מרחשת חלק ב שיח

במצב כזה חשוב כמו עתים חלים עתים שוטה, וה"ה כמו שכ' המרדכי ס"פ המדיר דבשערים העשויים להשתנות לא אמרינן חזקה דהש,א כלל והובא להלכה ברמ"א חו"מ (סרכ"ז ס"ט), ואפשר שגם בצירוף חזקה דמעיקרא ג"כ לא מהני ואינו מוציא מידי ספק, ואולי נאמר שזה תלוי במחלוקת רב ולוי בנדה (ס"ח א') שבדקה עצמה ונמצאה טמאה ולאחר ימים בדקה עצמה ונמצאה טמאה רב אמר זבה ודאי כיון דמעיקרא נמצאה טמאה ועכשיו נמצאה טמאה טמאה ודאי ולוי אמר ספק זבה הוי אימר פסקה ביני וביני והיינו משום דלוי ס"ל דלא הוי חזקה דראייתה עשויה להשתנות תמיד ועלולה היא לראות ולפסוק, וע"כ אין להחליט משום שנמצאת טמאה השתא מסתמא לא פסקה לראות בכל יום, ורב ס"ל דגם בזה אף שעשוי' להשתנות חשובה חזקה והוי טמאה ודאי והרמב"ם פסק כרב דהוי טמאה ודאי וא"כ הכ"נ אמרינן חזקה דמעיקרא ודהשתא אף במקום שעשוי' להשתנות. ובנד"ד שפיר אפשר לומר להעמיד אותו בחזקת שפוי כיון דמעיקרא שפוי הוי וגם השתא וכמו שפסק הרמב"ם כרב, ודו"ק

וע"ד החשש שהעיר חכם אחד בנד"ד שנתנו הגט ליד השכ"מ כדי שיתן הוא הגט ליד אשתו והתאמץ לקבל את הגט מיד הסופר וליתנו ליד אשתו אבל בין כה כחותיו עזבוהו ונשתתק ולא הי' ביכלתו לתת בעצמו, וע"ז העיר הח' הנ"ל אולי בזה ביטל השליחות של הנתינה דמקודם אחרי אשר הוא בעצמו רצונו הי' ליתן את הגט, לענ"ד גם בזה אין מקום לחוש כיון דקימ"ל גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא, ויעוי' מרדכי פ' השולח שהביא תשו' רש"י ע"ד אשה שעשתה שליח לקבל הגט ונתעצל השליח בשליחותו ועשתה שליח אחר וקבל זה השליח גט שאינו הגון וכששמע הראשון נתחזק בשליחותו והלך אצל הבעל וקבל גט כשר והשיב רש"י ז"ל שלא בטלה שליחותו שלא מצינו שליח בטל בגילוי דעתא ואינו כמבטל לפנינו, ויעו"ש שהביא ראי' מהא דתנן בפסחים (צ"ח ב') חבורה שאבדה פסחה וכו' דאע"פ שמחזירין לעשות שליחותן ע"י עצמן לא בטלה שליחות מן השליח והובא בשו"ע אה"ע (סי' קמ"א סעמ"ד) א"כ מבואר דע"י מה שרצה בעצמו לעשות אין השליחות הקודמת מתבטלת ע"י זה

איברא דיש לחלק בנד"ד דדוקא היכי ששמענו מפורש מפיו שליחות אז אין השליחות מתבטלת כ"ז שלא שמענו מפורש מפיו ביטול השליחות וגילוי דעתא לאו מילתא היא, אבל בנד"ד הא השליחות הנתינה היא רק מכח אומדנא במסוכן שכוונתו ג"כ לנתינה א"כ כיון דרואים אנו אח"כ שרצה לתת בעצמו הוכיח סופו על תחלתו שלא היתה כוונתו מתחלה על הנתינה

אמנם יש לי להביא ראי' שגם כה"ג אין השליחות בטלה מהא דתניא בפסחים (פ"ח א') וכולן ששחטו ושחט עליהן רבן יוצאין בשל רבן ואין יוצאין בשל עצמן חוץ מן האשה שיכולה למחות מ"ש אשה אמר רבא אשה וכל דדמי לה הא גופא קשיא אמרת חוץ מן האשה שיכולה למחות טעמא דמחי הא לא מחי נפקא משל בעלה והקתני רישא ולא ע"י אשתו אלא מדעתן הא סתמא לא נפקא מאי אלא מדעתן לאו דאמרי אין אלא בסתמא לאפוקי היכי דאמרו לא והא כולן ששחטו ושחט רבן עליהן יוצאין בשל רבן דסתמא וקתני חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות אמר רבא כיון ששחטו אין לך מיחוי גדול מזה, והנה מכאן משמע דאין השליחות מתבטלת כה"ג דלעיל, דמשמע דוקא משום ששחטו מקודם ואח"כ שחט רבן שכבר נמנו על שלהן אבל אם קדמה לקיחתן לשל שחיטת רבן יוצאין בשל רבן אם קדם רבן ושחט עליהן אף שרצו לעשות מעצמן אין זה חשוב מיחוי בסתמא שלא עשו רבן שליח בפירוש לשחוט עליהן אלא דאמרינן מסתמא ניחא להו אעפ"כ אין שליחותן מתבטלת בלקיחתן כ"ז שלא שחטו קודם רבן דהוי מיחוי אבל לקיחה לבד לא הוי מיחוי, וא"כ מוכח אף בסתם אין השליחות מתבטלת בשליחות עצמן. גם מלשון הרמב"ם ז"ל (פ"ב מה' ק"פ ה"י) אף שהיפך הדברים וכתב שחט ע"י אשתו ובניו הגדולים ושחטו הם לעצמן אין לך מיחוי גדול מזה ואין יוצאין אלא בשל עצמן'' משמע אף אם קדמה שחיטת רבן עליהם אפ"ה כל ששחטו אח"כ חשוב מיחוי, מ"מ נראה מדבריו דדוקא בששחטו חשוב מיחוי אבל בלקיחתן בעצמו לבד לא חשוב מיחוי מדלא נקט רבותא יותר שאם לקחו להם לעצמן בטלה שחיטתו עליהם משמע דבזה לבד אין שחיטתו עליהם מתבטלת, וצ"ע בכ"ז

סימן יא

בהא דאמרינן בכ"מ דאפקעינהו רבנן לקדושין מיניה כמו בטענת אונס (כתובות ג' א') ובביטל הגט שלא בפני השליח (גיטין ל"ג א') איך הדין אם אסורה לכהן דכיון דאמרינן אפקעינהו רבנן לקדושין מיניה א"כ התרתה לשוק הוא לא מחמת גירושין רק משום ביטול הקדושין וכיון שאינה גרושה מותרת ג"כ לכהן, שאלה זו כבר נמצאה בשמ"ק כתובות שם שהביא בשם הרמב"ן והרשב"א שכתבו שמדרבנן מיהא אסורה לכהן ויעו"ש שכ' כן רק מכח מסתברא ולא הביאו שום ראי' לזה

א) ולענ"ד נראה להביא לזה ראי' דאסורה לכהן מדברי הרי"ף סו"פ משא"ח בהר"ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש הר"ז מגורשת וכתב שם הרי"ף וכן הוא בשו"ע אה"ע סי' קמ"ד ס"ג דמ"מ אם יש לה יבם לא תנשא בלא חליצה עד שיעברו י"ב חדש ואם נשאת לא תצא יעו"ש, ומדבריו אלו לענ"ד נראה ראי' דאסורה היא לכהן אפי' היכי דאפקעינהו רבנן לקדושין מיניה דהא מבואר ריש כתובות דהא דאם לא באתי תוך י"ב חדש ומת תוך י"ב חדש דמגורשת הוא משום דאפקעינהו רבנן לקדושין מיניה לל"ק דרבא דס"ל אין טענת אונס בגיטין, דללשון זה א"א צריכין לדחוקי משום דניחא ליה דלא תפול קמי יבם, ויעו"ש בתוס' ד"ה א"ד פסק ר"ח וכו' ויעוי' בספר הפלאה שכוונתם הוא דללשון זה אם מת הטעם דמגורשת משום דאפקעינהו רבנן לק"מ וכ"כ הרשב"א בחי' לגיטין (ע"ה) ד"ה ולענין דבמיתה וכיוצא בהן הטעם משום שאין טענת אונס בגיטין משום צנועות ופרוצות יעוש"ה, ולפ"ז אם נאמר דבכה"ג מותרת ג"כ לכהן תקשה איך כתב הרי"ף דחולצת תוך י"ב חדש הא אמרינן ביבמות (קי"ט ב') בהאשה שהלך בעלה וצרתה למה"י דלא תחלוץ שמא יהי' הולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה, וכן הוא שם (ל"ז א' ומ"א ב') יעוש"ה וא"כ הכא כיון דלאחר י"ב חדש תהי' מותרת לשוק בלא חליצה משום שנתקיים התנאי ומשום אפקעינהו רבנן לק"מ אין טענת אונם בגיטין ותהי' מותרת ג"כ לכהן, א"כ איך מתירין לה לחלוץ תוך י"ב חדש דנמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה, א"ו מוכח מכאן דאף לאחר י"ב חדש אף שתהא מותרת להנשא בלא חליצה מטעם דאפקעינהו לק"מ מ"מ אסורה לכהן דכיון דמעשה הפקעת הקדושין נעשה ע"י מעשה הגט לא גרע מריח הגט שפוסל בכהונה וע"כ מותרת לחלוץ שבלא"ה אסורה לכהן משום גרושה וכמו דאיתא ביבמות שם (קי"ט ב') דבגרושה שפיר חולצת

ב) מיהו נראה דיש לדחות ראי' זו, דלכאורה קשה לי איך אפשר לחלוץ תוך י"ב חדש דביבמות (מ"א ב') אמרינן כל העולה לייבום עולה לחליצה וכל שא"ע לייבום א"ע לחליצה ורק הספיקות חולצין משום שאם יבא אליהו ויאמר אבל יבמה תוך ג' חדשים דאף אם יבא אליהו וכו' לאו