מרחשת חלק ב שלו

ונפק"מ בין טעמא דידי לטעמא של הלח"מ, דלהלח"מ אין האחרונים נענשין אף אם הוזמו הם לבד והראשונים לא הוזמו כלל משום דגברא קטילא בעי למיקטל משא"כ לפי הטעם שכתבתי אין האחרונים נענשין אלא דוקא אם הוזמו הראשונים ג"כ אפי' אח"כ, אבל אם לא הוזמו הראשונים הרי לא נפסלה עדות האחרונים מטעם עדות שנפסלה מקצתה נפסלה כולה, וא"כ אם הוזמו בני הזמה נינהו ונענשין

טז) נטינו מעט הצדה מפני שהרוחנו עי"ז ליישב אגב גררא דאתא לידן דברי הרמב"ם בפ"כ מה' עדות הנ"ל, וכעת נחזור לדבריו בפ"ב מה' עדות שהבאנו למעלה במה שכ' שאם האחד אומר איני יודע בחקירות תתקיים העדות בשאר, שזה סותר לגמ' ערוכה דסנהדרין דלר"ע דקימ"ל כוותיה עדות השאר ג"כ בטלה, ומש"כ הלח"מ לתרץ ולחלק בין העידו בתוך כד"ד להעידו בזא"ז אחר כד"ד כבר הראינו לדעת שחילוק זה אין לו קיום לדעת הרמב"ם ז"ל עצמו, אם לא שנאמר דהלח"מ ס"ל לחלק שאם העידו הכשרים קודם שהעידו לאחר כד"ד העדים שהוזמו או נפסלה עדותם שאז אין לפסול את הגדת העדים הכשרים, שכבר נתקבלה עדותם בהכשר, ע"י העדים שהעידו לאכד"ד שנפסלה עדותם, משא"כ כשהעידו הפסולים קודם הכשרים שאז כבר היתה כאן הגדת עדים פסולה, לא מהני עוד עדותם של הכשרים אף שהעידו לאכד"ד, ובזה לא יהי' סתירה להלח"מ מדברי הרמב"ם בפ"כ מה' עדות ששם העידו תחלה העדים שהוזמו ונפסלה עדותם למפרע משעת הגדתן ונפסלה ג"כ עדותם של העדים שהעידו אח"כ, משא"כ באחד אומר א"י בחקירות מיירי שזה האחד אמר עדותו לאחר כד"ד אחרי כן, אבל כל זה דוחק ואינו נראה

יז) ולזה נראה לבאר דברי הרמב"ם ז"ל באחד אומר א"י שתתקיים העדות בשאר, בהקדם סוגית הש"ס בב"ב (ל"א ב') ז"א של אבותי וז"א של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה ואכליה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכליה שני חזקה אר"נ אוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא, א"ל רבא הא עדות מוכחשת היא א"ל נהי דאיתכחש באכילה באבהתא מי איתכחש. לימא רבא ור"נ בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא קמיפלגי דאיתמר ב' כתי עדים המכחישות זא"ז אמר רב הונא זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה וכו' ור"ח אמר בהדי סהדי שקרי למה לי, לימא ר"נ דאמר כר"ה ורבא דאמר כר"ח, אליבא דר"ח כו"ע ל"פ כי פליגי אליבא דרב הונא, ר"נ כר"ה ורבא עד כאן לא קאמר רב הונא אלא לעדות אחרת אבל לאותה עדות לא, עכ"ל הגמ' הצריכה לעניננו ונבאר דברי הגמ' וסברת הס"ד דפליגי בפלוגתא דר"ה ור"ח וסברת המסקנא דמחלק לרבא בין עדות אחרת לאותה עדות, ונאמר ע"פ דברי הראב"ד הובא ברא"ש סופ"ק דמכות דכמו דאמרינן בעדים נמצא קו"פ עדות כולם בטלה הכ"נ בעדות עד עצמו אם נמצא הוא במקצת עדות קרוב או פסול נתבטלה עדותו גם לדבר שאיננו קו"פ, ועדותו הפסולה מבטלת עדות הכשרה באותו עד עצמו, יעו"ש

ולפ"ז זהו ביאור הס"ד דפליגי במחלוקת ר"ה ור"ח, והיינו דלרב הונא דזו באה בפ"ע ומעידה שלא נעשה העד פסול מספק, ע"כ ס"ל לר"נ שאין עדות אבהתא מתבטלת אף דאיתכחיש בעדות שני חזקה, כיון דלא נעשה פסול בעדות שני חזקה שאין עדותו מתבטלת מחמת פסול עדות אלא מטעם ספק ל"א בזה עדות שב"מ בטלה כולה, שהמקצת שנתבטלה לא נתבטלה מטעם שהוא פסול אלא משום דלא מהימן, ורבא ס"ל כר"ח והיינו דנעשה פסול משום ספק, וע"כ עדותו דאבהתא ג"כ מתבטלת כיון שהעיד בה עד פסול משים ספק, וע"כ עדותו דאבהתא ג"כ מתבטלת כיון שהעיד בה עד פסול ועדות שנפסלה מקצתה נפסלה כולה, ומסיק אח"כ דלר"ח ודאי לא קמיפלגי והיינו דלר"ח דנעשה פסול גם ר"נ הי' מודה דאמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכמו שכ' הראב"ד, אלא ע"כ דלא פליגי אלא אליבא דר"ה, שלא נעשה פסול ועדיין כשר הוא לעדות אחרת, וע"כ בעדות אבהתא שלא נתכחש עדותו קיימת ול"א בזה עדות שבטלה מקצתה וכו', כיון שלא נתבטלה מכח פסול בהעדות רק מצד הכחשה, ורבא ס"ל אף שלא נתבטלה המקצת מצד פסול בהעדות, מ"מ כיון שיש כאן ביטול מקצת העדות אף מצד הכחשה לבד ג"כ אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

יח) ובזה ניחא במאי דאמרינן ר"נ כר"ה ואמאי לא נאמר דר"נ מצי אתי ג"כ כר"ח, דעד כאן לא אמר ר"ח שפסול הוא לעדות אחרת היינו לעדות שהעיד אח"כ משום שכבר נעשה ספק פסול, אבל בעדות אבהתא שהעיד קודם שאמרו שאכל שני חזקה אכתי כשר הי' ולא נפסל אלא מהדבור שאמר שאכל שני חזקה אבל לא מהדבור הקודם דאבהתא, אבל לפ"ד ניחא דלר"ח כיון דנעשה פסול במאי דאמר שאכל שני חזקה ממילא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ונתבטלה גם מה שאמר של אבותיו הוא, וכמו דאמרינן בב"ק (ע"ג א') דלמ"ד למפרע הוא נפסל כי איתזמו להו אטביחה איתזמו להו ג"כ אגנבה דתוך כד"ד כדבור דמי, והיינו מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכמו דאמר רי"ו

וזהו ביאור דברי רש"י ז"ל בב"ק שם ד"ה ואיתזמו מש"כ אלא איפסלי להו אגנבה משום פסול עדות, ויעוי' במוהרש"א שם שתמה דהא אכתי כשרין היו בשעת עדות גנבה, אלא הטעם הוא משום דמוכחשין אגנבה משום עדות שבטלה וכו') ולפ"ד באמת מטעם ביטול לא היינו אומרין כן לדעת ר"נ בב"ב, ורק מטעם שנעשה פסול משום דהוי פסולי עדות משום עדות הטביחה, ע"כ אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ושו"מ כן להפנ"י בב"ק שם שכ' כן בכוונת דברי רש"י ז"ל והוא ברור

יט) ועוד לאלוה מילין במה שיש לעמוד עוד בזה על דברי התוס' בב"ב שהקשו על רבא אמאי הו"ל עדות מוכחשת והא רבא ס"ל עד זומם מכאן ולהבא נפסל, ולא מיפסל אלא משעה דאיתכחוש ואית לן למימר אאכילה דאיתכחש איתכחש ואאבהתא דלא איתכחש לא איתכחש, דהכי אמר במרובה דהוזמו על הטביחה ועל הגנבה לא הוזמו אע"ג דתוכד"ד העידו על הגנבה ועל הטביחה, דלרבא כיון דמההיא שעתא דקמיתזמי הא דמיפסלי, אטביחה דאיתזום איתזום ואגנבה דלא איתזום, לא אויתזום וע"ז כ' התוס' שם דללישנא דרבא דעד זומם חידוש הוא ניחא, אלא ללישנא דמפרש משום פסידא דלקוחות לא מיפסל למפרע וכו'

והנה דברי תוס' אלו צריכין ביאור מאי ניחותא ללישנא דחידוש הוא, מ"מ הא לא גרע הזמה מהכחשה דמאי דאמרינן דחידוש הוא אינו אלא מאי דסמכינן על האחרונים, אבל מאי דנפסלין הראשונים לא הוי חידוש אם רבא ס"ל כר"ח דתו"ת נפסלין הם, א"כ הזמה לא גרע מהכחשה וכיון דבהכחשה ס"ל לרבא דמשעת עדותם הם נפסלין א"כ גם בהזמה ג"כ נאמר דמשעת עדותם הם נפסלין ואמאי אמרינן דאטביחה וכו' אגנבה דלא איתזום לא איתזום דמ"ש הזמה מהכחשה

והנה אפשר לפרש דבריהם דללישנא דעד זומם חידוש ניחא בהקדם טעמו של ר"ח דס"ל דבהכחשה שתי הכתות פסולות ולא מוקמינן כל אחת אחזקת כשרות הוא משום דהוי תערובת כשר בפסול ובתערובות לא שייך חזקה דממנ"פ יש חד פסול, ומשום דהוי כבאו לשאול בב"א ששניהם טמאים ולא מוקמינן אחזקת טהרה, ויעוי' בקצוה"ח סי' ל"ד סוס"ק י', ולפ"ז אין זה אלא בששניהם באים לפנינו וצריכים אנו מספק או להכשיר שניהם או לפסול שניהם בזה אנו