מרחשת חלק ב שכד

סק"ב שהעלה שאף שאין העדים חוזרים ומגידים מ"מ בשתי כתי עדים המכחישות זא"ז אם האחת חזרה מדברי' והודתה לדברי הכת השני', דבכה"ג ששנים מכחישין אותם יכולין לחזור מדבריהם הראשונים, וא"כ בעובדא דידן שהעדים שאמרו מקודם שנשאת לאחר בזמן שהי' אחר קבלת הגט לפי הגב"ע שנגבתה מהם שנית חזרו בהם ונזכרו והודו לדברי העדים שנשאת להאחר בזמן שהי' לפי החשבון קודם שקבלה את הגט מבעלה הראשון באמעריקא, א"כ אין כאן הכחשה דתו"ת כלל ונמצא שהאשה הנ"ל נשאת לאחר בשעה שהיתה א"א מבעלה הראשון, וקדושי השני לא תפסו בה כלל, וכסקבלה את הגט מבעלה מאמעריקא הרי נעשית פנוי' ועדיין פנוי' היא

יד) ולענ"ד נראה להביא ראי' לחידוש דין של השע"מ הנ"ל מסוגיא דריש ב"מ (ג' ב'), מה לפיו שכן אינו בהכחשה ובהזמה תאמר בעדים שישנם בהכחשה ובהזמה, והרי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מטו"נ ה"ז כתב מי שהודה בבי"ד שהוא חייב לזה התובע מנה ואח"כ אמר נזכרתי שפרעתי לו חובו זה שהודיתי בו והרי עדים הר"ז עדות מועלת ועושין על פיהם שהרי לא הכחיש עדיו וכו', וכיון דס"ל להרמב"ם שמועלת חזרה מהודאת פיו לומר נזכרתי במקום שיש עדים מעידים כדבריו האחרונים, אם איתא דבעדים שאומרים נזכרנו לא מהני חזרתם אפי' במקום עדים, א"כ איך פריך הש"ס מה לפיו שכן אינו בהכחשה תאמר בעדים שישנם בהכחשה, הא אדרבה הודאת פיו קלה מעדות דלהודאת פיו מהני חזרה היכא שעדים מעידים כחזרתו, ובעדים לא מהני חזרה אף במקום שיש עדים כחזרתם, א"ו שגם בעדים מהני חזרה היכא שיש עדים שמעידים כחזרתם, ולענ"ד נראה שזו ראי' ברורה לדינו של השע"מ הנ"ל

ולא עוד שאני אומר שגם לדעת הרשב"א והר"ן שנחלקו עליו בזה וס"ל דלא מהני לומר נזכרתי לחזור בו מהודאתו אפי' ביש עדים, י"ל דמודו דבעדים מהני חזרה כנ"ל, דדוקא הודאת פיו חמורה שכמאה עדים דמי ואין אחרי' כלום, אבל בהעדאת עדים י"ל שגם הם מודים שאם חזרו מעדותם ומודים להעדים השניים מהני חזרתם

ואדרבה לפי דבריהם ז"ל יש להמתיק פרכת הש"ס מה להודאת פיו שאינה בהכחשה משא"כ בעדים שישנם בהכחשה, שאם נפרש כפשוטם היינו שאם באו עדים אחרים והכחישום לא סמכינן אעדותם של הראשונים, אין זו פירכא כלל, שהרי לא הוכחשו בזה כלל אלא מתוך שישנם שתי כתי עדים המכחישות זא"ז אמרינן מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני, אבל העדים בעצם לא הוכחשו כלל לבטל עדותם, שהרי בתו"ת אם תפס לא מפקינן מיניה, כדאיתא בכתובות (כ' א') ובדברי רש"י שם, א"כ מהני עדותם לענין חפיסה, ועוד שהרי בהודאה כה"ג היכא דאיכא תרי הודאות דסתרי אהדדי ג"כ יש הכחשה כמו שכ' הרמב"ן במלחמות פ' שור שנגח את הפרה והרשב"א בגיטין (מ' ב') הביאם הקצוה"ח סי' פ"ח א"כ מאי אולמא פיו מעדים

אבל לפי דברי השע"מ הנ"ל א"ש פירכת הש"ס והיינו הא דפריך מה לפיו שכן אינו בהכחשה והיינו שאם חוזר בו מהודאתו ואומר נזכרתי ועדים מעידים כדבריו האחרונים אין מועלת חזרתו, לפי דברי הרשב"א והר"ן, תאמר בעדים שישנם בהכחשה היינו שאם הוכחשו והם חזרו בהם ומודים לדברי העדים המכחישים הרי הם נאמנים לחזור בהם

אחר שהעליתי כ"ז מצאתי בס' נחל יצחק סי' הנ"ל שהביא לדברי השע"מ הנ"ל וגם הוא הרגיש בדברי הרמב"ם, אבל לא העמיק לראות די שלפי דברי הרמב"ם ז"ל דינו של השע"מ מוכרח מהסוגיא דב"מ הנ"ל, ויעו"ש בנ"י, שכנראה גם הוא הסכים לדינו של השע"מ הנ"ל

טו) עוד אני אומר דבעובדא דידן יש לדון דינו של השע"מ ולא מטעמי' לפי המבואר באה"ע סי' מ"ב בהגהת הרמ"א סעי' ד' דדיני גיטין וקדושין אין העדים צריכין חקירה ודרישה זולת במקום שיש צד רמאות וכמו בדי"מ שאין העדים צריכין דו"ח זולת בדין מרומה, והנה בעובדא דידן יש על הגדת העדים המעידים שנשאת אחר קבלתה את הגט שנשלח לה מבעלה מאמעריקא דין מרומה, שהרי השליח בא לבשרה בבית הח' ''משמרת חולים'' שהיא עובדת שם, שהגיע לה גט מבעלה, אמרו לו כל אלה שדרש אצלם לשכנה שזו כבר נשאת לאחר, ואם אין עליהם על האומרים לפניו דין עדות מאחר שלא העידו לפני בי"ד וגם אין ידוע לנו מי הם שאמרו כן, אם אנשים או נשים שהיו מספרים לפי תומם שהאשה הנזכרת נשאת כבר, עכ"פ הדברים מוכיחים מצד עצמם כדברי הכת האומרת כן, והעדים שאומרים שנשאת אחר קבלת הגט יש על עדותם דין מרומה, וא"כ הא צריכין דו"ח כדי"נ כמו שכ' הגאון ר' בצלאל בתשובה, הביאו הקצוה"ח סי' ל' וכן התומים שם הרבה להביא כמה פוסקים הסוברים כן, וכיון שהעדים האלו לא נחקרו כדין דו"ח הרי קימ"ל שהעדים שאמרו מבודין היינו יכולים לחזור בהם כל זמן שלא נחקרה עדותם בבי"ד ואף בדי"מ הוא כן, כמו שכ' הר''ן בתשובה סי' ל"ד דבדין מרומה יכולין לחזור בהם כ"ז שלא נחקרה עדותם בבי"ד, א"כ בעובדא דידן שלא נחקרה עדותם בבי"ד כהוגן הרי העדים שחזרו בהם מהגדתם הראשונה והעידו אח"כ כהכת האומרת שנשאת קודם קבלתה את הגט שפיר יכולין לחזור בהם מהגדתם הראשונה ונתקיימה עדותם של העדים האומרים שנשאת קודם קבלת הגט

טז) ובזה סר ג"כ הספק שנפל בעיקר עובדא זו לומר שאין כאן הכחשה בין העדים כלל, שהרי אפשר לומר ששתי כתי עדים אלו מעידות על שני מעשים נפרדים ושניהם אמת, והיינו שהאמת עם העדים המעידים שנשאת קודם קבלת הגט, ואעפ"כ האמת ג"כ עם העדים המעידים שנשאת לאותו האיש לאחר קבלת הגט משום שהם שני מעשים שאחר שקבלה את הגט חזרו ועשו חופה וקדושין לפני העדים המעידים שנשאת לאתר קבלת הגט ואין כאן הכחשה בין העדים כלל, ואם נאמר כן אין כאן כלל ספקא דתו"ת וגם דינו של השע"מ לא שייך כאן, כמובן

אבל לדעתי גם באופן זה שגם אם נחוש לזה יש כאן ג"כ דין מרומה על הגדת העדים האומרים שנשאת לאחר קבלת הגט, שהרי כמה זר ומרומה הדבר שהזוג הזה שלא הקפידו על איסור א"א ועברו בזדון על איסור חי"מ בי"ד, פתאום יחזרו בהם וישתדלו לעשות חופה וקדושין ויקפידו על הברכות של תופו"ק שלא נעשו כהוגן וירצו להעמיד חופה שני' כדת אחרי אשר כבר עברו ועשו כמה בעילות אסורות, ואין לך דין מרומה גדול מזה, שלא מסתבר ולא מתקבל ולא נהיר ולא בהיר לומר כן, וא"כ הרי אנו חוזרים למלתא קמייתא שגם עדות כזו יש עלי' דין מרומה וצריכה דו"ח, וכל שלא נחקרה עדותם בבי"ד יכולין לחזור בהם ומתקיימת עדותה של הכת האומרת שנשאת קודם קבלת הגט, שהענין מוכיח מצד עצמו כן ודברי עדותן של אלו האומרים שנשאת אחר קבלת הגט בטלין לא שרירין ולא קיימין

וא"כ בעובדא דידן בין אם נאמר שהשתי כתי עדים מעידים על מעשה אחד בין אם נאמר שמעידים על שני מעשים אין עדותם של העדים האומרים שנשאת לאחר קבלת הגט קיימת ונתקיימה עדותם של העדים האומרים שנשאת קודם קבלת הגט ואפס זולתה, וז"ב לענ"ד

ומצאתי