מרחשת חלק ב שלח

ואם כנים אנו בזה, יתפרש לנו דברי הירוש' פט"ו מיבמות הלכה ה' כמין חומר וז"ל הירושלמי: תמן תנינן מי שהיו שתי כתי מעידות אותו אלו מעידין אותו שנזר שתים ואלו מעידין אותו שנזר חמש רב אומר בכולל נחלקו אבל בפרט כל עלמא מידיו שיש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים, אמר ר' יוחנן במונה נחלקו אבל בכלל כל עלמא מודיי נחלקת העדות אין כאן נזירות, והידינו כלל והידינו מונה, כלל ההן אמר תרתי וההן אמר חמש מונה ההן אמר חדא תרתי וההן אמר תלת ארבע חמש, רב אמר הכחיש עדות בתוך עדות לא בטלה העדות ור' יוחנן אמר הכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות דברי הכל הכחיש עדות לאחר עדות לא בטלה העדות וכו' עכ"ל הירוש' הצריך לעניננו, ולענ"ד דזה שנחלקו רב ורי"ו אם בטלה העדות בהכחיש עדות בתוך עדות דכ"א אזיל בזה לטעמיה, והיינו דרב מפרש דבכולל נחלקו אבל במונה דהיינו שזה אומר אחת שתים נזר וזה אמר תלת ארבע חמש, והיינו שהוסיף על דברי המעידין אחת שתים ואלו המעידין חמש אומרים שאמר אחת שתים שלש ארבע חמש. אף אם מכחישין זא"ז ביותר משתים, מ"מ הכל מודים שיהא נזיר שתים, והיינו שאף אם נאמר שהאמת עם אלו שאמרו חמש, מ"מ אין אותם האומרים אחת שתים נפסלין כיון ששניהם אומרים שאמר אחת שתים, ואין אלו האומרים אחת שתים נחשבים כמעידים שקר, אלא שכובשים עדותם ולא מוסיפים יותר, ועל כבישת עדות אין אדם נפסל, וכיון שאין כאן פסול, שאין אלו האומרים אחת שתים נפסלים כמו שנתבאר, ואף אלו האומרים חמש ג"כ אין נפסלים מספק שמא אומרים אמת ומעמידים אותם בחזקת כשרות, וא"כ אין כאן פסול כלל כדי לפסול העדים הכשרים, וע"כ ממנ"פ הוא נזיר שתים, וע"כ אמר שלא נחלקו ב"ש וב"ה אלא בכולל והיינו שאלו מעידין שאמר שתים ואלו מעידין שאמר חמש, וא"כ אם האמת כדברי העדים שאמר חמש הרי העדים המעידים שתים העידו שקר, שהרי לא אמר שתים כלל, וכיון שיש כאן כת אחת פסולה ס"ל לב"ש שנפסלה עדותן ובטלה כל העדות משום שנמצא בה קו"פ, וב"ה ס"ל שיהא נזיר שתים משום דס"ל כיון שאין הפסול ידוע ל"א עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, וממנ"פ הוא נזיר שתים, וזה שאומר רב הכחיש עדות בתוך עדות היינו שהכחישו זא"ז תכד"ד לא בטלה עדות, דלדברי רב דמפרש דמחלקתם הוא בכולל מוכח מדברי ב"ה שלא בטלה עדותם, ור' יוחנן לטעמיה דמפרש במונה, ודוקא בזה ס"ל לב"ה שיהא נזיר שתים משום שאין כאן פסול כלל, כמו שנתבאר אבל בכולל שיש כאן כת אחת פסולה כו"ע מודים שנחלקה העדות ואין כאן נזירות אפי' לב"ה, והיינו משים עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אף שאין הפסול ידוע וע"כ הכחיש עדות בתוך עדות בטלה עדות, וכל זה בתוך עדות היינו שהעידו תכד"ד, אבל לאחר עדות היינו לאחר כד"ד ד"ה לא בטלה עדות, ומחלוקת רב ורי"ו אם בטלה העדות אם לא סמוכה באמת ויושר למחלקתם אם בכולל או במונה וכל אחד לטעמיה אזיל, ורבנו הרמב"ם ז"ל בה' נזירות פ"ג ה"ט סתם דבריו וכתב אלו מעידין שנזר שתים ואלו מעידין חמש הר"ז נזיר שתים וכו' משמע אף בכולל, וזהו כרב, ואף דרב וריו"ח הלכה כריו"ח מ"מ כאן הלכה כרב משום דבתלמודא דידן (ד' כ"א ב') לא מייתי דברי ריו"ח כלל ומייתי רק דברי רב שאמר אין הכחשה במונה, וע"כ פסק כרב, וממילא מוכח מזה דהיכא שאין הפסול ידוע ל"א נמצא קו"פ עדות כולם בטלה, וע"כ דייק וכתב דאם הכחיש בבדיקות דעדות כולם בטלה, הוא דוקא באחד שאז הפסול ידוע אבל לא בשנים, ויעוי' בנו"ב מהדו"ק סי' מ"ו אחרי שהאריך בביאור דברי הירושלמי והביא דברי הב"ש שכ' אף בשיש הכחשה בחקירות בין עד לעד כיון שהאחד אינו משקר לא בטלה עדותם, והשיג וכ' שנעלם מהם דברי הירוש' שהיא מחלוקת רב וריו"ח והלכה כריו"ח שבטלה העדות, דרב וריו"ח הלכה כריו"ח, יעו"ש, ולא ראה ולא הרגיש שמחלוקת רב וריו"ח תלוי' בפלוגתתם דבכולל או במונה וכיון דקימ"ל כרב בזה הלכה כרב גם באידך פלוגתתם שלא בטלה עדות כולם, וכמו שנתבאר, וז"ב בס"ד

העולה מדברינו דבתו"ת או יותר כיון שאין הפסול ידוע אף אם יש הכחשה בחקירות, או בדי"נ גם בבדיקות, אין עדות כולם בטלה, ודוקא באחד כנגד שנים שהפסול ידוע אז בטלה כל העדות, ובהעידו בזא"ז אחר כד"ד מוכח מדברי הירושלמי דאפילו לריו"ח דס"ל דאף שאין הפסול ידוע בטלה כל העדות, מ"מ אם העידו לאכד"ד לא בטלה העדות, ולפ"ז י"ל גם לדידן באחד כנגד שנים אף שהפסול ידוע, מ"מ כיון שהעידו לאחכד"ד אין עדות כולם בטלה וכתירוצם של התוס' בסנהדרין הנ"ל שגם זה אמת, אלא שכבר כ' שמדברי הרמב"ם בפ"כ מה' עדות לא משמע כן אם לא שנחלק כמו שכ' למעלה בין אם העידו הפסולים קודם או אח"כ, עד כאן לשוני בחדושי

הרי נתברר מכל דברי הנ"ל דלא שייך לדון בעובדא דידן מכח הכחשה בחקירות שתבטל כל העדות אם הי' כאן תו"ת, ויותר אין לי להאריך עוד, כי כבר נלאיתי וידי יד כהה, וע"כ הנני מניח להשיב על יתר דברי כת"ר בהשגותיו אלי לעת אחרת

שוב עיינתי בירושלמי שם וראיתי שמה שכתבתי לפרש מחלוקת רב וריו"ח שם בהכחיש עדות בתוך עדות דלרב לא בטלה העדות ולריו"ח בטלה העדות משום דאזלי לטעמייהו בביאור מחלוקת ב"ש וב"ה אם בכולל או במונה נחלקו, מצאתי שהירוש' עצמו אומר כן בסמוך: ר' יוחנן כדעתיה דמר ר' בא ר' חייה (לדעתי צ"ל ר' חייה בר בא) בשם ר' יוחנן הוחזק המונה ושתי תיבות הללו משוללות הבנה, ולדעתי נראה ברור שצ"ל ''הוחלקו במונה ופירושו שב"ש וב"ה נחלקו במונה, אבל בכולל לד"ה בטלה עדותם. וזהו שאומר ר' יוחנן כדעתיה דבהכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות

מיהו מש"כ לפרש הכחיש עדות לאחר עדות ד"ה לא בטלה עדות היינו לאחר כד"ד, אף שהי' אפשר לפרש כן, מ"מ האמת תורה דרכה שהפשט הוא כמו שכ' המפרשים שם שהכחיש עדות לאחר עדות היינו בשהכחישו זא"ז במעשה שנעשה לאחר עיקר הדבר שמעידין עליו וכמו שהירושלמי מבאר להלן שם בשהכחישו זא"ז אם בתוך תיקו מנה או בפונדתו או באלו אומרים לצפון פנה או לדרום פנה [הרוצח אחר מעשה הרציחה], יעו"ש

שוב התבוננתי שגם דבר שהכחיש עדות לאחר עדות ד"ה לא בטלה העדות זהו ג"כ מכח הא דבמונה נחלקו אליבא דריו"ח וס"ל לב"ה שיהא נזיר שתים והיינו משום דבמונה היינו הכחיש עדות לאחר עדות, דבעדות אחת שתים אין הכחשה בשום דבר בין העדים רק בזה שמה שמוסיפים כת אחת שגם אמר אח"כ שלש ארבע חמש, א"כ זהו כמו שאמרו באלו אומרים לצפון פנה אחר הרציחה ואלו אומרים לדרום פנה שזהו עדות לאחר עדות, וע"כ אומר הירושלמי דלד"ה, היינו גם לריו"ח, לא בטלה העדות וכדעת ב"ה שיהא נזיר שתים, והוא ברור: