מרחשת חלק ב שיט

לאו בת יבום היא אמרינן מתוך שאינו עולה לייבום אעל"ח, ויעו"ש ברש"י דהא דתנן בכמה משניות שחולצות ולא מתיבמות הוא או מחמת ספק ומטעם שאם יבא אליהו וכו' או במקום שאם לא תחלוץ תעגן לעולם, אבל ביבמה תוך ג' דלא תעגן דלאחר ג' תוכל לחלוץ וגם אינו מחמת ספק ע"כ קרינן בה כל שא"ע לייבום א"ע לחליצה יעו"ש, והשתא במתנה מעכשיו ולאחר י"ב חדש ומת תוך י"ב דאסרינן לה להנשא עד שיתקיים תנאו בפועל א"כ מה שא"ע לייבום הוא לא משום ספק דודאי לא יבא ויתקיים תנאו והר"ז כמו שבא אליהו, ואינה עולה לייבום משום דהוי גרושתי אחיו ואסורה להנשא תוך י"ב חדש מדרבנן לדעת התוס' גיטין (ע"ו ב') ולדעת הרמב"ם מדאורייתא משום שצריך שיתקיים התנאי בפועל כמש"כ הה"מ בפ"ח מה"ג, וכמו כן לא תתעגן לעולם דהא אחר י"ב חדש תהא מותרת להנשא בפשיטות משום שנתקיים התנאי בפועל, וא"כ קרינן בה כל שא"ע לייבום אעל"ח, ובמק"א כתבתי לחלק קצת בזה מ"מ הוא דחוק

ג) ולזה נראה יותר דרי"ף לטעמיה דס"ל דגם יבמה תוך ג' חדשים דלא תחלוץ הוא דוקא לכתחלה אבל בדיעבד חליצתה חליצה וא"צ חליצה אחרת *) וכן הוא דעת רוב הפוסקים הראשונים ז"ל וכן פסק המחבר ריש סי' קס"ד, והשתא אפ"ל דמה שכתב הרי"ף והמחבר בהא אם לא באתי שצריכה חליצה היינו בדיעבד שאם חלצה בדיעבד מותרת להנשא תוך י"ב חדש אבל באמת לכתחלה אינה חולצת תוך י"ב מטעם כל העולה וכו', ורק בדיעבד אם חלצה עולה לה חליצתה ומותרת להנשא מיד כמו ביבמה תוך ג' חדשים

והשתא לפ"ז נדחה ראי' זו שכ' להוכיח מד' הרי"ף אלו שאסורה להנשא לכהן אפי' במקום דאפקעינהו לק"מ ולפי האמור דברי הרי"ף והשו"ע שכ' שצריכה חליצה אין הכוונה אלא בדיעבד שאם חלצה מועלת חליצתה שמותרת להנשא מיד א"כ אין ראי' מכאן, דבדיעבד מהני חליצתה אף במקום שאינה חולצת לכתחלה מפני הטעם שנמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה וכמו ביבמה תוך ג' חדשים שג"כ הטעם לרי"ו כדי שלא להצריכה כרוז לכהונה ואעפ"כ בדיעבד אם חלצה הוי חליצתה חליצה בדיעבד וא"צ חליצה אחרת

ד) ומאחר שנדחה ראי' זו ויש מקום בראש לומר דכשרה ג"כ לכהונה במקום שהפקיעו חכמים הקדושין מקום אתי לפרש בזה דברי התוס' בגיטין (ע"ג ב') ד"ה נתן על מה דאיתא התם ראוה שנתיחדה וכו' חוששין משום זנות ואין חוששין משום קדושין ר"י בר"י אומר אף חוששין משום קדושין ומוקי לה ר"נ בשם רב"א נתן לה כספים חוששין משום זנות דאמרינן באתננה נתן לה ואין חוששין משום קדושין ר"י בר"י אומר אף בזו חוששין משום קדושין ויעו"ש ברש"י שכתב דהאי דחוששין משום זנות לאו דוקא דמאי חששא איכא אם משום כהונה הא גרושה היא ונפסלה ואי משום תרומה בת כהן לא נפסלה אלא בביאת עבירה כגון כותי וכו', ובתשו' הגרע"א סי' קפ"ב תמה על דברי רש"י אלו דמשמע מתחלת דבריו דלכהונה הוי אפשר לפרש והי' מקום לפרש דפסולה לכהונה והיינו ע"כ כמ"ש התוס' שם ד"ה נתן לר"א דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה א"כ איך שוב חזר ודחה זה וכתב דלתרומה לא מיפסל אלא בביאת עבירה הא לר"א בלא ביאת עבירה נעשית זונה, ויעו"ש שכ' דרש"י ז"ל ס"ל כשיטת התוס' יבמות (ס"ט א') דלר"א אף שאסורה לכהונה מ"מ לתרומה לא מיפסלא

ה) והנה התוס' שם כתבו באמת לפרש דהברייתא אתי כר"א דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה, ומה"ט תמה שם הגרע"א ז"ל דנמצא דברי התוס' אלו סותרים למש"כ ביבמות דלתרומה לא מיפסלא וא"כ לתרומה בלא"ה גרושה היא ולתרומה לא מיפסלא וכקושית רש"י ז"ל, וכמו כן נפלאו בעיניו דברי התוס' שם ד"ה א"כ מאי אף דהוי תרתי מילי דסתרי אהדדי, וגם זה תמוה דלפמש"כ התוס' דלר"א דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה נקיט שפיר חוששין לזנות וא"כ מאי פרכינן מאי אף דילמא הברייתא כר"א ולזה קאמר דחוששין אף משום קדושין ואזלינן לחומרא לחוש לקדושין וכן חוששין לחומרא לזנות שתפסל משום דהוי זונה לכהונה, ואיזה סתירה בדבר

ו) אמנם אמרתי לפרש דברי התוס' שכ' דלר"א דאמר פנוי וכו' עשאה זונה נקיט שפיר דחוששין לזנות אין הכוונה לומר דמיפסלא משום זה לתרומה או לכהונה דהא ליתא דלכהונה בלא"ה מיפסלא משום גרושה ולתרומה בלא"ה אינה נפסלת לר"א בביאת פנוי', אולם כוונת התוס' משום דברייתא זו אתי' כר"י ב"ר יהודה דמיירי בה ובתמורה (ל' ב') איתא נתן לה זהב ר"י בר"י אומר אין עושין ריקועין אפי' אחורי בית הכפורת ויעו"ש דאמרינן מאן חכמים ריב"י, מעתה כיון שמצינו דר"י בר"י ס"ל דמזהב או כסף שנותנין לזונה באתננה אסור לצרכי גבוה ולבנין ביהמ"ק, מעתה נוכל לומר דכוונת התוס' כאן דמוקי לה ר"נ בשנתן לה כספים שחוששין משום זנות והיינו דאתי כר"י ב"י דמיירי בה וגם ת"ק דריב"י ס"ל בזה כמותו והיינו דאמרינן נתן לה כספים חוששין משום זנות דאמרינן באתננה נתן לה והחשש הוא כדי שיהו אסורים כספים אלו לגבוה לעשות מהם ציפוי לבנין ביהמ"ק, וזהו דוקא לר"א דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה וכיון דזונה היא אתננה אסור וכדאיתא בתמורה (כ"ט ב') יעו"ש והיינו שאמרו נתן לה כספים חוששין משום זנות שמא באתננה נתן לה והיינו כדי לאסור הכספים לגבוה וכר"י ב"י, זה דוקא לר"א דפנוי וכו'

ובזה א"ש ג"כ מה דמקשה שם רבא א"כ מאי אף ולא תקשה ג"כ קושית הגרע"א דלא הוי תרתי דסתרי כלל *) ומקום אתי פה לתרץ קושית הגרע"א ז"ל בדו"ח ליבמות (ל"ה ב') שעמד על דעת התוס' שם בתירוצם הא' דס"ל דיבמה שחלצה תוך ג' חדשים שצריכה חליצה אחרת וכן היא באמת דעת הרמ"א סי' הנ"ל מהא דמקשה שם ר"ל לרי"ו (דס"ל חליצת מעוברת שמה חליצה) ממתניתין דתנן אסור בקרובותיה בשלמא לדידי דלא שמה חליצה היינו דקתני אסור בקרובותיה מדרבנן ולחומרא אלא לדידך א"צ חליצה מן האחין מיבעי ליה ואם איתא דמדרבנן צריכה חליצה אחרת איך הו"מ למיתני כן יעו"ש, ובאמת כבר קדמו בקושיא זו מוהר"ם לובלין שם בתוס' ד"ה ונמצאת, ולענ"ד נראה ליישב והוא ע"פ שנראה מדברי המרדכי סוף מס' גיטין שכ' ג"כ כסברת התוס' בתי' הא' שצריכה חליצה אחרת והוא משום דקימ"ל כר"ל דחליצת מעוברת לאו שמה חליצה והיינו דס"ל דכמו דס"ל לר"ל דאם חלץ בעודה מעוברת אף שהפילה אח"כ לא הוי חליצה וצריכה חליצה אחרת ול"א איגלאי מילתא למפרע הכ"נ בחליצה תוך ג' חדשים כיון שחשו חכמים שלא לחלוץ ושלא לייבם תוך ג' חדשים משום חשש מעוברת א"כ עשאוה חכמים כאלו היתה מעוברת ממש תוך ג' כיון שהטעם שאינה חולצת ואינה מתייבמת הוא משום האי חששא וע"כ היא צריכה חליצה אחרת לאחר ג' משום דהוי כמו מעוברת שאין חליצתה חליצה אף שהפילה אח"כ א"כ כ"ז אינו אלא לר"ל וכדקימ"ל כוותיה דחליצת מעוברת לאו שמה חליצה אבל ביבמות שם דר"ל מקשה לרי"ו דס"ל חליצת מעוברת שמה חליצה ממילא לרי"ו גם בחולצת תוך ג' ג"כ אינה צריכה חליצה אחרת דלא גרעה מהיתה מעוברת ממש דלרי"ו אם הפילה אח"כ הוי חליצתה שחלצה בעודה מעוברת חליצה וע"כ פריך שפיר לרי"ו ליתני א"צ חליצה מן האחין והוא נכון לענ"ד, ויעו"ש (מ"א ב') ובתוס' ד"ה קרא עלייהו וכו' יעו"ש: