מרחשת חלק ב שכא

לייבום וחוששין לקדושין שצריכה חליצה, א"כ אם מוקמינן ברייתא זו כר"א דס"ל דפנוי וכו' אף אם נאמר דודאי היו כאן קדושין אי אפשר להיבם ליבמה דלר"א המגרש את אשתו והחזירה אסורה ליבם כדאיתא ביבמות (ק"ט א') וכבר כתבנו דגם אם נתגרשה והותרה ע"י הפקעת קדושין ג"כ אסורה לאחיו משום אשת אח א"כ לר"א אף אם החזירה אסורה ליבם כמו מגרש והחזירה א"כ הא דחוששין לקדושין היינו רק שצריכה חליצה וכדאיתא ביבמות שם דלר"א חליצה צריכה, ולפ"ז שפיר פריך רבא מאי אף דהא לענין כהונה בלא"ה אף אם נאמר דקדושין היו כאן ולא זנות ג"כ ממילא תהי' אסורה לכהונה דהיבם אסור ליבמה משום שהותרה ע"י הגט הראשון שאסורה לר"א אף אם החזירה, וא"כ אינה צריכה רק חליצה משום שהחזירה וכיון שצריכה חליצה תהי' בלא"ה פסולה לכהונה ע"י חליצה שיחלוץ לה היבם ושפיר פריך מאי אף

וכ"ז לאוקימתא דאביי אבל לאוקימתא דר"נ ניחא הא דחוששין אף לזנות דנ"מ לענין כספים דהוי אתנן ואסור למזבח, וא"ש הכל, והוא כפתור ופרח ת"ל

יא) מיהו לקושטא דמילתא נראה לי דגם היכא שהפקיעו חכמים הקדושין ג"כ היא אסורה לכהן וכמו שכ' הרמב"ן והרשב"א שהביאן השמ"ק ריש כתובות, וראי' נראה מהא דאיתא ביבמות (ק' ב') דאמר שמואל התם דבעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא ופריך הש"ס התם ממשנתינו שם מי שלא שהתה ג' חדשים הם אוננים עליו היכי משכחת לה דהם אינן מיטמאין לו אלא לאו בזנות ומוקי לה בממאנת ודחי ומסיק דמשכחת לה בקדושי טעות וכר' ישמעאל יעו"ש, ואמאי דחיק להעמיד דלא כהלכתא ואמאי לא העמיד דמיירי בגרושה מבעלה הראשון והא דאינה אסורה לכהן משום דמיירי שאח"כ ביטל הבעל את הגט שלא בפני השליח ואפי' לרבי דבטלו מבוטל משכחת כגון שבטלו בפני שנים לר"ש או בפני אחד לר"נ דגם רבי מודה דבטלו אינו מבוטל משום דאפקעינהו רבנן לקדושין מיניה כמש"כ התוס' בגיטין (ל"ב ב') ד"ה ור"נ יעו"ש, א"ו דכה"ג אסורה לכהן עכ"פ מדרבנן

וכן נראה עוד ראי' מיבמות שם (ק"כ א') וליחוש דילמא בגיטא אתאי ומשני הכא במ"ע דאינסיב לכהן, ואם נאמר דהיכי דביטל דאפ"ר לק"מ מותרת אף לכהן א"כ אין ראי' מהא דאינסבא לכהן דילמא יש לה גט שביטל הבעל שלא בפני השליח שמותרת גם לכהונה, א"ו שבכל אופן היא אסורה לכהונה אף היכי דאפקעינהו רבנן לק"מ והיינו כמש"כ דכיון דגם הפקעת קדושין היתה ע"י מעשה הגירושין והגט הי' סבה לזה אף שבעצם לא הי' הגט המתיר אלא חכמים שהפקיעו הקדושין מ"מ חשיב זה ריח הגט ופוסל לכהונה כיון שהגט גרם להפקעת הקדושין, והבן

סימן יב. א. ע"ד האשה העגונה ''ממשמרת חולים'' קשה עלי להזכיר בזה את כל אשר העליתי בזה במצודתי בעייני זה כשלש שנים בהיתרא של האשה הזאת כי קשה עתיקא מחדתא, אבל זכורני כי כשבאתי לדון בשאלה ראיתי כי שאלה זו תפרד והיתה לשלשה ראשים: א) הכחשת העדים, ב) א"א עושה בעילתו זנות, ג) בנשאת במזיד אם צריכה גט משני

א) והנה בדבר הכחשת העדים, כיון דאנן קימ"ל דספיקא דתו"ת הוי ספק דרבנן ומדאורייתא מוקמינן על חזקה א"כ אשה זו בשעה שקבלה את הגט הנשלח מבעלה מאמעריקא היתה אז פנוי' בודאי ואח"כ נסתפק לנו כאשר נשאת לאחר אם נשואין אלו היו קודם שקבלה את הגט א"כ לא נעשית א"א כלל ועדיין פנוי' היא שאק''ת בא"א או שנשאת לאחר קבלת הגט וא"א גמורה מבעלה שני שנעלם ועיגן אותה ובדבר זה ישנם שתי כתי עדים המכחישות זא"ז וא"כ מדאורייתא מעמידין אותה בחזקת פנויה ואין כאן אלא איסור מדברי סופרים כמו שנפסק מפורש באה"ע סי' מ"ז ובח"מ וב"ש שם דהוי רק ספיקא דרבנן

וסבור הייתי לומר לפ"מ שהעלה הש"ש ש"ו פי"ז דבתו"ת היכא דאיכא תרי חזקי אף מדרבנן מוקמינן לה אחזקתה, א"כ בנד"ד שמלבד חזקת פנוי' יש כאן לצרף גם את הקול שיצא עליה קודם קבלתה את הגט שהיא נשאת לאחר, שהרי כשבא השליח לבשר את האשה הנ"ל שהגיע עבורה גט מבעלה מאמעריקא אמרו לו שם שאשה זו כבר נשאת לאחר וא"כ יש לצרף את הקול עם החזקה לאורועי סהדי המעידים שנשאת לאחר בזמן שלפי החשבון הי' זה אחר קבלת הגט וכמו שנראה מב"ב (ל"ב א') שקול עדיף מחזקה, שהרי בהי' מוחזק דכהן הוא ונפיק קלא דב"ג וב"ח הוא מחתינן ליה, וא"כ צירוף הקול עם החזקה יהי' להם כח כתרי חזקה שבכה"ג לא החמירו חכמים לדון לספיקא ומרעינן סהדי המעידים היפך זה היכא שיש עדים כנגדם, אבל לכאורה דבר זה נסתר מאותה סוגיא שם דבחו"ת מוקמינן ליה בחזקת אבהתיה דכהן הוא ולא אמרינן שהקול שיצא מקודם דב"ג וב"ח הוא יהא מסייע להעדים נגד החזקה ויהי' ספק שקול בלי שום חזקה, א"ו דלא מצרפינן לקלא משום דקלא הוי כעוד שני עדים ותרי כמאה כמו שכ' השמ"ק שם בשם הר"י מעליות וכן הוא ברמב"ם בפ"כ מה' א"ב הט"ז, וא"כ הכ"נ אין מצרפין הקול עם החזקה לאורועי סהדי המכחישים משום דקלא אינו אלא כעוד עדים ותרי כמאה

ב) אולם יש לחלק דהתם בב"ב הקלא מסייע להעדים המעידים נגד החזקה וע"כ אין הקלא חשוב כדי להכחיש את החזקה דהקלא אינו אלא כמו עוד עדים ותרי כמאה, אבל היכא שהקלא מסייע להחזקה שמדאורייתא מוקמינן אחזקה לחוד בספיקא דתו"ת אלא שרבנן החמירו אפשר שלא החמירו אלא במקום דליכא אלא חזקה לחוד אבל במקום שגם קלא מסייע להחזקה לא החמירו וכמו היכא דאיכא תרי חזקי משום דבאמת יש להסתפק דדווקא בתו"ת החמירו חכמים שלא להעמיד על החזקה אבל בתרי ומאה והחזקה מסייעה להמאה אפשר שכה"ג לא החמירו חכמים וכמו בתרי חזקות, ומאי דפריך הש"ס בקדושין (ס"ו א') מאי חזית וכו' ולא משני משום דמיירי שאלה העדים המעידים לא אשתבאי היו יותר מתרי ה"ה דהו"מ לשנויי הכי אלא דעדיפא משני בעדי הזמה שבזה נכלל גם כן תירוץ זה ועוד שרצה לתרץ גם למ"ד תו"ת סד"א כמו שכ' הרשב"א בחידושיו דלדידיה ודאי אמרינן תרי כמאה כיון דסד"א הוי כמו דלא מהני לדידיה גם שתי חזקות כמו שכ' הש"ש שם וכן הגרע"א ז"ל בסי' קל"ו יעו"ש

ואם היינו כנים בזה לפ"ז בעובדא דידן שהקול מסייע להחזקה לפ"מ דק מ"ל דתו"ת סד"ר אפשר שגם מדרבנן לא החמירו ומותרת להנשא לאחר בספיקא דתו"ת

ג) כ"ז עלה ברעיוני אז בשעה שנתתי עיוני בהיתרא דהך איתתא, אבל כעת בבאי לרשום את הדברים נתיישבתי שיש לפקפק בעיקר היסוד כאן משום דתו"ת סד"ר ומדאורייתא מוקמינן לה בחזקת פנויה משום דכאן לכאורה יש לנו חזקה המתנגדת, שהרי כדי להעמידה בחזקת פנוי' אנו צריכים לומר שנשואין שלה עם השני היו קודם קבלת הגט ונשאת בשעה שהיתה א"א, א"כ אדרבה יש לנו חזקה המתנגדת היינו חזקת כשרות שלא עברה על איסור א"א והנשואין שלה