מרחשת חלק ב של

גרושתו משנשאת אבל לא מטעם איסור סוטה כיון דבשוגג הי' ויעוי' מל"מ שם, א"כ א"ש הא דלא מקשה מת"ק דהא י"ל דהא דתצא מראשון אינו משום דהוי סוטה אלא משום שלא יהי' מחזיר גרושתו, וכיון דעיקר האיסור הוא משום מחזיר גרושתו א"ש הא דצריכה חליצה דהא אמרינן שם (י"א ב') דאיעקר קרא מפשוטו וטומאה לא כתיב במחזיר גרושתו משנשאת, א"כ שפיר צריכה חליצה משום דלא כתיב בה טומאה, אבל מדר"ש מקשה שפיר דהא לקמן (צ"א א' ב') אמרינן לחד תירוץ וכן לאיבעית אימא דלר"ש ניסת עפ"י בי"ד אינה צריכה גט משני יעו"ש, וא"כ לר"ש הא דאסורה לראשון ע"כ אינו מטעם מחזיר גרושתו משנשאת, דהא לדידיה א"צ גט משני וליתא לגזירה זו, וע"כ הא דאסורה לראשון לר"ש הוא משום סוטה וע"כ מקשה שפיר מר"ש דלדידיה ע"כ אסורה משום סוטה ואעפ"כ ס"ל דביאתה או חליצתה פוטרת צרתה, הרי שאינה פטורה מן הייבום, וז"נ לענ"ד

ג) ויש להוסיף עוד נופך לזה עפ"י מה שמצינו לרש"י ז"ל (פ"ז ב') ד"ה תצא כתב הטעם דתצא משום דהוי כשאר א"א שזינתה דהך לאו אנוסה היא משום דלא דייקא קנסוה יעו"ש, משמע דהטעם דאסורה משום סוטה, ואילו לקמן (צ"א ב') ד"ה חוץ מא"א כתב וז"ל דהיינו בעדים וניסת עפ"י בי"ד בעד אחד דתרווייהו בעי גט, וכיון דבעינן גיטא אלמא מילתא היא ומיתסר אקמא, עכ"ל, הרי מבואר מדבריו שהטעם הוא משום שצריך גט משני וע"כ אסורה אקמא משום שלא יאמרו גירש זה ונשא זה ומחזיר גרושתו משנשאת, והנראה בכוונת רש"י דהא דכתב לעיל שאסורה משום סוטה היא דווקא בנשאת עפ"י עד אחד דהוי מקצת מזידה משום דלא דייקא ואסורה מדרבנן משום סוטה, אבל בנשאת עפ"י עדים דהוי אנוסה ממש בזה הא דאסורה לראשון אינו אלא משום מחזיר גרושתו משנשאת, וע"כ (בדף צ"א ב') דמיירי גם בנשאת עפ"י עדים הוצרך רש"י ז"ל להוסיף טעם משום גט משום דא"א לאסור משום סוטה דאנוסה היא, ושו"מ להמל"מ כאן שכ' לחלק בין עד אחד לשני עדים כנ"ל ולא ראה שכן משמע ג"כ דעת רש"י ז"ל, ושמחתי שכוונתי לדעתו, ועפ"ז ממילא לר"ש דס"ל דעפ"י עדים מותרת לחזור לו א"כ עפ"י עדים בלא"ה לר"ש אינה אסורה לראשון, ועיקר האיסור לר"ש אינו אלא בשנשאת עפ"י ע"א, והיכא שנשאת עפ"י ע"א בזה באמת אסורה משום סוטה, ומשום זה שפיר מקשה מר"ש, דלר"ש הוי הטעם שאסורה לראשון משום סוטה, אבל לרבנן לק"מ, כיון דלרבנן אסורה גם בנשאת עפ"י שנים לדבריהם, ע"כ אין לפרש משום סוטה, וע"כ צריך לפרש משום שלא יאמרו מחזיר גרושתו וכו', וכיון דלרבנן בלא"ה צריך לומר משום שמא יאמרו וכו', א"כ גם בעד אחד אפשר ג"כ הוא אותו הטעם שאסורה לראשון כמו בנשאת עפ"י שני עדים ולאו משום איסור סוטה, אבל לר"ש ע"כ הא דאסורה הוא משום סוטה, ובזה עוד יותר מרווח דאפי' לפי מסקנת הגמ' דלר"ש בעיא גט משני מ"מ לדידיה הוי הטעם משום סוטה דהא לדידיה בנשאת עפ"י שנים מותרת לחזור, וע"כ הא דבע"א אינו אלא משום סוטה

ד) ובזה נוחים דברי הרמב"ם ז"ל שכ' הטעם משום שמא יאמרו וכו' ובה"ו בנתקדשה כ' שאין חוששין שמא יאמרו משום כיון שלא נשאת יאמרו תנאי הי' בקדושין ולא נתקיים, ולא כ' כמסקנת הגמ' רישא דעבדא איסורא קנסוה רבנן, סיפא דלא עבדא איסורא לא קנסוה רבנן, וכקושיית הלת"מ כאן, ועפ"י האמור ניחא דדברי הש"ס ביבמות שם הוא משום דקאי שם לרב הונא ורב הונא בשם רב הוא מרא דשמעתא (צ"א א') דבנשאת עפ"י עדים מותרת לחזור לו א"כ לדידיה הא דבע"א צריכה גט מזה ומזה אינו משום שמא יאמרו וכו' שא"כ אפי' בנשאת עפ"י עדים ג"כ, אע"כ שלא אמרו כן אלא במקום דעבדא איסורא ועפ"י עדים דאנוסה היא לא קנסו ולא חששו לשמא יאמרו וכו', אבל לדידן דנשאת עפ"י עדים ג"כ תצא מזה ומזה וכו' וכו' ע"כ אפי' בשאנוסה ולא עבדא איסורא ג"כ חששו משום שמא יאמרו וכו', וא"כ בנתקדשה מותרת ולא חששו לזה ע"כ הטעם משום שיאמרו תנאי הי' בקדושין ולא נתקיים והר"ז נכון, ויעוי' תוס' (פ"ת ב') ד"ה א"ה ובמוהרש"א ומוהר"ם שם

נחזור לדברינו, דלדברי הרמב"ם שתפס הטעם שצריכה גט משני הוא משום שלא יאמרו א"א יוצאה בלא גט, הרי אפשר לומר שגם בנשאת במזיד ג"כ צריכה גט משני משום שלא יאמרו וכו' באופן שדבר זה אם נשאת במזיד צריכה גט משני תליא בפלוגתא דהרי"ף והרמב"ם בטעמא מה דניסת עפ"י בי"ד ובעדים צריכה גט משני

ה) אולם בתשו' ש"א הנ"ל הביא שכעין זה נסתפקו התוס' ביבמות (צ"ב ב') ד"ה נותן שאפשר ביבמה שנשאת במזיד לא שייך למגזר ולמיקנסיה כי היכי דלא קנסינן בזינתה משום דנשואי מזיד לא שכיחי כמו זנות, יעו"ש, ולפ"ז י"ל שגם לדעת הרמב"ם שמפרש טעמא משום שמא יאמרו וכו' מ"מ בנשואי מזיד לא גזרו רבנן כמו בכל מילתא דל"ש דלא גזרו רבנן, ונראה דמאי דמיבעי' להו להתוס' פשיטא ליה להרא"ש דבנשואי מזיד א"צ גט משני, שבתשובותיו כלל ל"ה סי' י' שנשאל באשה שגרשה בעלה ואח"כ נתיחדה עמו בעדים ואח"כ הלכה מן העיר וקבלה קדושין משמעון והיא פלגשו בלא כתובה והשיב ע"ז תשובה כיון שיש עדים שנתיחדה עמו אחר שגרשה צריכה ממנו גט דעדי יחוד הן הן עדי ביאה וכו', כיון דלבו גס בה מסתמא לשם קדושין בא עליה וכו' הלכך השני שנתקדשה לו לשם פלגש קודם שגרשה הראשון ושהתה עמו לשם פלגש בודאי בא עליה ונאסרת עליו כיון שהיא א"א משום יחוד של ראשון וצריכה גט משניהם ואסורה לשניהם, ואע"ג דאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה לא חשבינן לה א"א ודאי לצאת מן השני בלא גט עכ"ל, הרי מפורש שאם היו תושבים אותה לא"א ודאי לא היתה צריכה גט משני אף בנשאת, כעובדא דהרא"ש ששהתה עם השני שבא עליה וע"כ משום דמזידה היתה ובכה"ג ל"ג רבנן

ו) מיהו גם לפ"מ שנסתפקו יש לחלק דדוקא בשהיא לבדה היתה מזידה והבעל הי' שוגג שהטעתו ואמרה לפניו שפנוי' היא ואינה זקוקה ליבם וכה"ג שהבעל הוא סבור שנשאת לו בהיתר ואשתו היא זאת ובכה"ג י"ל דשכיחא קצת דסניא ליה ליבם או לבעל והלכה והיתה לאיש אתר וכמו שכ' התוס' בריש כתובות דזנות שלא בעדים והתראה שכיחא ואף ע"י נשואין י"ל דשכיחא קצת, אבל שגם הוא יהי' מזיד אף שידע שהיא א"א בכל זאת יהי' נושא אותה לאשה בזה באמת לא שכיחא כלל, ומה גם שהרי האיש שרץ אתר זנות ורוצה למלאות תאוותו זילי ליה ושכיחי ליה זונות פרוצות ואין יצרו תוקפו כ"כ שיהא מנאף באשה מנאפת תחת בעלה משא"כ בהאשה הנשואה, וע"כ בששניהן מזידין דלא שכיחא כלל אפשר שגם התוס' יודו דלא גזרו רבנן משום דמילתא דלא שכיחא היא כלל

ובזה אפשר לישב תשו' הרשב"א שהובאה ביתה יוסף סי' י"ז שחלק האחרון ממנה העתקנו למעלה סי' ז' שמדבריו מפורש שגם באשה המזידה שנשאת לאתר ג"כ צריכה גט משני וכל הדרכים האלה בה כמו שהוכיח מזה בתשו' שם ארי' הנ"ל, וכן נראה לכאורה שגם הריב"ש דעתו כן. שכן בתשו' סי' תק"ח בעובדא דאשת אברהם פארח כתב באמצע דבריו והנך רואה מתוך כתבי זה שהיא מזידה גמורה וכמתכוונת לעבור ולהעביר וכו' וכו' ועוד שהתרו בה הברורים לבלתי תנשא בעדות זו ולזה ראוי ליסרה ולעשות בה משפט נואפת ותצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה וצריכה גט משני כיון שנשאת ועבדא איסורא וכו'