מרחשת חלק ב ש

ולפי מאי דדרשת משום ודבק תהי' גם על אשת בן נח חיוב מיתה ובזה ודאי ליתא משום מי איכא מידי א"כ ע"כ מוכרח דליתא לדרשה דודבק לענין זה

ב) אולם באמת קושית התוס' נכונה לפמש"כ לעיל אף דאין האשה מצווה על השחתת זרע מ"מ קודם תשמיש אסורה בשימת מוך משום לפ"ע משום שגורמת להבעל שישחית זרעו א"כ שפיר מקשים דמ"מ באשת ישראל שלא כדרכה נהי דליכא עליה איסור משום השחתת זרע הבעל מ"מ אסורה מצד לפ"ע, וכיון דעכ"פ איכא צד איסור באשת ישראל גם להאשה שוב ממילא לא שייך מי איכא מידי ושפיר אשת ב"נ מחייבא מיתה מצד ודבק כיון דלאשת ישראל איכא איסורא משום לפ"ע אף שזה מטעם אחר וכמו שנתבאר כנ"ל

אלא לפמש"כ האמונת שמואל דלפ"ע לא שייך רק בשהמכשיל ג"כ מצווה על איסור זה הביאוהו האחרונים ביו"ד סי' ס"ב יעו"ש, ומצאתי תנא דמסייע ליה רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל ביבמות (פ"ד ב') שזכר סברא זו וכתב בה ליישב קישיתו למה צריך קרא שם שהאשה מוזהרת ע"י האיש תיפוק ליה משום לפ"ע ותירץ כנ"ל דאם האשה לא היתה מוזהרת לא הי' ג"כ איסור משום לפ"ע אצלה יעו"ש וזה כדברי בעל אמונת שמואל ז"ל, וא"כ לפ"ז כיון דאשה אינה מצווה על השחתת זרע שלה ולא של הבעל מצד איסור השחתת זרע ממילא ליתא לה איסורא דלפ"ע, ומה שכתב הרמב"ן בשמ"ק כתובות שהבאתי לעיל דמ"מ זרע גוברייהו אסור להו להשחית אפשר דאין זה מדאורייתא רק מדרבנן אבל מדאורייתא אין כאן לפ"ע וכנ"ל, ולפ"ז באשת ישראל היא בעצמה מותרת לשמש שלא כדרכה ואין כא משום לפ"ע ג"כ כיון שאינה באיסור דהשחתת זרע וכנ"ל וע"כ מקשה שפיר מי איכא מידי וכו' דבאשת ישראל ליכא איסור כלל מדאורייתא וכנ"ל וממילא גם אשת ב"נ ג"כ אינה מצווה כלל ע"ז משום מי איכא מידי וכו' וממילא מוכח דלא דרשינן כלל ודבק לענין זה דאם נדרוש כן יהי' איסור ג"כ אצל האשה וזה אי אפשר משום מי איכא מידי וכנ"ל והתוס' שהקשו כן אף דס"ל ג"כ כדעת ר"ת דנשים אין מצוות על השחתת זרע יש לומר דלשיטתייהו אזלי דס"ל דלא כדעת האמונת שמואל כמו שמוכח מדבריהם ב"מ (י' ע"ב) ד"ה כהן וכן מתוס' חגיגה (י"ב א') ד"ה אין וכמו שהוכיחו האחרונים דעתם ז"ל מזה א"כ שפיר מקשו משום דעכ"פ איכא איסור על האשה משום לפ"ע וא"כ לא שייך מי איכא מידי וכנ"ל משא"כ לדעת האמונת שמואל ולתירוץ הרמב"ן ז"ל ביבמות שם שפיר יש לתרץ קושיתם כנ"ל

ג) והנה מדברי התוס' אלה מוכח דב"נ אינו מניוה על השחתת זרע לפי תירוצם השני שכתבו דבאמת מיירי בסנהדרין שם גם בהוצאת זרע ואעפ"כ ישראל מותר באשתו שלא כדרכה משים דבאקראי בעלמא שמתאוה לבוא על אשתו באופן זה מותר, והתירוץ הזה תפס לעיקר הרא"ש ז"ל כמו שהביא הב"ח בהגהותיו על הרא"ש יבמות שם ויעוין יש"ש לפ"ז מאי דמשני בסנהדרין ב"נ שבא על אשת חבירו שלא כדרכה פטור משום דלא קרינן ביה ודבק ולפי תירוץ זה מיירי גם באופן שהוציא זרע א"כ תיקשי נהי דב"נ פטור משום דלא קרינן ודבק מצד אשת איש מ"מ יתחייב מצד הוצאת זרע לבטלה ולא שייך בזה לומר משום דבאקראי בעלמא הא זה אינו אלא באשתו אבל לא באשת חבירו, א"ו מוכח מזה דב"נ אינו מצווה על השחתת זרע והכי כתבו מפורש בסנהדרין (נ"ט ב') ד"ה והא דב"נ שאינו מצווה על מנות פו"ר אינו מצווה ג"כ על השחתת זרע

ולכאורה דברי התוס' מרפסין איגרי איך יתכן לומר דב"נ אינו מצווה על השח"ז הלא דור המבול יוכיח שהשחיתו התעיבו עלילה בזה ונענשו ע"ז כמו דאיתא בכמה דוכתין ברותחין קלקלו וברותחין נדונו ואם לא היו מצווין ט"ז איך נענשו הלא לא ענש אא"כ הזהיר כמו דמוכח בסנהדרין שם (נ"ז א') ובתוס' שם ד"ה דכתיב, ועוד מעשי ער ואונן יוכיחו שנתחייבו מיתה למקום ע"ז והרי בני נח הם ולא נצטוו ע"ז לפי דברי התוס' ואיך נענשו

ולפי הנראה מדברי הרמב"ן בחדושי רשב"א נדה שהבאתי הרגיש בזה בקושיתו על ר"ת ז"ל דס"ל דאין הנשים מצווין על השחתת זרע שהרי הכל לקו ע"ז בדור המבול, וכבר נסתפק המל"מ פ"י מה' מלכים ה"ז בכוונת קושיתו אם הרמב"ן ז"ל יכונן קשתו על דעת ר"ת ז"ל להקשות מזה דב"נ אינו מצווה על פו"ר ואעפ"כ לקו ע"ז בדור המבול ומוכח דדין השח"ז אינו תלוי בדין פרו ורבו או דכוונתו להקשות בפשוטו שהרי הכל לקו גם הנשים אף שהן אינן מצווין על פו"ר

ד) אולם לענ"ד דברי התוס' ור"ת נכונים ובכל אופן שמקשה עליהם יתיישב בטוב טעם, דהנה הקושיא מהנשים שלקו בדור המבול לא ידעתי מנא לן שהנשים לקו על חטא זה דוקא הלא חז"ל אמרו בסנהדרין (ק"ח א') דלא נחתם גז"ד של דור המבול רק על החמס א"כ מאן מפיס ומי יאמר לנו שהנשים נענשו על עון זה דוקא דילמא משום מעשי שוד חמס ורצח שפלסו בארץ וע"ז נדונו

ואם מפאת הקושיא דהא ב"נ לא נצטוו על פו"ר אני אומר דגם בזה דברי התוס' צודקים ונכונים שהרי כבר האריך המל"מ שם להוכיח בראיות צודקות ומכריחות דמאי דאמרינן דפו"ר לא ניתנה לב"נ הוא דוקא אחר מתן תורה דאז ניטלה מצוה זו מב"נ וניתנה לישראל הואיל ולא נשנית בסיני, אבל קודם מתן תורה ודאי נצטוו גם ב"נ ע"ז ומחוייבים היו במצוה זו מימות אדם הראשון שהוא הוא שנצטווה ע"ז כמאמר הכתוב בבראשית יעו"ש במל"מ בארוכה

מעתה נכונים דברי התוס' דדור המבול וער ואונן שפיר נענשו על השחתת זרע משום דקודם מתן תורה גם ב"נ נצטוו על פו"ר וממילא היו מצווין על השחתת זרע דהא בהא תליא, אולם התוס' בסנהדרין שפיר כתבו דאין ב"נ מצווין על השת"ז כיון שאין מצווין על פו"ר, זהו כעת אחר מתן תורה שניטלה מצות פו"ר מב"נ וניתנה לישראל שוב ממילא אינן מצווין על השחתת זרע

ה) ואני אוסיף בזה עוד קצת ראי' לדברי התוס' ולר"ת מהא דיבמות (ל"ה א') בשלמא גיורת כיון דדעתה לאגיורי מינטרא נפשה ומשמשת במוך ואם איתא דיש איסור השחתת זרע בב"נ או בנשים א"כ איך אפשר באשה שדעתה לאגיורי ולקבל דת ישראל שתעבור גם על מה שבני נח מצווין, א"ו אחת משתי אלה יהי' מוכח מכאן או דב"נ אינו מצווה על השחתת זרע או דנשים אינן מצוות ע"ז וע"כ היא מותרת לשמש במוך וכמו שכתב רש"י ז"ל בכתובות (ל"ז א') משמשת במוך נותנת מוך לאחר בעילה ושואבת הזרע, ומדוייק לשון רש"י שכתב לאחר בעילה אף דבזונה עסקינן והיינו כיון דדעתה לאגיורי ודאי עושה ע"ד היתר וקודם תשמיש אסור משום מטיל על העצים ועל האבנים וכמו שכתב ר"ת וע"כ כתב רש"י ז"ל לאחר תשמיש דזה מותר וכמו שהעליתי לעיל שכן הוא באמת שיטת רש"י ג"כ ורק לר"מ כתב דאסור וכמבואר לעיל בארוכה

ו) עוד אני חוזר לתשובת הגרע"א הנ"ל למה שהביא השואל שם ראי' להיתר מדברי הרא"ש והרשב"א נדה שהובא בש"ע סי' קצ"ו ס"ג שכתבו שאשה ששמשה תוך ג' ימים מכבדה את ביתה בחמין כדי להפליט את הזרע ומדמותר לעשות כן בפשיטות מבואר מזה דליכא עלי' איסור משום השחתת זרע והגרע"א ז"ל שם טרח הרבה לדחות ראי' זו, ולי נראה דראי' זו בקל יש לדחות לפי מה שנתבאר מדברי הראשונים שהביאם הגרע"א ז"ל בעצמו דכל שאין הזרע ראוי להתעבר ודאי מותר להשחית וכמו בקטנה ואיילונית, לפ"ז באשה שראתה תוך ג' ימים לשמושה דנשי דידן דכל שהיא מתעברת שוב פוסקת מלראות ומסולקת