מרחשת חלק ב שמ

ד) ולפ"ז א"ש דעת הרמב"ם ז"ל בניתן לו בן במדיה"י שע"א נאמן שהראב"ד משיג עליו משום דלא הוי מידי דעבידא לגלויי, ולפי האמור ניחא דע"כ לא מיבעי לן בע"א ביבמה לשוק לסברת מילתא דעבידא לגלויי וכו' אלא במת יבמך משום שהוי הגדתו נגד תרי חזקי ואין נאמנות לע"א בזה גם באיסורין וע"כ צריך לטעם משום דמילתא דעבידא לגלויי אבל בניתן בן שאין בזה רק חדא חזקה חזקת איסור לחוד א"צ לנאמנות העד משום מילתא דעבידא לגלויי דבזה נאמן הוא מידי דהוי אכל איסורין שבתורה שע"א נאמן בהן אפי' איתחזק איסורא, ושפיר כ' הרמב"ם שע"א נאמן בניתן לה בן

ה) ולכאורה הי' נראה להביא ראי' לדעת המרדכי דס"ל דיבמה לשוק הוי דשב"ע שלא כדברי הנוב"י שחלק עליו בזה מסוגית הגמ' כאן (ביבמות צ"ג ב') דהנה בש"ס כאן מייתי תרי לישני דבלישנא קמא איבעי להו מר"ש אם ע"א נאמן במקום יבם היינו להעיד שמת בעלה להתירה להתיבם ופשיט לה ממשנתינו מת בנך ואח"כ מת בעלך וכו' ואח"כ אמרו לה חילוף היו הדברים וכו' וכו' אלא בחד טעמא דאכחשוהו הא לא"ה נאמן, ובלישנא בתרא דמסיק הא לא מיבעי לן דהיא עצמה נאמנת לומר מת בעלי שתתיבם כי קמיבעי לן ביבמה לעלמא ופושט ג"כ ממשנתינו אמרו לה מת בעלך ואח"כ מת בנך וכו' ואח"כ אמרו לה חילוף היו הדברים וכו' אלא בחד וטעמא דאכחשוהו הלא"ה נאמן ודחי הגמ' כדאמר ר"א בעדי הזמה הכ"נ בעדי הזמה יעו"ש, וכבר עמדו לתמוה הרמב"ן והרא"ש כאן אמאי לא דחי הש"ס פשיטותא דלעיל בע"א במקום יבם ג"כ דמיירי בעדי הזמה ויעו"ש שתרצו בדוחק שהש"ס לא חש להאריך

אולם אם נאמר דיבמה לשוק הוי דבר שבערוה יש ליישב הסוגיא ברווחא ונקדים תחלה דברי התוס' בסנהדרין (ל"א א') ובב"ב (מ"א ב') על הא דאמר רשב"א שם לא נחלקו ב"ש וב"ה על שתי כתי עדים שאחת אומרת מאתים ואחת אומרת מנה שיש בכלל מאתים מנה על מה נחלקו על כת אחת שב"ש אומרים נחלקה עדותן וב"ה אומרים יש בכלל מאתים מנה והקשו התוס' שם לב"ש כיון דבכת אחת נחלקה עדותן א"כ בשני כתי עדים הו"ל נמצא קרוב או פסול ותי' דלא אמרינן נקו"פ עדותן בטלה אלא בשהפסול ידוע או במסייעי אהדדי או בשמעידים שניהם תוכד"ד אבל בשאין הפסול ידוע או בשמכחשי אהדדי או בשמעידים זא"ז לא אמרינן נקו"פ עדותן בטלה, עוד תרצו דב"ש ס"ל כרי"ו דבד"מ תתקיים העדות בשאר יעו"ש, וביאור קושית התוס' דודאי בזה אומר לוה וזה אומר לא לוה אין זה בכלל נקו"פ דהא אדרבה עוקרים סהדותייהו ואין להם צירוף כלל אבל אם בדבר אחד מסכימה עדותן ובפרט אחד מעדותן הם מכחישין זה א"ז כמו בז"א מנה וז"א מאתים שבמנה הם שניהם מעידים וכיון שע"י ההכחשה כת אחת נפסלה לבטול כל העדות אפי' על חד מנה

ו) והשתא נחזי אנן בסוגיא דידן בשבת אחת אומרת מת בעלך ואח"כ מת בנך ובאו עדים אח"כ ואמרו חילוף היו הדברים שמת הבן ואח"כ מת הבעל ע"כ אי אפשר לומר שמכחישים זא"ז בשתיהם, ר"ל כגון שכת ראשונה אמרה שמת הבעל בניסן והבן באייר ואח"כ באו הכת האחרונה ואמרו שחילוף היו הדברים שמת הבן בניסן ואח"כ הבעל באייר א"כ איך אפשר להעמיד בעדי הזמה הא לא שייך בזה עמנו הייתם הא גם אם עמם היו ג"כ ראו מיתת הבן והבעל כמו שהאחרונים ראו אלא שמכחישים זא"ז מי קודם א"כ אין כאן אלא הכחשה ולא הזמה, וע"כ צ"ל שהמעשה שהי' כך הי' שאין מכחישים א"ע ואין מזימים במיתת האחד רק במיתת השני והיינו כגון שכת ראשונה אמרה שמת הבעל בניסן והבן באייר ובאו האחרונים ואמרו אמת שמת הבעל בניסן אבל מה שאתם אומרים שמת הבן באייר עמנו הייתם אז ולא ראיתם כלל מיתת הבן אבל מיתת הבן היתה באדר ונמצא שמת הבן ואח"כ הבעל (ומה שצ"ע בזה לפי דעת הרמב"ם דהזמה והכחשה ביחד הוי הכחשה וכמו שהקשו מסוגית הגמ' דב"ק (ע"ג ב') דאפכינהו ואזמינהו, ותירוץ הלח"מ שם לא יתיישב כאן אכ"מ להאריך) והשתא שתי כתי עדים מעידים במיתת הבעל וכיון שנפסלו הראשונים בעדותן ע"י הזמה א"כ הו"ל נמצא קו"פ ועדותן בטלה, ובשלמא לתי' התוס' שבשהעידו בזאת"ז ל"א נקו"פ עדותן בטלה א"ש דגם כאן לא העידו בב"א, אבל לאינך תירוצי התוס' משום שאין הפסול ידוע הא הכא פסול ידוע שהרי בהזמה כיון שנתזמו הרי האחרונים נאמנים וא"כ הראשונים פסולים ודאים והנזומים והמזימים שניהם מעידים במיתת הבעל הו"ל נקו"פ ועדותן בטלה ובטלה גם עדות האחרונים במיתת הבעל, וכמו כן לתירוצם משום דאתי כרי"ו דס"ל דבד"מ תתקיים העדות בשאר לא שייך הכא שטעם רי"ו הוא משום דלא שייך לאקושי שלשה לשנים משום דגם בשנים לא נתבטלה עדותן כלל בפסול האחד שהרי העד השני אתי לשבועה (יעוי' תוס' מכות ו' א' ד"ה אמר) אין זה אלא בד"מ ששייך שבועה משא"כ כאן *), וגם תירוץ התוס' דבמכחשי אהדדי ל"א נקו"פ *) ומקום אתי בזה להציג מה שרשום אצלי על חי' הרשב"א לקידושין (ד' ס"ה ב') על הא דשנים שבאו ממדה"י ואשה עמהם וחבילה עמהם ה"ד אי דאית לי' סהדי להאי וכו' מי מציא אמרה אלו שני עבדים והביא שם הרשב"א בשם הר"א אב"ד והראב"ד ז"ל בשאינן מכחישין אא"א אלא שאלו מעידין שנתקדשה לזה ואלו מעידין שנתקדשה לזה ואינן מעידין על זמן ידוע ואפשר שנתקדשה לשניהם וכו' אבל אם היו מכחישין אלו א"א לא היתה צריכה גט מאחד מהם שאין כאן עדים ותמה עליהם הרשב"א ז"ל דהא אפי' במכחישין אלו את אלו הו"ל כב' עדים אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה דאמרינן בפ' האש"נ הר"ז לא תנשא והכ"נ אזיל לגבי האי והו"ל כשנים אומרים נתקדשה לו ושנים אומרים לא נתקדשה לו וכן נמי לגבי אידך וכו', ורשמתי שם על הגליון בזה"ל: ול"נ בכוונת אלו הגדולים ז"ל דמשו"ה אין כאן עדים משום דכיון דפרט זה שהיא אשת איש שתי הכתי עדים מסכימים לדבר אחד אלא שנחלקו ומכחישין זא"ז בפרט זה אשת של מי היא א"כ הוי כמו נמנא קרוב ופסול שעדותן בטלה כיון דחדא מהני כתי עדים פסולה היא א"כ בהעדאת שני כתי עדים שהיא א"א יש כאן כת פסולי עדות וא"כ גם עדות הכשרים בטלה, כדוגמא שהקשו התוס' בב"ב (מ"א ב') ובסנהדרין (ל"א א') לב"ש דנחלקה עדותן א"כ הו"ל נמצא קרוב ופסול דעדותן בטלה והר"א אב"ד והראב"ד ז"ל ס"ל כתירוצם דאתיא כרי"ו דבד"מ תתקיים העדות בשאר ולא כהחולקים שחלקו שם וא"כ כאן בקדושין דכד"נ דמיא כמו שכ' הראשונים ז"ל והתוס' מכות (ו' א') לכו"ע שנמנא קרוב ופסול עדותן בטלה ושפיר אין כאן עדים, וע"כ מיירי שבאין מכחישין זה את זה עכ"ל עה"ג, אלא שצ"ע אם נאמר כן א"כ בסוגיא דידן דיבמות דקאמר ה"ד אילימא תרי ותרי מאי חזית וכו' סמוך אהני ועוד ממזר ספק ממזר הוא ולפי דבריהם גם כאן בהכחשה נתבטלה כל העדות ואין כאן עדים כלל שמת הבעל והוי כנשאת בלא עדים והוי הולד ממזר ודאי ומאי מקשה ספק ממזר הוא. ובשלמא לדעת התוס' א"ש משום דבהכחשה אין הפסול ידוע ול"א נמצא קרוב ופסול עדותן בטלה, אבל לפי דבריהם ז"ל תקשה כנ"ל, וצ"ל דס"ל כחילוק התוס' בין כשהעידו בב"א או כזה אחר זה וכאן הא מיירי בהעידו זאח"ז לא אמרינן עדותן בטלה אבל שם בקדושין דמשמע שבאו כולם ממדה"י ועדיהם עמהם ומשמע שהעידו בב"א ע"כ שפיר כתבו שבמכחישין זא"ז אין כאן עדים, והבן: