מרחשת חלק ב שכח

דצריכה גט שני אע"ג דמגרשה משום ערות דבר לב"ש כדאמר בירושלמי דב"ש לטעמייהו, הרי אף שאסורה עליו משום איסור דאחרי אשר הוטמאה מ"מ בשראוה שנבעלה צריכה גט שני לב"ש וכש"כ לב"ה, יעו"ש ברדב"ז באורך, הרי דס"ל לרדב"ז בתשו' כאן דאף באופן שאסורה עליו מ"מ אמרינן א"א עושה בעילתו ב"ז ומה דאפשר לתקן מתקן וזה סותר דבריו שכ' בפירסה נדה דכיון דלא חש על איסור נדה לא חש ג"כ על איסור זנות, ולא עוד אלא שדברי הרדב"ז כאן הם עוד יותר מוקשים דכ' דמה דאפשר לתקן מתקן דאדרבה דכאן בבועל לשם קדושין קלקולו יותר על תקינו, שהרי לאו דאיסור סוטה דילפינן מקרא דאחרי אשר הוטמאה שכתוב גבי מחזיר גרושתו משנשאת, ובמחזיר גרושתו משנשאת אמרינן בקדושין (ע"ח א') שאם בעל ולא קידש אינו לוקה דדרך לקוחין אסרה תורה, א"כ גם איסור סוטה דילפינן מהאי קרא ג"כ אם בעל ולא קדש אינו לוקה, א"כ בבועל לשם קדושין הוא מקלקל ולא מתקן, וכבר כתב כה"ג הגרע"א בתשו' סי' קפ"ב שפירש את דברי הריא"ז שהביא הש"ג שכ' דבלן בפונדקי עם גרושתו משנשאת לאחר ל"א א"א עושה בעילתו ב"ז משום דאם בעל ולא קדש אינו לוקה, א"כ מגרע הוא במה שבועל לשם קדושין, יעו"ש, והכ"נ באיסור סוטה, ואף דבסוטה מלבד לאו דאחרי אשר הוטמאה יש ג"כ איסור עשה דונטמאה דבו לא כתוב לקוחין ובודאי עובר על עשה דונטמאה אף בלא לקוחין, מ"מ בלאו דלא יוכל הוא מגרע במה שבועל לשם קדושין

יג) אמנם אף שדברי הרדב"ז סותרים א"ע וגם תמוהים מצד עצמן כמו שכ' ולא באתי כאן לתרץ את דבריו ולהסיר את הסתירה הזאת, אבל ראיתו שהביא מהש"ס דילן דבראוה שנבעלה צריכה גט שני אף בשגרשה מחמת ערות דבר, הלא כראי מוצקה, וכן נראה ג"כ מל' הירושלמי פ' הזורק ה"ט ב"ש דאינון אמרין לא יגרש וכו' אינון דאמרין מזוהמת היא מלפניו ואינו חשוד לבא עליה, משמע דדוקא משום דאינו חשוד אבל בראוה שנבעלה גם ב"ש מודו שצריכה גט שני וכן הביא האב"מ בסי' ל"ג סק"א ראי' מדברי התוס' גיטין (ע"ט ב') ד"ה ב"ש שהביאו הירושלמי הנ"ל וכתבו וכה"ג פליגי לקמן במגרש ולנה עמו בפונדקי למאן דמוקי לה בלא ראוה שנבעלה, עכ"ל, משמע מדבריהם דוקא למאן דמוקי בלא ראוה שנבעלה אלא בעדי יחוד ומשום דהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה בזה הוא דאמרינן כיון דלב"ש ע"כ מצא בה ערות דבר ומזוהמת היא בעיניו ודאי לא בעל אבל בראוה שנבעלה גם לב"ש צריכה גט שני אף שאסורה עליו משום איסור סוטה, מכל זה משמע כדעת הרדב"ז זו שגם אם באופן שאסורה עליו ג"כ אמרינן א"א עושה בעילתו ב"ז וגמר ובעל לשם קדושין

יד) אבל לענ"ד נראה לדחות כל ראיות אלו בחדא מחתא והוא, דהנה במה דאמר בירושלמי בהא דמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי דב"ש לטעמייהו וב"ה לטעמייהו צריך להבין דא"כ לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר כלל, דבממנ"פ במאי מיירי הא דמגרש וכו' ולנה וכו' אם מיירי כשגרשה משום ערות דבר בזה גם ב"ה מודו שא"צ גט שני שמזוהמת היא בעיניו ואם גרשה שלא מחמת ערות דבר הא בזה ב"ש מודו שצריכה גט שני א"כ ל"ש בזה פלוגתא כלל ואיך שנו במשנתינו דין זה במחלוקת ב"ש וב"ה

ולזה נראה דע"כ לומר דהא דמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי מיירי בסתם בראינו באחד שגרש את אשתו ולנה עמו אח"כ בפונדקי ולא ידענו הסבה והטעם מפני מה גרשה מקודם אם מחמת ע"ד או מפני שהקדיחה את תבשילו וכדומה דב"ש ס"ל דלא יגרש את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר א"כ זה שגרש ודאי לא גרש אלא מפני שמצא בה ערות דבר וע"כ כשלנה עמו בפונדקי ל"א הן הן עדי יחוד וכו' משום שמזוהמת בעיניו ואינו חשוד לבא עליה משום איסור סוטה, וב"ה לטעמייהו שמותר לגרש אפי' כשהקדיחה את תבשילו, א"כ זה שגירש ל"א שמחמת ע"ד גירש א"כ אינה מזוהמת בעיניו ומותר לבא עליה וע"כ אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וביאור דברי הירושלמי אלו אמרתי מכבר וכעת בחפשי בספרים מצאתי שקדמני בזה הב"מ בסי' קמ"ח ושמחתי שכוונתי לדבריו ומתאמרא בשמיה גברא רבא כוותי

ולפ"ז שפיר אמרינן בש"ס דילן דלב"ש ל"א הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה דמשמע דבראוה שנבעלה היתה צריכה גט שני וכן הירושלמי דקאמר שאינו חשוד לבא עליה וכן מדברי התוס' שכ' דדווקא בשלא ראוה שנבעלה, והוא דכל זה בנתיחדה לבד אמרינן דלא בעלה משום שמזוהמת בעיניו ולא חשוד לבא עליה אבל בראוה שנבעלה אמרינן להיפך דודאי לא גרשה מחמת ערות דבר דא"כ לא הי' בא עליה שאסורה עליו משום סוטה והיתה מזוהמת בעיניו ותלינן להיפך שגרשה שלא מחמת ערות דבר, ואף דממנ"פ עביד איסורא, אם שגרשה שלא מחמת ערות דבר ואז עבר על איסור דלא יגרש לב"ש דהוי איסור דאורייתא, או שלא עבר על איסור דלא יגרש וכו' ומה שגרשה הוא מחמת שמצא ערות דבר א"כ עביד איסורא במה שבא עליה שאסורה עליו מחמת איסור סוטה, וא"כ הי' לנו לומר להעמידו בחזקת כשרות ולומר דהשתא הוא דאיתרע ועבר על איסור סוטה ולא מקודם שעבר על איסור דלא יגרש וכו', כדוגמא שכ' הריב"ש בעד שהעידו עליו שנפסל דמעמידין אותו על חזקתו ואמרינן השתא הוא דנפסל כמו שהבאתי, אבל ז"א, שהרי כמו שיש חזקת כשרות להבעל כמו כן יש חזקת כשרות להאשה ומעמידין אותה בחזקת כשרות שלא זינתה תחתיו, ואם זינתה תחתיו ואסורה לבעלה לא היתה נבעלת כעת תתתיו משום איסור סוטה שהוא על שניהם, ואין לומר אדרבה העמד הבעל בחזקת כשרות ולא עבר על איסור דלא יגרש וכו', ז"א שהרי הוא רשע לפניך דממנ"פ עביד איסורא, וא"כ הוא הדין כמו במקוה שנמצא חסר דאמרינן תרתי לריעותא והכ"נ תרתי לריעותא, חזקת כשרות של האשה וחזקה דהשתא של הבעל דאיתרע לפניך, וע"כ אמרינן דודאי עבר על איסור שלא יגרש וכו' ואשתו לא זינתה תחתיו וכיון שלא זינתה הרי אינה מזוהמת בעיניו וכשבעל לשם קדושין בעל וצריכה גט שני, משא"כ בשלא ראוה שנבעלה אף שיש להאשה חזקת כשרות והי' לנו לומר להיפך שלא זינתה, מ"מ גם להבעל יש חזקת כשרות ואמרינן שלא עבר על איסור שלא יגרש וכו', וכיון שהספקות שקולין הן ל"ש לומר בזה הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, כיון שהדבר מסופק שמא לא בא עליה כלל מפני שמזוהמת בעיניו ואינו חשוד לבא עליה, א"כ הוי כמו שאין כאן עדים כלל, כמו שכ' בתשו' מיימוני סי' א' בארוכה, ואכ"מ להאריך בזה

טו) אולם כ"ז בסתם שגרשה ולא ידענו מפני מה גרשה, אבל בשידוע לנו שזינתה תחתיו וגירשה מפני שמצא בה ע"ד, בזה שפיר אמרינן גם בראוה שנבעלה שא"צ גט שני וחזר הדין כדברי הרדב"ז בתשו' שהביא המל"מ דכיון דלא חש לאיסור נדה לא חש ג"כ לאיסור בעילת זנות והכ"נ בזינתה תחתיו ולנה עמו בפונדקי א"צ גט כיון שלא חש לאיסור סוטה לא חש ג"כ לאיסור ב"ז ולא לשם קדושין, ובסוטה עוד גרע יותר שאם יבעול לשם קדושין יעבור על לאו דלא יוכל וכו' משא"כ שלא בקדושין לא עבר אלא בעשה דונטמאה, וכמו שכ' למעלה

ולפ"ז בעובדא דידן שנשאת במזיד לשני קודם קבלת הגט מבעלה הראשון ונאסרה על בעלה השני באיסור סוטה לבועל והוא ג"כ ידע מזה שא"א היא, ל"א בזה א"א עושה בעילתו ב"ז, כיון דלא חש לאיסור דונטמאה לא חש ג"כ לב"ז, ובפרט לדעת הראב"ד והרמב"ן וכן