מרחשת חלק ב שלא

וכו', יעו"ש, הרי שגם במזידה גמורה הצריכה הריב"ש ז"ל גט משני: ז) ואנכי ת"ל מצאתי הדבר מפורש בהלכות גדולות מס' גיטין באשה שלא נתגרשה כדין היפך דעת הרשב"א והריב"ש הנ"ל וז"ל ואי ההוא גברא דקדשה קדושין בעלמא הוא דקדשה ולא נסבה לא צריכה גיטא מיניה ושרי' לבעלה קדמאה ואי נסבא אסירא לבעל קדמאה, דכיון דלרצונה איבעלה הו"ל בעילת זנות ואסירא ליה, דתנו רבנן והיא לא נתפשה אסור וכי היכון דאסירא לקמא הכין אסירא לבתרא דתנן כשם שאסורה לבעל אסורה לבועל ונפקא מן גברא קדמאה בגט ושרי' לעלמא ומן גברא בתראה לא צריכה גט דזנות בעלמא דזניאת ולא תפסו בה קדושי וכו' עכ"ל, הרי מפורש שא"צ גט משני אף שנשאת כיון שהיתה מזידה, ויפלא מאד על הרשב"א והריב"ש ז"ל שהחליטו שניהם שצריכה גט משני במזידה, והרי בעל הלכות גדולות שכל דבריו דברי קבלה כתב מפורש שלא כדבריהם ז"ל, ואיך יתכן שכל זה נעלם מעיניהם הבדולחים של הרשב"א והריב"ש ז"ל שמפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים

ח) מלבד זה הביא בשו"ת שם ארי' הנ"ל קושיא עצומה של הגאון בעל שע"מ על הרשב"א ז"ל מתלמוד ערוך שבידינו יבמות (ק"ט ב') קטנה שהגדילה ועמדה ונשאת לאחר א"צ גט משני הרי מפורש שא"צ גט משני אף שעמדה ונשאת אצלו, וע"כ משום דבמזידה לא גזרו להצריכה גט משני משום דהוי כזנות בעלמא, ויעו"ש מה שפלפל הש"א ליישב קושיא הנ"ל

אולם לפ"ד יש ליישב שהרשב"א והריב"ש שהצריכוה גט משני אינו אלא בשהי' הוא שוגג שהטעתו ואמרה שפנוי' היא, וכמו שבא מפורש בהשאלה שבאה לפני הרשב"א שהיא אמרה שפנוי' וכמו כן בההיא דהריב"ש, ולפ"ז לק"מ קושית השע"מ הנ"ל מהא דקטנה שהגדילה, וכן מדברי בעל הלכות גדולות דשם מיירי בששניהם מזידין וכה"ג שלא שכיחא כלל ל"ג רבנן וא"צ גט משני

אולם מתשו' הרא"ש שהבאתי למעלה משמע דס"ל שגם כשהוא הי' שוגג כיון שהיא היתה מזידה א"צ גט משני מדכתב והלכה מן העיר וקבלה קדושין משמעון משמע שהלכה מן העיר למקום שאין מכירין אותה ואינם יודעים שהיא א"א ושם נשאת לשמעון ואעפ"כ לא הי' מצריכה גט משמעון אם היו קדושי ראובן ודאי

ולפ"ז דבר זה בנשאת לאחר אם היתה מזידה אף שהבעל הי' שוגג באנו למחלוקת של הרשב"א והרא"ש ז"ל, דלדעת הרשב"א והריב"ש צריכה גט משני אם הי' הבעל שוגג, ולדעת הרא"ש גם באופן זה א"צ גט משני, כיון שהיא היתה מזידה אין זה אלא זנות בעלמא

ט) מעתה בעובדא דידן שהיו שניהם מזידין הכל מודים שא"צ גט משני, ואף אם הי' הוא שוגג מ"מ כיון דלדעת הרא"ש א"צ גט, וגם מסתימת לשון של בעל ה"ג שכ' בפשיטות שא"צ גט משני ולא כ' לחלק משמע שגם בשהי' שוגג א"צ גט משני, וכיון דהא דצריכה גט משני עיקרו אינו אלא מדרבנן כדאי הוא הרא"ש ז"ל לסמוך עליו בשעת הדחק ועיגון גדול כזה שהבעל השני נעלם ואיננו וזה כמה שנים שעקבותיו לא נודעו ובכל דא שומעין להקל

בהא נחיתנא ובהא סליקנא שהאשה העגונה הנ"ל מותרת להנשא לאחר, ואם יסכימו עמי חברי הרבנים הגאונים שליט"א נמנה אני עמהם להתירה מכבלי העיגון ויהא עיגונה עד כה זה כפרתה והיסורין ממרקין עוונה בה שהלכה והיתה לאיש אחר קודם שהגיע לידה הגט מבעלה מאמעריקא

וה' ינחנו בדרך אמת שלא נכשל בדבר הלכה ושלום רב לאוהבי תורתך: ונחתם ביום מ"ט-מנים ערב יום הבכורים ב ה' קריבכם'' מנחה חדשה לפ"ג ערב ''ביום זה בו תורה'' נתנה לפ"ק. ווילנא: נגמר השמטות

במה שהעליתי דהרוב אינו מכריע במקום תו"ת והוי סד"א הראני כעת ידידנו הרה"ג מוהר"ה נעוויאזסקי שליט"א שגם בש"ש ש"ו פ' כ"ב עמד בחקירה זו והעלה ג"כ דתו"ת במקום רוב הוי סד"א ומסיק שכן נראה לו ברור ושמחתי שכוונתי בזה לדעתו הגדולה, אבל את זה ראיתי שבסוף דבריו בפ' הנ"ל הפליט בקולמסו דרך אגב דחזקת כשרות הוי חזקה דמעיקרא וז"א לדעתי וכמו שהעליתי למעלה, כן הראני ידידנו הנ"ל שבתשו' עין יצחק ח"ב סי' ל"ה כתב ג"כ בענין זה

כתבתי שלא מצינו מי מהראשונים ז"ל שיסבור שמה שעומדת תחתיו הוי כעדי קדושין שו"ר שבס' משכנות יעקב ח' אה"ע סי' ל"ט האריך הרבה בזה והביא חבל ראשונים דס"ל דלא הוי כעדי קדושין אבל עם זה הרבה להביא דברי הרבה ראשונים שמתוכם הוכיח דחשיב כעדי קדושין אבל אין ראיותיו מוכרחות למעיין, וא"ר עוד להאריך בזה

...שכן היא כוונת התוס' - שו"ר שיש לדחות דכוונתם הוא ממנ"פ אם ביאת יבמה צריכה עדים א"כ גם בעושה מאמר בתחלה ג"כ צריך הוא לעדים שאין מאמר קונה קנין גמור, ואם ביאת יבמה א"צ עדים א"כ אמאי לוקה לר"ת הא א"צ להעמיד עדים על כך, ויעוי' ביאור הגר"א סי' קס"ו סק"ט ודבריו צ"ע, ובדפוס שלפני כפי הנראה נפלו הרבה טעויות וצריך לתקנם ולהגיהם

שהחשוד על החמור אינו חשוד על הקל יעוי' בית הלוי ח"ב סי' א' שכ' לחדש שאף שהחשוד על איסור אחד אינו חשוד על איסור אחר זהו במעשה אחר אבל באותה שעה שעובר על איסור אחד חשוד הוא ג"כ לעבור על איסור אחר משום שאין מעצור לרוח השטות שנכנסה בו באותה שעה לעבור עבירה, והם עולים בקנה אחד עם דעת הרדב"ז בבא על הנדה ואכ"מ, ויעוי' תוס' ב"מ (ה' ב') ד"ה דחשיד

סימן יג. (ושייך לענין שלמעלה

) הנה כבוד ידידנו הרה"ג.. בתשובתו על קונטרסי הנ"ל הרבה להשיב על דברי וכתב כמה השגות, והנה אציע בזה את אשר מצאה ידי די השיב על השגותיו אלה

א. א) תפס עלי על אשר עשיתי שתי כתי עדים כמכחישות זא"ז ובאמת אין כאן הכחשה כי מעידים על שני מעשים נפרדים – הנה בדבר זה כבר הרגשתי בסוף סימן א' מקונטרסי הנ"ל וכתבתי שאם נדון זה כשני מעשים נפרדים אין לך דין מרומה גדול מזה, ושהעדים המעידים שנתקדשה בשנת תרפ"ד צריכין דו"ח, וע"ז טען כת"ר עלי באות ה' מדבריו שלא הבין רצוני בזה, ודומה הוא בעיניו כמו אילו אמרתי ששלשה כנגד שנים השנים הם מרומים, ועוד טען עלי היתכן אשה מוחזקת בא"א כשיבאו עדים להעיד על הקדושין יהי' זה דין מרומה והמעידין נגד מה שהוחזק לא יהי' להם דין מרומה כמדומה לי שכתבתי טעמי ונמוקי שם, אך מאשר רואה