מרחשת חלק ב שלט

סימן יד

שאלה בדבר העגונה מ' מערא לאה אלטא בת ר' יעקב נתן הכהן מעיר אוטייאן שבעלה של"ח איזה ירחים אחר חתונתם והניחה מלאה וילדה אחרי מותו והולד חי לערך ששה ימים וחלה ומת, ואחי בעלה הרחיק נדוד זה איזה שנים ולא נודע מקומו אי' והיא יושבת עגונה זה כשש שנים, ואחרי שהוגבה עדות זה ע"י הגאב"ד דעיר הנ"ל העידו שני עדים ר' אהרן יהודה ליב ב"ר משה הלוי והרבני ר' אברהם אידל ב"ר ישראל זאב דובינאווסקי איך שיודעים הם שבעל האשה הנ"ל ליב בן שלמה כ"ץ פלופער מת בחורף שנת תרס"ה והאשה הנ"ל ילדה בן אחר מיתתו דהיינו אחר הפסח שנת הנ"ל וחי בערך ששה ימים ומת, וגם הי' לפני הגאב"ד דעיר הנ"ל ובית דינו הפנקס של הח"ק דשם ונכתב בו שליב בן שלמה פלופער הנ"ל נפטר ביום י"ד לחדש שבט שנת תרס"ה ונכד יעקב נתן שוסטער מת ביום ששה ימים לחדש אייר שנת תרס"ה, והמילדת הגידה כי הולד הנ"ל גמרו שערו וצפרניו והי' ילד בריא כשאר ילדים בגילו וכן הגידו שארי נשים, ובעה"ב שאצלו גרו הזוג הנ"ל העיד גם הוא שהולד גמרו שערו וצפרניו וגם העיד כי הוכר עוברה בתחלת ח' כסלו, והשנה היתה שנת העיבור ועפ"י חשבון משעת הכרת עוברה עד הולדת הולד היו ששה חדשים, ונשאלתי מה דין האשה הנ"ל אם מותרת להנשא לשוק: א. א) הנה בדבר אם עברו ששה חדשים משעת הכרת עוברה עד לידתו כבר העלה הגאון רע"א ז"ל בתשו' סי' פ"ט וכן הביא הפ"ת סי' קנ"ו סק"ה בשם עוד גאונים שמתנבאים בסגנון אחד שזה נחשב כלו לו חדשיו ולפ"ז אם היתה לנו עדות ברורה בזה היתה מותרת בפשיטות להנשא לשוק אחרי אשר הולד הנולד חי ידוע כי כלו לו חדשיו אולם בעובדא דידן אין לנו עדות כשרה משני עדים כשרים ע"ז שכלו לו חדשיו ורק הגדת הבעה"ב שגרו אצלם הזוג הנ"ל שהוא ע"א וידוע מחלוקת הרמב"ם והראב"ד ז"ל (בפ"ג מה' יבום וחליצה ה"ח) שהרמב"ם ז"ל ס"ל שע"א נאמן לומר שניתן לו בן במדה"י והראב"ד חלק עליו בזה משום דהא דע"א נאמן ביבמה לעלמא הוא משום דהוי מידי דעבידא לגלויי וזה לא הוי מידי דעבידא לגלויי, והביא ראי' לזה מהא שגם הבעל עצמו אינו נאמן לומר יש לי בנים במוחזק לנו באחים, ויעוי' בהה"מ מה שהביא בשם הרשב"א ז"ל לחלק מבעל לע"א דעלמא דעל הגדת הבעל לא דייקא וסמכה אבעל משא"כ בע"א והובאה מחלוקת זו באה"ע (סי' קנ"ו סי"ח) ובב"י שם הביא שכן ג"כ דעת הרא"ש ז"ל שאין ע"א נאמן שהרי כתב בתשו' שאין אשה אחרת נאמנת לומר שכלו לו חדשיו וה"ה לע"א, ויעוי' בתשו' רע"א ז"ל שם שצידד לומר שבעדות שכלו לו חדשיו גם הרמב"ם ז"ל מודה שזה ודאי הו"ל מילתא דלא עבידא לגלויי, ומאחר שמחלוקת ישנה היא בין רבותינו הראשונים ז"ל קשה הדבר להכריע ולהקל גם במקום עיגון כמו בעובדא דידן שהיבם נדד הלך מזה ועקבותיו לא נודעו

ב) והנה מקודם שנבא לפתוח בזכות תחלה ולבקש ריוח והצלה להאשה הזאת מכבלי העיגון נקדים תחלה מה שיש לבאר ולפלפל בעיקר מחלוקת הרמב"ם והראב"ד ז"ל, דהנה כבר נודע מה שהעלה הנוב"י (מהדו"ק אה"ע סי' נ"ד) דיבמה לשוק לא הוי דבר שבערוה כיון דקימ"ל שאין ממזר אלא מחייבי כריתות ומיבמה לשוק לא הוי ממזר שוב אין זה בגדר איסור ערוה אלא ככל איסורין שבתורה שע"א נאמן בה, יעו"ש באורך

והנה לדעת הנוב"י הנ"ל צריך להבין הא דמיבעי לן ביבמות (צ"ג ב') ע"א ביבמה לעלמא מאי טעמא דע"א משום מלתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי והכ"נ א"ד טעמא דע"א באשה משום דדייקא ומינסבא והא לא דייקא משום דמיסנא הוא דסניא ליה, ואם איתא דיבמה לשוק הוי בגדר איסורין א"כ אין צריך לא לטעם דעבידא לגלויי ולא להא דדייקא ומינסבא דמאי שנא מכל איסורין שבתורה שנאמן ע"א, וע"כ מוכח מזה דיבמה לשוק הוה דשב"ע וע"כ אי לאו טעמא דהוי מילתא דעבידא לגלויי לא הי' ע"א נאמן משום דדבר שבערוה לא הוי פחות משנים

וצ"ל דה"ט שאין ע"א נאמן בלא"ה משום דאיתחזק איסורא דיבמה לשוק קודם שמת היבם וע"א במקום דאיתחזק איסורא א"נ כדאמרינן לעיל (פ"ח ע"א)

ג) אמנם גם זה אינו מספיק, חדא דהא גופא איבעי לן לעיל אם ע"א נאמן באיתחזק איסורא ולא איפשיטא ואם נאמר דנאמן מאי מיבעי לן ביבמה, ודוחק לומר דבעיית הגמ' ביבמה הוא הכל אם נאמר דע"א אינו נאמן ועוד שהרי דעת גדולי הראשונים הרמב"ן הרשב"א והריטב"א וכן היא ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל דע"א נאמן באיסורין גם באיתחזק איסורא והש"ס לעיל אינו אלא לשאול מנ"ל שהוא כן אבל באמת קימ"ל דנאמן כמ"ש הרשב"א והריטב"א בחי' שם א"כ מאי מיבעי לן ביבמה לשוק אם נאמר דיבמה לשוק לא הוי דבר שבערוה *)

ולזה נראה לומר שהטעם דמיבעי לן ביבמה לעלמא אם נאמן ע"א הוא משום דיבמה לעלמא להעיד שמת יבמך הוי נגד תרי חזקה חזקת איסור לשוק וחזקת חי של היבם וכנגד שתי חזקות ד"ה שאין ע"א נאמן באיסורין שכבר כתב הריב"ש בתשו' (סי' שע"ט) ששתי חזקות הוי כמו רוב ולא אמרינן בזה רובא עדיף וכיון שתרי חזקי הוי כמו רובא א"כ אין ע"א נאמן כנגד הרוב כמו שכ' הש"ש (ש"ו פ"ז) וכ"כ הפנ"י בכתובות (כ"ג ב') דמה"ט ס"ל להרמב"ם ז"ל שאין ע"א נאמן להאכילו בתרומה דאורייתא להעיד שכהן הוא משום דהוי נגד הרוב דרובא דעלמא לאו כהנים הוו יעו"ש וממילא גם נגד תרי חזקי שחשוב כמו רובא אין ע"א נאמן באיסורין ושפיר מיבעי לן ביבמה לעלמא במת יבמך אם ע"א נאמן משום דע"א נאמן באיסורין אין לו נאמנות משום שהוא נגד תרי חזקי, והא דמיבעי לן בר"פ האשה קמא (ד' פ"ח א') בעדות אשה אם ע"א נאמן ומשמע שם שאם ע"א נאמן במקום ח"א הי' נאמן גם בעדות אשה אי לאו משום דהוי דבשב"ע וצריך שנים אף שגם בעדות אשה שמת הבעל הוי ג"כ תרי חזקי חזקת איסור לשוק וחזקת חיים של הבעל, היינו משום דשם הוי רק חדא חזקה משום דחזקת איסור של האשה לשוק הוא מכח חזקת חיים של הבעל והוי רק חדא חזקה כמו שכ' הנוב"י מהדו"ק ח' אה"ע סי' מ"ג אבל במת יבמי חזקת איסור לשוק של האשה תחלתה הוא מכח חזקת א"א ואף אם הי' מת היבם וע"כ הוי כאן תרי חזקה ונמשכה החזקה מתחלה מכח הבעל בלאו חזקת חיים של היבם וע"כ הוי כאן תרי חזקה ודוק בזה: ולפ"ז וראיתי להנוב"י בסי' הנ"ל שכתב דמיבעי לן שאינו נאמן משום דמיסנא סניא ליה יעו"ש ולא זכיתי להבין ושותא דמרן הגאון ז"ל לא ידענא שהרי סברא זו דסניא ליה אינה אלא לגרוע סברא דדייקא ולומר משום דסניא ליה לא דייקא אבל אם נאמר דע"א ביבמה לשוק הוי איסורין אין צריך לדייקא שלה כלל כמו בכל איסורין שבתורה שע"א בהן