מרחשת חלק ב שלד

(מ"א ב') דמסיק א"א רבא ה"ק אפי' בחקירות שנים אומרים ידענו ואחד אומר איני יודע עדותן קיימת כמאן דלא כר"ע דמקיש שלשה לשנים, מבואר דלר"ע אם אחד אומר א''י עדות כולן בטלה, ובין שיפרש כפירוש רש"י ז"ל ובין כפירוש התוס' משום דהוי כנמצא קו"פ דעדות כולן בטלה כיון דהרמב"ם פוסק כר"ע דמקיש שלשה לשנים דבעינן עד שיזומו כולן או דנמצא קו"פ עדותן בטלה, א"כ אמאי פסק כאן דעדותן קיימת שזה דלא כר"ע

ט) והנה הלח"מ כ' לתרץ דדברי הרמב"ם כאן אמורים כגון שהעידו זא"ז אחר כד"ד של חברו, ומפרש כפרש"י דבעינן שיזומו כולם וכיון שהעידו אחר כד"ד אפי' אמר האחד א"י עדות השאר קיימת, דומיא דהזמה דלא בעינן שיזומו כולם כשהעידו אחכד"ד של חברו, כיון דבהזמה תליא טעמא בגמ', ומה שאמרו שם מתניתין דלא כר"ע משום דבגמ' בעי לאוקמי מתניתין בכל גווני אף כשהעיד תכד"ד של חברו, אבל רבינו מיירי כגון שהעיד לאכד"ד יעו"ש, והנה מלבד שהדוחק מבואר, כיון שהרמב"ם סתם הדברים וכמוש"כ הלת"מ עצמו והניח בצ"ע, דברים אלו לא יתכנו, שהרי הרמב"ם כתב עוד עם זה שאם הכחיש האחד את שניהם בבדיקות עדות כולם בטלה, והא טעמו ז"ל שהעד המכחיש את השנים אפי' בבדיקות עדות כולם בטלה אין לו מובן אחר אלא כמו שכ' התומים בסי' ל' שהוא מפני כיון שבעיקר העדות הם מעידים ומסכימים כאחד ע"כ מה שמכחיש אותם בחקירות או בבדיקות הוי כנמצא אחד מהם קרוב או פסול, שזה האחד המכחיש הוי עד פסול וע"כ עדות כולם בטלה, וביאור זה בדברי הרמב"ם אלו כתב ג"כ בתשו' מוהר"ם פדוואה סי' ל"ב הביאו הגרע"א סי' פ"ח שהסכים עמו, וכן כתב מוהרי"ט סי' קל"ח שזו היא סברת הרמב"ם, ודבר זה מתבאר ג"כ מדברי התוס' סנהדרין (ל"א א' וב"ב מ"א ב') שהקשו לב"ש דס"ל דבכת אחת א' אומר מנה וא' אומר מאחים דנחלקו עדותם, א"כ גם בשתי כתי עדים אמאי מודו דבכלל מאתים מנה הא נמצא קו"פ עדות כולם בטלה, והיינו ג"כ כיון דבעדות המאתים נמצא פסול א"כ גם בעדות המנה עדותם בטלה

י) והנה התוס' שם תי' ד' תירוצים. א' דב"ש ס"ל כרי"ו *), דבדי"מ תתקיים העדות בשאר, ב' משום שאין הפסול ידוע ל"א נמצא קו"פ ע"ב, ג' דהיכי דמכחשי אהדדי, ד' בהעידו זא"ז אחר כד"ד ל"א עדות כולם בטלה

והנה התירוץ הא' דב"ש ס"ל כרי"ו בודאי דחוק הוא, והתירוץ הג' דהיכי דמכחשי אהדדי לא אמרינן נמצא קו"פ עדותם בטלה, ע"כ הרמב"ם לא ס"ל, שהרי בהכחישו בבדיקות או בחקירות ג"כ ס"ל דעדות כולם בטלה, וע"כ הרמב"ם ס"ל כתירוצם הד' דבהעידו זא"ז אחר כד"ד ל"א עדות כולם בטלה, וכמו שכ' הקצוה"ח בסי' ל"ו לבאר דבריהם, אף שבנמצא קו"פ עדות כולם בטלה אף בשהעידו זא"ז אחר כד"ד, כמו שכ' התוס' במכות (ו' א'), היינו דוקא היכא שנצטרפו בפסול בראי', וע"כ אף שההגדה הי' אחר כד"ד מ"מ עדותם בטלה, משא"כ כאן שבשעת ראי' כשרים היו דאכתי לא נתכחשו ואין פסולם מתחיל רק משעת הגדה, ע"כ בעינן שיגידו תכד"ד כדי שיצטרפו בשעת הגדה

ולפ"ז הרמב"ם ז"ל שכתב דבהכחיש את שניהם בחקירות או בבדיקות שעדות כולם בטלה שהוא משום נמצא קו"פ, ע"כ מיירי כשהעידו תוך כד"ד שאז נצטרפו בהגדה, אבל לאחר כד"ד שלא נצטרפו גם בהגדה אין עדות כולם בטלה, וכיון דדבריו ז"ל ע"כ אמורים בשהעידו תכד"ד ואעפ"כ כתב דאם אמר האחד איני יודע עדותם קיימת אלמא אף בתכד"ד עדותם קיימת ולא כהלח"מ

יא) אולם י"ל שהרמב"ם ס"ל כתרוצם של התוס' הג' דכיון שאין הפסול ידוע ל"א עדות כולם בטלה, ולפ"ז א"ש שהרי כתב היו העדים מרובים שנים כוונו עדותם וכו' והשלישי אומר א"י תתקיים העדות בשאר, אבל אם הכחיש את שניהם אפי' בבדיקות עדות כולם בטלה, וכיון שיש כאן אחד במקום שנים הרי הפסול ידוע שהאחד המכחיש הוא הפסול ע"כ עדות כולם בטלה

ואם נאמר שהרמב"ם ס"ל גם כתירוצם השני דבזא"ז אחר כד"ד אין עדות כולם בטלה ושניהם אמת, יש ליישב בזה קושית האו"ת בסי' ל' סק"ג על הרמב"ם ז"ל מסוגיא דשבועות (מ"ח א') אחד אומר ג' מרדעות ואחד אומר ב' מרדעות עדותם בטלה ומצטרפין לעדות אחרת, ומסיק התם אליבא דרב חסדא היינו לעדות ר"ח, שאם בא עוד אחד מצטרפים בהדדי ואין דבריו של אחד במקום שנים, יעו"ש, והקשה האו"ת והטו"א איך הוי עדות השנים עדות הא כיון דבינתים העיד כאן עד פסול שנתכחש בחקירות הוי נמצא קו"פ ועדות כולם בטלה לדעת הרמב"ם

אולם לפי תירוץ התוס' דל"א נמצא קו"פ אלא בשהפסול ידוע, ונראה להסביר זה עפ"י מה שכ' הרי"ף במכות שאם אין הכשר יודע בפסול הפסול עדותו כשרה, והכ"נ כיון דעדיין לא ניכר פסולו ולא נודע בבי"ד הוי כאילו לא הכיר פסולו ולא נודע פסולו (ואף שהעד האמת יודע בשקרו של העד המשקר), ולפ"ז יש ליישב הקושיא הנ"ל דבאחד אומר ג' ואחד אומר ה' אף אם העידו תכד"ד אין עדות הכשר בטלה אף קודם שבא העד הב' להצטרף עם אחד מהם, משום שאז עד שלא בא הג' לא הי' הפסול ידוע ולא נתבטלה עדות הכשר, ורק כשבא העד הב' להצטרף עם אחד שאז נודע מי הוא הפסול, משום שאין דבריו של אחד במקום שנים, הא זה הי' אחר כד"ד של העד הפסול ולא נצטרפו יחד בהגדה, ל"א בכה"ג נמצא קו"פ עדותם בטלה, וממ"נ יש כאן עדות כשרה, שבשעה שהעידו השנים כאחד והכחישו זא"ז בחקירות אז רק שנים הם ולא נודע מי הפסול ועדות האחד הכשר לא נתבטלה, ואח"כ כשבא השני להצטרף עם האחד שאז כבר נודע מי הפסול משום שאין דבריו של אחד במקום שנים, הא זה הי' כבר אתר כד"ד של העד הפסול ולא נצטרפו יתד, וע"כ שפיר אמרינן דעדותם כשרה משום שאין דבריו של אחד במקום שנים: והנה *) והתוס' בב"ב שם אחר שכ' את תירוצם זה דב"ש ס"ל כרי"ו דתתקיים העדות בשאר הוסיפו וכתבו והכי הלכתא דפסק ר"נ כוותיה", וכבר תמה הגאון רי"פ ז"ל בגליון דאדרבא דר"נ פסק במכות שם דהלכה כרבי דגם בדי"מ נמצא קו"פ עדות כולם בטלה, ומה"ט פסקו כל הפוסקים כרבי, וסיים ובכן מצוה לתקן, יעו"ש, ולדעתי כוונת התוס' מש"כ והכי הלכתא היינו כרשב"א בב"ב שם, דס"ל דב"ה ס"ל דגם בכת אחת לא נחלקה עדותם כלל, והיינו שאם נאמר דלית הלכתא כרשב"א שם וכדאמר שם ר"כ דמייתינא לך איגרתא דלא כרשב"א, אלא כרבנן דס"ל דבכת אחת גם ב"ה מודו דנחלקה עדותם, אלא דבשתי כתי עדים ס"ל לב"ה דיש בכלל מאתים מנה, א"כ ע"כ צריך לומר דב"ה ס"ל כרי''ו דבד"מ תתקיים העדות בשאר, וכמו לתירוצם אליבא דב"ש ובי"ש דס"ל שאף בשתי כתי העדים נחלקה עדותם ס"ל כרבי דנמצא קו"פ עדות כולם בטלה, ואיך פסק ר"נ כרבי כיון דבי"ה לא ס"ל כוותיה וב"ש במקום בי"ה אינה משנה, אלא ע"כ מדפסק ר"נ כרבי ע"כ הדין כרשב"א דבי"ש הוא דס"ל דנחלקה עדותם והם ס"ל כרי"ו דתתקיים העדות בשאר ולית הלכתא כבי"ש בזה אלא כרבי, ושיעור דברי התוס' הוא כך, כיון דר"נ פסק התם במכות כרבי דבדי"מ ג"כ עדות כולם בטלה ע"כ דהלכתא כרשב"א: