מרחשת חלק ב שא

מדמים ואשה זו כיון שראתה דם מוכח מזה שאינה מעוברת כל עיקר ואינה ראוי' עוד להתעבר מזרע זה כיון שראתה בינתים, ואף לפי דעת בעלי התלמוד ז"ל דאשה לא הוי מסולקת מדמים רק אחרי הכרת עוברה כדאיתא בנדה (ח' א') כבר כתב בתשובת הרא"ש בשמים ראש סי' של"ח דכל זה היינו דתוך ג' חדשים אפשר שתראה ולא תהי' עוד מעוברת אבל לאחר שתראה דם ועדיין תהי' מעוברת כל זה אינו לפי הטבע ולפי דעת חכמי הרפואה, ואף שכתב שם שאין סומכין ע"ז לענין הבחנה מ"מ טבע האשה ודאי כן הוא ואין להכחיש החוש שכל שהיא רואה דם שוב אינה מתעברת, ועוד דעד כאן לא אמרו שאפשר דמתרמי שתראה דם ותהי' מעוברת רק בשהזרע נקלט קודם ראיית הדם אבל שתהי' הזרע נקלט אחר ראיית הדם זו ודאי אי אפשר שכל שהיא רואה הדם הזרע שברחם מחמת זוהמת דם הנדה נשחת ונפסד ואינו ראוי עוד לקלוט ולהתעבר א"כ זרע זה שהיא באה לפלוט אחר שראתה דם ודאי לא תתעבר ממנו, וא"כ שפיר כתבו הרא"ש והרשב"א דמותרת להפליטו בחמין שבו ודאי מותרת בהשחתתו כיון שאין ראוי להתעבר

ז) והגרע"א ז"ל שם השיג על המג"א סי' תר"ו סק"ז שכתב דאשה ששמשה תוך ג' ימים ליוה"כ צריכה לכבד ביתה בחמין להפליט ש''ז והגרע"א ז"ל השיג עליו הלא אסור לעשות כן משום השחתת זרע, ולענ"ד השגתו חמוה אף לפי מה שהעלה הגרע"א ז"ל שם להחמיר דאשה אסורה בהשחתת זרע מ"מ הלא שפתי המג"א שם שפיר מללו שהרי כתב שם דמותרת להפליט ש"ז דווקא שלא הי' סמוך לטבילתה או סמוך לווסתה דבאותן שעות רגילות להתעבר ויש לחוש שתשחית זרע ההריון עכ"ל, הרי לך בהדיא שגם המג"א הרגיש בזה וכתב לחלק והיינו דס"ל דכל שאינו בשעות הללו אינה מתעברת כלל ואין לחוש בהשתתתו, ובזה באמת דבריו כנים וצודקים דודאי כל שאינה ראויה להתעבר אין לחוש בהשחתת זרע, ובזה כו"ע מודים אף לפי דעת הגרע"א ז"ל

ועיין בחשובת רדב"ז ח"ג סי' תקצ"ו מש"כ בענין זה ואף שהעלה לאסור בשאר נשים אין ראיותיו מכריחות כלל וכמו שנתבאר בעז"ה ומתוך דברינו נדחו כל ראיותיו ז"ל, ובלא"ה יש שם ט"ס בדבריו שהעתיק בשם התוס' כתובות שכתבו גם במוך לאחר תשמיש אסור ובאמת זה אינו כמבואר למעיין אבל יש שם ט"ס בדבריו יעויין בפנים וכצ"ל והתוס' בפא"נ תרצו לקיים פי' הקונטרס משום דהמוך במעיים הוי כמשמש על העצים ועל האבנים ''פשטא לא משמע הכי'' ואעפ"י שתתן המוך לאחר תשמיש אסור וכו' יעויין שם היטב ותבין לכוונתו, והמלות ''פשטא וכו''' נעתקו בשבוש ממקומם והוצבו לאחר שורות אחדות שלא במקומם יעוש"ה, וכמו כן צריך לתקן שם הלשון אבל לרבנן, יעוש"ה ואז תבין לדבריו לפי הגהתו בזה, והנלע"ד כתבתי ויעויין עוד שאילת יעב"ץ סי' מ"ג מח"א: סימן י א בנידון הגט מק"ק ד. ששאלו אותו להשכ"מ אם לכתוב גט לאשתו ואמר הן וצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום כדת ואח"כ בשעת נתינת הגט נחלש מאד ותקיף ליה עלמא טובא ולא הי' כח בידו להחזיק הגט וליתנו ליד אשתו, וצוה הרב המסדר להסופר לתת את הגט להאשה בתורת שליחות, וסמך עצמו על הא דקימ"ל כרשש"ז דבמסוכן אם אמר כתבו אע"פ שלא אמר תנו כותבין ונותנין משום דבהיל ולא פריש, אך יש שנסתפקו בזה דאפשר דכל זה דאמרינן במסוכן דכותבין ונותנין אע"פ שלא אמר תנו הוא דווקא בשאמר מעצמו לכתוב גט כיון שנתעורר מעצמו הרי לנו כוונתו גלוי' דרוצה לגרש אשתו אלא משום דבהיל לא אסיק לדבוריה, משא"כ כשלא נתעורר מעצמו לגירוש אשתו רק ע"י אחר ששאל לו אם לכתוב גט אפשר כשענה לכתוב גט לא עשה שלית רק על הכתיבה ששאלו אותו ולא על הנתינה שלא שאלו אותו על זה

והנה מפשיטות לשון משנתינו ר"פ מי שאחזו (ס"ז ב') נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו ג' פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויחנו נראה מבואר דאין לחלק דאף אם לא שאלו אותו רק אם לכתוב גט לאשתו בכ"ז כותבין ונותנין, וכן מתבאר עוד מדברי התוס' שם (ע' ב' ד"ה) ורמז שפי' כגון ששאלו אותו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו משמע ג"כ שלא שאלו אותו רק על הכתיבה לחוד ואעפ"כ כותבין ונותנין, ושוב מצאנו דבר זה מבואר בפשיטות בפנ"י ר"פ הנ"ל שכתב דמש"ה פרש"י נשתתק ע"י חולי משום דמלשון המשנה משמע דכותבין ונותנין אף שלא שאלו אותו רק על הכתיבה וע"כ פירש דמיירי בנשתתק ע"י חולי והוי מסוכן ובמסוכן כותבין ונותנין אע"פ שלא אמר תנו דכתבו ותנו קאמר, וכן מתבאר עוד דבר זה ממ"ש הלח"מ (בפ"ב מהל' גירושין הט"ז) בסתירת לשון הרמב"ם ז"ל בנשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך לא הצריכו ג"כ שנאמר לו ניתן גט לאשתך, ובנשתתק שכתב בכתב ידו הוצרך לומר חנו כמ"ש שם וכן אם כתב בכת"י כתבו ותנו משמע דבעינן וחנו ג"כ ויעו"ש בלחי"מ שכתב לחלק בין כותב לאומר, הרי מבואר שתפס בפשיטות דגם בששואלין אותו לכתוב גט לאשתו ואמר הן א"צ לומר תנו כמו באומר מעצמו

ובאמת לולא דמסתפינא הייתי אומר להיפך דע"י שאלה עדיף טפי, וגם בבריא מקום לומר דמהני כתבו לחוד בלא תנו, דהנה משנתינו (ס"ו א') הבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה מבואר דגם בבריא היינו צריכין לומר דיכתבו ויתנו כמו במסוכן דכיון דאמר כתבו שאם אין כוונתו לגרש לאיזה צורך אמר כתבו כמו שפי' הרשב"ם בב"ב (קמ"ו ב' ד"ה שאני התם) אלא כיון דלא בהיל והי' יכול לאסוקי דיבוריה ולומר תנו ומדלא אסיק אמרינן שאין כוונתו לגרש והא דאמר כתבו הוא דרצה לשחק בה, א"כ כ"ז בשנתעורר מעצמו אמרינן מדלא אמר תנו ג"כ רצונו לשחק בה, אבל בששואלים אותו והוא משיב הן אפשר כיון דלא עלה על דעתו מקודם לשחק בה ורק ע"י שאלת פיו ע"י אחר אמר שרצונו לכתוב גט אפשר שאינו משטה כלל, וא"כ כה"ג אף דלא אסיק לדבוריה כוונתו ג"כ לנתינה כיון שלא נתכוון לשחק, וזכר לדבר בחו"מ (סי' פ"א) בש"ך (ס"ק י"ב) שכתב דבלא תבעו אדם פשיטא דיש לומר משטה הייתי בך אבל בשתבעו אדם הייתי אומר שלא הי' לו לשחק בו, לכך קאמר כשם שהשטית בי כך השטיתי בך יעו"ש, הרי כשזה תבעו אין ראוי לומר כוונת השטאה רק משום דזה משטה בו הוא ג"כ משטה, אבל בששואלים אותו אם נכתוב גט במקום שלא שייך לומר שהשואלים כוונו לשחק בו. אין לומר שהוא כוון לשחק בם גם בבריא

ובאמת יש לומר דגם בבריא אין ברור לנו כוונתו שרצונו לשחק בה דאפשר ג"כ שרצה לכתוב גט וליתן לה וכתבו ותנו קאמר דבלשון כתיבה נכללת ג"כ הנתינה כמו כתב כל נכסיו דהכוונה הוא כתב ונתן דבלא מסירת השטר אינו קונה ועיין בגיטין (פ"א א') דיש מקום