מרחשת חלק ב שלב

רואה אנכי כי דברי לא הובנו לכת"ר, מוכרח אני לחזור על הראשונות ואפרש שיחתי

ב) הנה כשבא השליח בי"ד להודיע להאשה וו. שהגיע לה גט מבעלה באמעריקא, שזה הי' בחדש אלול תרפ"ג, אמרו לו האנשים או הנשים שהיו אז בבית משמרת חולים והגידו לו לפי חומם, כי האשה הזאת כבר נשאת לאיש, אני אינני רואה מקום ספק להחזיק אותם שאמרו כן לפי תומם למשקרים בכוונה, ואין לי שום ספק לומר שבדו אותו דבר מלבם, דבר שאפשר מיד באותה שעה ובאותה שנה להגלות ע"י הדרישה מהשכנים במקום שדרה אם שקר הוא הדבר, והר"ז כמין שלח ואחוי (קדושין ס"ו ב') שגם ע"א נאמן אפי' במקום שיש עד שמכחישו, ואם היינו מתישבים בדבר אם לאסור את האשה הנ"ל לשוק אם היתה מכחשת אותם, אבל עכ"פ הדבר מצד עצמו מוכיח ומסתבר שכן הוא המעשה, וכי היא כבר היתה נשואה לאיש באותה שעה, וגם העד שהוא שליחא דרבנן שנאמן כבי תרי, נאמן עלינו שאמרו לו כן וקים לן בגויה דלא משקר, ובקים לן בגויה הרי מרענא שטרא אפומיה (כתובות פ"ה), ולפ"ז העדים המעידים שהיא נתקדשה לאותו האיש בשנת תרפ"ד אם לא נדון אותם כמכחישים זא"ז הלא ע"כ עלינו לומר שהם מעידים על קדושין שניים שנשאת לאיש הנ"ל בשנת חרפ"ג וחזרה ונשאת בשנת תרפ"ד ג"כ לאותו האיש, וע"ז אמרתי שעדות כזו יש עליהם דין מרומה, שלא יתכן הדבר שאותו הזוג שכבר נשאו זא"ז בשנת תרפ"ג יהיו מחזרים לעשות חופה וקדושין שניים, שזה איננו מסתבר ואיננו מתקבל על הלב כלל, וצריך הדיין לחקור היטב הדק את העדים המעידים כן

ג) ועוד אני אומר כעת (כי אז לא הי' הגב"ע לנגד עיני) שהרי הדבר מוכיח ועד לעצמו שטעות או דין מרומה יש כאן. שהרי לפי דברי העדים עצמם שאמרו שנתקדשה בשנת תרפ"ד נכנסו לדור בח' ק. אחרי חתונתם הנ"ל, והרי הפנקס של הדיירים בח' ק. הנ"ל פתוח ומעיד שבשנת תרפ"ג נכנסו הזוג הנ"ל לדור אצלו, והפנקס של הנכנסים והיוצאים בהחצר עדותו אמתית בלי שום ספק עוד יותר מערכאות, שהרי בו נרשמים הדיירים בשורה זו תחת זו, עפ"י סדר היום והשנה, ועל כל שם משמות הדיירים נחתם בחותם הפוליציי באותו יום שבו נרשם, ואי אפשר להכניס בו איזה זיוף או שקר, ואי אפשר להיות נרשם בפנקס של שנת תרפ"ג דיירים שלא באו עדיין לעולם בח' ק. הנ"ל, שלא נכנסו הזוג הנ"ל לדור שם כי אם בשנה שאח"כ, והרי עדותו של הפנקס הנ"ל עדות ברורה בלי כל ספק שהזוג הנ"ל נכנסו לדור ביחד בשנת תרפ"ג, והרי כל זה הי' אחרי חתונתם של הזוג הנ"ל כפי העדות העדים אלו בעצמם, והר"ז עדות מוכחשת וסחורה מתוכה, ודומה הוא בעיני כמליצת חז"ל ר"ה כ"ה (וכאן היא הפוכה) על אשה שילדה בפנינו ולמחר באים עדים ומעידים שכרסה בין שניה, ואין זה דומה לנידון של הנתיבות שהביא כת"ר, ששם היא עיקר העדות הצריכה לנו הוא על האשה אם נתקדשה או לא, וכיון שיש עדים שנתקדשה ואין בעצם עדות הקדושין הכחשה הר"ז מספקת לנו, ואף שיש איזה הכחשה בבדיקות של זמן הקדושין אין אנו חוששין לזה כיון שלא באנו לדון על זמן הקדושין, אבל בעובדא דידן העיקר מה שאנו באים לדון הוא על זמן הקדושין, ואם בזה יש סתירה בהגדת אותם העדים עצמם איך נקבל עדותם על הזמן ואיזה לשון שלהם נתפוס אם לשון ראשון או אחרון, וגם אין אנו יודעים לפי הגב"ע איזה הוא ראשון ואיזה אחרון, ועכ"פ איך שיהי' איך לא נדון את עדותם של עדים כאלה כדין מרומה שצריכין דו"ח הדק היטב אולי טעו או שקרו בעדותם זו

ד) וכת"ר בטענתו, היתכן שאשה מוחזקת בא"א כשיבאו עדים להעיד על הקדושין זה יהי' דין מרומה והמעידין נגד מה שהוחזק לא יהי' עליהם דין מרומה, הי' צודק אם האשה הזאת היתה יושבת תחת בעלה השני הבורח משנת תרפ"ד ולא מקודם, אבל הדבר מתברר עפ"י הנ"ל שכבר היתה יושבת תחתיו בשנת תרפ"ג, בשעה שהיתה א"א גמורה עוד מבעלה הראשון שבאמעריקא, ואם היתה מוחזקת בא"א היתה מוחזקת בא"א מבעלה הקודם שלא נתגרשה ממנו, והיתכן הדבר שזוג כזה שעברו על איסור א"א במשך שנה תמימה באו לסדר להם קדושין בשנת תרפ"ד, ואחרי אשר אכלו שום במשך שנה שלמה יבאו לפרסם חטאם ברבים כדי שיהא ריחם נודף, ואם נעשו בעלי חשובה וחזרו בהם ורצו לחיות יחד ע"י חופה וקדושין כדת משה וישראל מדוע לא עשו כן תיכף אחר קבלתה אח הגט מבעלה הראשון בשנת תרפ"ג ומדוע המתינו עדקיץ תרפ"ד, סו"ד אני על משמרתי אעמודה שיש על עדותם של אלו העדים שנתקדשה בשנת תרפ"ד, אם לא נחזיק אותם לסהדי שקרי, עכ"פ דין מרומה יש עליה וצריכין דו"ח הדק היטב היטב הדק

ובאמת מצד כל הדברים המוכיחים והאומדנות האלה אין אנו צריכים כלל לחדוש דינו של השעה"מ שהעדים יכולין לחזור בהם בשעה שיש שתי כתי עדים המכחישות זא"ז, וגם אין אנו צריכים לדון בזה מצד מרומה, שהרי בדבר שמוכח שטעו הרי העדים יכולין לחזור בהם מהגדתם הראשונה, כמבואר בחו"מ סי' כ"ט ס"א והוא בגמ' דב"מ (כ"ח ב') דמכח המסתברא דלא מייתי אינש חובה לנפשיה דנו שהעדים יכולין לחזור בהם מהגדתם הראשונה ולהעיד את ההיפך *), וכמו כן בעובדא דידן מצד כל הדברים המוכיחים האלה המראים בעליל כי היתה נשואה לאותו האיש עוד בשנת תרפ"ג, א"כ הדבר מוכיח שטעו העדים האומרים שנשאת להאיש בשנת תרפ"ד, הרי העדים האלו יכולין לחזור בהם מדבריהם הראשונים ולומר שטעו, וכמו שהסבירו טעותם בזה שנזכרו שהחופה היתה במעון ב. וב. זה ומשפחתו עזבו את מעונם זה וכבר יצאו מן העיר בתחלת חורף תרפ"ד, שזה כיותר מחצי שנה קודם הזמן שהעידו בראשונה שהיתה החופה בקיץ תרפ"ד, ולא גרעי דברים מוכיחים ואומדנות אלה מהוכחת המסתברא דלא מייתי אינש וכו' וכו'

ב באות ו' כתב כת"ר כי לפי אשר עיין בהגב"ע אין כאן תו"ת כלל שאין כאן שנים מעידים שהחופה היתה בשנת תרפ"ג, רק אחד העד ק. אבל העד השני קנ. איננו יודע כלל מהקדושין ואינו מעיד אלא שבאו אליו הזוג הנ"ל בשנת תרפ"ג לדור אצלו, אבל מהקדושין איננו יודע כלל, ואפשר שהקדושין היו בשנת תרפ"ד, הנה בזה אפשר שצדק כת"ר כי באמת בשעה שכתבתי את קונטרסי לא הי' נגד עיני הגב"ע, רק כתבתי עפ"י מה שנקלט בזכרוני מאז קראתי את הגב"ע מכבר, וחשבתי שיש כאן שתי כתי עדים המכחישות זא"ז בזמן הקדושין

אולם לכאורה גם לפי הגב"ע שהעד קנ. אינו מעיד ע"ד *) ויעוי' בריטב"א שם שהקשה ואפי' חוזרין ומגידין מאי הוי כיון דתכד"ד הדרי בהו והא קיימ"ל שהעדים שאמרו תכד"ד מבודין אנו נאמנים, ויעו"ש מש"כ, ולולא דבריו הייתי אומר שזה שהעדים יכולים לחזור בהם תכד"ד היינו דווקא מבודין היינו לסלק את הגדתם הראשונה, והוי כאלו לא העידו כלל והיו שותקים, אבל להיות נאמנים לחזור ולהגיד את ההיפך מהגדתם הראשונה את זה לא מצינו, דוגמא לדבר שכ' המוהרש"א ביבמות קי"ח שאמתלא אינה מועלת אלא לסלק את ההודאה הקודמת אבל לא להיות נאמן כעת באמירת ההיפך ממה שקדם, וכאן בעובדא דב"מ היינו צריכין להגדתם האחרונה להעיד את ההיפך שאיננו רמאי כדי להחזיר לו את האבדה, וע"כ היו זקוקים לדון מצד המסתברא וכו':