מרחשת חלק ב שמג

אשת אח הוי איסור שיש בו כרת והולד ממזר א"כ הוי דבר שבערוה ואין ע"א נאמן בזה בין להתיר בין לאיסור כמו שאינו נאמן לאסור אשה לבעלה שזינתה כדאמרינן בקידושין (ס"ו א'), וכיון שאינו נאמן לאסרה על האחין שוב ממילא א"נ להתירה לשוק אף שאין זה דבר שבערוה דזה בזה תלי' והוא מעיד ג"כ על דבר שבערוה וכמו שנבאר לפנינו אי"ה, ועוד דהוי כמו בא לשאול בבת אחת ששניהם טמאין. ובדבר שבערוה אין ע"א נאמן אפי' בדבר שבידו אם לא מטעם מיגו כמו בעל שאמר גרשתי את אשתי, וכיון שכתבנו דכאן לא הוי תורת מיגו משום דהוי לח"ט, וכיון דלית כאן תורת מיגו אינו נאמן אף דהוי בידו משום דהוי דבר שבערוה, וזהו שכ' הרשב"ם דביש עדים שיש לו אחים א"נ משום דאז הו"ל דשב"ע וכיון דלא הוי מיגו א"נ, משא"כ בבעל שאמר גרשתי את אשתי שנאמן מטעם מיגו דבידו לגרשה אף שיש עדים שהיא אשתו משום דשם הוי מיגו מעליא ולא הוי מיגו לח"ט דהא כמו שאומר גרשתי הוא פוסלה מן הכהונה ולהתירה לעלמא ולפוסלה מן הכהונה הוי בידו לגרשה, משא"כ ביש לי בנים דהוי מיגו לח"ט וכמו שנת'

והשתא יבואר יסוד מחלוקת גדולי הראשונים והרשב"ם ז"ל, שגדולי הראשונים והרמב"ם ז"ל מכללם ס"ל כסברת הרמב"ן ז"ל דהוי מיגו מעליא ולא הוי מיגו לח"ט משום דלא איכפת ליה להתירה לכהונה וכיון דהוי מיגו מעליא נאמן אפי' בשיש עדים שיש לו אחים כמו בבעל שאמר גרשתי את אשתי, אבל הרשב"ם ז"ל ס"ל דהוי מיגו לח"ט וע"כ אינו נאמן אלא בחזקה בעלמא בלא עדים שאז עיקר עדותו אינו אלא להתירה לשוק ונאמן מכח ע"א נאמן באיסורין היכא דהוי בידו אף דלא הוי מיגו

*) יד) ותן לחכם ויחכם עוד להמתיק עוד מחלקתם והוא, שהרמב"ם והרמב"ן לשיטתייהו דס"ל שע"א נאמן באיסורין אפי' באתחזק איסורא אף דלא הוי בידו א"כ הא דצריך לטעם דבידו לגרשה תיפוק ליה משום שע"א נאמן באיסורין וע"כ דמיירי אף בשיש עדים שיש לו אחין שאז הוי דבר שבערוה וע"א אינו נאמן בזה ומוכח שאף ביש עדים נאמן לומר זה בני וע"כ משום דהוי מיגו מעליא ולא הוי לח"ט וכאמור, משא"כ הרשב"ם ז"ל ס"ל שע"א אינו נאמן באיסורין באיתחזק איסורא וצריך לטעמא דבידו לגרשה אף להתיר יבמה לשוק אף דלא הוי דשב"ע, וע"כ שפיר אפשר לומר דביש עדים שיש לו אחים שאז הוי עדות הבעל על דשב"ע ואינו נאמן אף דבידו לגרשה משום דס"ל דלא הוי מיגו מעליא משום דהוי לח"ט

וממוצא דברינו אלה נשכיל ונרויח לדעת הרשב"ם ז''ל ויצא לנו דין חדש שגם לדעתו שאינו נאמן במקום שיש עדים שיש לו אחים ז"א אלא במקום שהיתה אשתו מותרת לכהונה ע"כ באומר זה בני הוי דבידו לגרשה מיגו לח"ט. אבל היכא שהיתה גרושה מקודם או משאר פסולי כהונה בלא"ה שוב הדר הו"ל מיגו מעליא משום דבאמירתו זה בני אינה מותרת לכהונה שאסורה כבר, שבזה גם לדעת הרשב"ם נאמן אפי' במקום שיש עדים שיש לו אחים משום דהוי מיגו מעליא וכמו שנתבאר ת"ל

טו) ועתה מתוך כל האמור בזה יצא לנו דין חדש שאף אם נאמר דיבמה לשוק הוי בגדר איסורין ולא הוי דשב"ע אין זה אלא במעיד מת יבמך שהגדת העד אינה אלא להתירה לשוק דהוי חיי"ל ואין הולד ממזר, אבל אם הע"א בא להתירה לשוק עי"ז שמעיד שיש לו בנים בזה הוי הגדת הע"א בדבר שבערוה ממש, משום שכשם שמעיד להתירה לשוק כך הוא מעיד לאוסרה על האחים ואיסור על האחים הו"ל דשב"ע משום דהוי חייבי כריתות ואינו נאמן לעשותה ערוה על האחין משום שאין דשב"ע פחות משנים וכיון שא"נ לאסרה על האחין כמו כן א"נ להתירה לשוק דזה בזה תליא, וא"ל פלגינן דבורא שיהא נאמן להתירה לשוק משום דהוי איסורין ולא יהי' נאמן לאסרה על האחין משום דהוי דשב"ע, (ואי משום דא"כ הו"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמ"ש הראב"ד בפלוני רבע שורי אדם קרוב אצל ממונו לא אמרינן ואף האדם פטור משום עדות שב"מ בטלה כולה הא לא שייך כאן דיבמה לשוק כיון דהוי איסורין גם קו"פ נאמן ול"א בזה עשב"מ בטלה כולה כמו שהובא למעלה בשם הנוב"י והגרע"א ז"ל), משום דכאן אי אפשר לומר פלגינן דבורא דכאן הדבור לא ניתן להתחלק כמו בפלוני רבעני לרצוני דממנ"פ אם יש לה בנים הו"ל ערוה על האחים וכיון שאינו נאמן על האחין א"נ להתירה לשוק אף שהתרה לשוק לא הוי דשב"ע, ומצאתי שכתב כה"ג בשב שמעתתא (ש"ז פ"ד) בדעת הרמב"ם שפסק כר' טרפון בצרה המעידה שמת בעלה שחברתה מותרת לאכול בתרומה אף דע"א נאמן באיסורין אפי' באתחזק היתרא או איסורא משום שכיון שהצרה אינה נאמנת בה לינשא משום דמחמת שנאה ראו חכמים שלא להאמין אותה משום עגונא ואוקמוה אדינא שאין דשב"ע פחות משנים וכיון שאינה נאמנת בה להשיאה א"נ ג"כ לאסרה בתרומה אף דאכילת תרומה הוי איסורין וע"א נאמן בה, וזה כמש"כ, ויעו"ש שהביא ראי' לזה מדברי הר"ן בחדושיו לסנהדרין באחד שאמר שהמעות של מע"ש שאינו נאמן שכתב עלה הר"ן ואע"ג דע"א נאמן באיסורין והי' הדין שיהי' נאמן במע"ש אפשר שעדותו זו של מע"ש דין ממון יש בו שהמע"ש ממון גבוה הוא והוא בא להוציא ממון מחזקתו ודבר שבממון אין פחות משנים ואע"פ שיש איסור בדבר עכ"ל הר"ן, הרי כיון שאינו נאמן לענין ממון א"נ ג"כ לענין איסור

טז) ואני אומר לעשות סמוכות עוד לזו שאין שייך נאמנות לחצאין והוא ממשנתינו פ"ב דנדרים האומרת טמאה *) וכדעת רשב"ם נראה שכן היא דעת רש"י ז"ל בקדושין (ס"ד ב') ד"ה דמוחזק לן באחי שכ' ולא שיש עדים בדבר אלא חזקה בעלמא כך שמענו עליו קודם קדושין וכי אמר בשעת קדושין יש לי בנים ואין לי אחים אי לאו וכו' הוי מהימנינן ליה דאמרינן מה לו לשקר עכ"ל רש"י משמע ג"כ בשיש חזקה בעלמא אבל בעדים א"נ לומר יש לי בנים וכדעת רשב"ם, ונראה לפ"ד שמה שכ' רש"י ז"ל חזקה בעלמא היינו דווקא בשאומר יש לי בנים שאז אוסרה על האחים באיסור כרת והוי דשב"ע והוצרך רש"י ז"ל לומר חזקה בעלמא אבל באומר אין לי אחים גם ביש עדים שהיו לו אחים נאמן לומר אין לו אחים היינו שמתו דזה לא הוי רק יבמה לשוק ולא הוי דבר שבערוה כלל וכמו שכ', ומה שכ' ואין לי אחים היינו או אין לי אחים ועל אופן זה גם ביש עדים נאמן וכמו שכ' ואף דלא הוי מיגו מעליא משום דהוי לח"ט מ"מ בידו הוי ונאמן וכמו שכ' וכן היא דעת הרמב"ן במלחמות שם אלא מטעם אחר יעוש"ה: ולפ"ז באומר אין לי אחים ואין ידוע לנו כלל אם יש לו אחים ואין לו בנים שדעת מוהרי"ט והרבה מהאחרונים לאסור משום דספק יבמה לשוק היא ויעוי' שו"ת ח"ש סי' ט"ו שכתב שאם אמר דרך שיחה בעלמא ולא בתורת עדות שאין לו אחים לא סמכינן ע"ז כיון שעיקר הטעם הוא משום דבידו לגרשה וכדרך שיחה ל"ש מיגו יעו"ש ואף שע"א נאמן הבעל אינו נאמן משום דלא דייקא שסומכת על הבעל כמש"כ הרשב"א, ולפ"ד באינו מוחזק באחים אף שידוע שאין לו בנים שפיר סומכין אפי' דרך שיחה בעלמא מטעם ע"א נאמן ואין צריך לסברת דייקא ואף לא למיגו כלל כיון שלא איתחזק איסורא, והבן כי הוא יסוד גדול להיתרא כה"ג: