צ"ב זו דברי ר"ע וכו' וכיון דמשנתינו כר"ע שפיר לא מדחה לה דמיירי בעדי הזמה דלדידיה ודאי הוי יבמה לשוק דבר שבערוה וכנ"ל

ו) עוד אני אומר בעיקר ראייתם מהא דר"י אמר שמואל שמצריך עדים רואין אותן מבחוץ שאינו ראי' אפי' אם נאמר דר"ע ס"ל אין ממזר מיבמה לשוק וכהך תנא דר"ע (צ"ב א') דאמר מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר והוא משום דמרא דשמעתא דמוקי לה בעדים רואין אותו הוא שמואל ולשמואל ודאי הוי חליצה דשב"ע לפמש"כ למעלה אף דיבמה לעלמא לא הוי דשב"ע אין זה אלא במת יבמך אבל בניתן לה בן שאוסרו על האחין באיסור כרת הו"ל דשב"ע, ולפ"ז נראה דלשמואל הוי חליצה דשב"ע דלעיל (ד' י' ב') נחלקו רי"ו ור"ל בחולץ ליבמתו לרי"ו דשליחותא דאחין או דצרה קעביד אין החלוצה וכן הצרה נאסרה לשאר אחין אלא בלאו דלא יבנה אבל לא בכרת, ור"ל ס"ל דדווקא החלוצה להחולץ הוי בלאו דלא יבנה לחוד אבל לשאר אחין וכן הצרה אף להחולץ הוי באיסור כרת, ולפ"ז בחליצה אם הוי דשב"ע תליא בפלוגתא זו דלרי"ו שהחליצה אינה אוסרת על האחין וכן את הצרה אלא באיסור לאו לא הויא דבר שבערוה, אבל לר"ל דס"ל דע"י החליצה נאסרה על האחין וכן הצרה בכרת א"כ הוי חליצה דבר שבערוה משום שקודם שחלצה היתה מותרת לכל אחד מן האחין ועכשיו שחלצה נעשית אשת אח שיש עליה כרת על האחין ואם בא עליה אחד מן האחין הוי הולד ממזר א"כ החליצה הויא דבר שבערוה, וא"כ הא שמואל ס"ל לעיל (מ' ב') הבא על צרת חלוצתו הוי הולד ממזר והיינו כר"ל דלאו דשליחותא דאחין או דצרה קעביד א"כ לשמואל הו"ל דשב"ע, וע"כ שמואל לטעמיה הוצרך לעדים, משא"כ לדידן דס"ל כרי"ו דהוי רק לאו בעלמא אין חליצה דשב"ע, ועוד כיון שזכינו לזה דמחמת שהחליצה אוסרת על האחין בכרת הו"ל דבר שבערוה א"כ אפי' לדידן דקימ"ל כרי"ו דחליצה אינה אוסרת על האחין אלא באיסור לאו ג"כ הוי אליבא דר"ע חליצה דבר שבערוה אפי' אית ליה לר"ע דווקא בלאוין דשאר הוי ממזר ומיבמה לשוק לא הוי ממזר דהא לר"ע חלוצה על האחין ואפי' להחולץ הויא בלאו, וחלוצה הא הוי לאו דשאר ולכו"ע לר"ע הוי הולד ממזר מחלוצה א"כ לר"ע ודאי הויא חליצה דשב"ע ושפיר צריך עדים רואין אותו מבחוץ לר"ע

ז) וע"פ יסוד דברינו אלה בענין חליצה אם הוי דשב"ע נרויח ליישב במה שיש לכאורה להוכיח עוד דיבמה לשוק הוי דשב"ע מהא דאמרינן בפ' החולץ (ל"ט ב') אשתמודעינהו פליגי בה ר"א ורבינא חד אמר בעדים וחד אמר אפי' קרוב אפי' אשה, והלכתא גילוי מילתא בעלמא ואפי' קרוב ואפי' אשה, ואם נאמר דיבמה לשוק הוי איסורין ולא דבר שבערוה א"כ מ"ט דמ"ד דבעי עדים ואמאי