מרחשת חלק ב רצט

שתאכלי בשר חזיר דהוי תנאי שא"א לקיימו ותנאי בטל ומעשה קיים וא"כ הכא אם איתא שיש איסור בדבר לא הי' חל התנאי וההפרה קיימת ואמאי יוציא ויעו"ש מש"כ ע"ז ולכאורה יש לדחות זה לפמש"כ השמ"ק בנזיר דלא בעינן דיני תנאים רק במעשה אבל לא בדיבור לבד וכן כתב הפנ"י כתובות נ"ו משום דאתי דבור ומבטל דבור ולפ"ז יש לומר דנהי דלאביי לא מהני תנאי לעבור ע"ד איסור היינו דוקא בגט דהוי מעשה והמעשה קיים אולם בהפרה דהוי דבור גרידא אתי דבור ומבטל דבור אף אם התנאי אינו ממשפטי התנאים, אולם יש לומר דהא דלא בעינן משפטי התנאים בדבור גרידא דוקא תנאים דעלמא דילפינן מבני גד וב"ר כמו שכ' התוס' בכתובות דאי לאו קרא הוי מעשה קיים ותנאי בטל וע"כ כל היכי דליכא משפטי התנאים שוב קיימינן על הסברא דמעשה קיים אבל בדבור אתי דבור ומבטל דבור אולם בתנאי שא"א לקיימו דשם הטעם משום דהוי כמפליגו בדברים כמו דאיתא בגיטין וע"מ שתאכלי בשר חזיר הוא משום דא"א לקיימו כדמוכח בגיטין שם א"כ כיון דאמרינן דהוי כמפליגו בדברים א"כ אף בדבור גרידא לא אמרינן אתי תנאי ומבטל להדבור וע"כ ההפרה קיימת בתנאי כזה ואפשר שזה דעת הרב ז"ל וע"כ הוכיח מכח ראי' זו

ב) ומה שהוכיח שם הגרע"א מדברי הריב"ש בכתובות הובא בשמ"ק שם דיש איסור משום השחתת זרע על האשה לענ"ד אין ראי' דהריב"ש אוסר גם בלאחר תשמיש דיש לומר דמה שכתב הריב"ש שיש איסור בדבר אינו מפרש כרש"י ממלאה ונופצת היינו אחר תשמיש דבזה באמת ליכא איסורא וכמו שנתבאר לעיל אולם י"ל דהריב"ש מפרש כמו שכתב הרי"ף שם ממלאה ונופצת היינו שמתהפכת בשעת תשמיש כדי שלא תתעבר והוא כמו דאיתא בנדה מ"ב כאן במתהפכת ופירש"י ז"ל ד"ה מתהפכת בשעת תשמיש ואין הזרע נקלט ביחד הלכך פולטת והולכת מעט מעט יעו"ש אלמא דמתהפכת בשעת תשמיש היינו בשעה שמשמש עמה מתהפכת כדי שלא תתעבר ובלא"ה מאי חילוק בין מתהפכת בין אינה מתהפכת יעו"ש היטב, ובזה ודאי איכא איסורא משום לתא דבעל דנראה כמטיל על עצים ועל אבנים וגורמת להבעל שיעבור על איסור השחתת זרע וכמו שנתבאר לעיל דהוי כמו מוך קודם תשמיש, ויעויין עוד רמב"ם פט"ו מה' אישות שמפרש ג"כ כרי"ף וכתב שתהי' פועלת בשעת תשמיש אלמא דוקא בשעת תשמיש אבל בלאחר תשמיש באמת לא איכפת לן וליכא איסורא והריב"ש דכתב דאיכא איסורא משום דמפרש כנ"ל בשעת תשמיש ואין ראי' כלל מדבריו לאסור לאחר תשמיש, ואדרבה אני אומר ראי' מדברי השמ"ק דגם לרש"י ז"ל ליכא איסור משום השחתת זרע לאחר תשמיש דהשמ"ק הביא שם בשם רש"י מהדורא קמא שכתב דהטעם דיוציא ויחן כתובה הוא משום דאמרה בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה יעו"ש, ולכאורה למאי הוצרך רש"י ז"ל לטעם זה תיפוק ליה משום דמצי אמרה לא בעינא למעבד איסורא להשחית זרע, אלא ודאי דרש"י ז"ל משו"ה הוכרח לפרש הטעם משום חוטרא וכו' ומשום דהוא ז"ל מפרש ממלאה ונופצת לאחר תשמיש דבזה ליכא איסורא באמת ותיקשי א"כ תעביד כקושית הגמ' וע"כ מפרש הטעם משום חוטרא וכו' והריב"ש ורבינו יונה דמפרשי שם משום איסורא הוא משום דמפרשי ממלאה ונופצת בשעת תשמיש ואז איכא איסורא וכנ"ל, שוב ראיתי בלתם חמודות פ"ב פ' כל היד דנדה שהביא בשם הלבוש בא"ה סי' כ"ג להתיר לשמש גם במתהפכת בשעת תשמיש ויעוש"ה שהל"ח הביא ראי' לזה ודחה והביא הא דכתובות ולא הרגיש דמשם לכאורה ראי' להיפך לפי מה שכתב הריב"ש הטעם יעו"ש

ג) והנה בירושלמי כתובות שם על הא דממלאה ומערה לאשפה איתא כך וז"ל רבנן דתמן אמרי מעשה ער ורבנן דהכא אמרין דברים של בטלה והוא כעין פלוגתא המבואר בבלי ר"י אמר שמואל ממלאה ונופצת במתניתא תני ממלאה עשרה כדים וכו' ויש לבאר מחלוקת הבבלי והירושלמי במאי פליגי, ולפי מה שנתבאר יש לומר והוא דהירושלמי באמת מפרש כדעת הטור כגון שהיפר לה ע"מ וס"ל כאביי דע"מ שתאכלי בשר חזיר התנאי בטל ומצאתי מבואר בירושלמי נזיר (פ"ב ה"ד) הריני נזיר ע"מ שאהי' שותה ביין הר"ז נזיר ואסור מכולן ומפרש בירושלמי דאתיא כיהודא בן תימא דתלאה בדברים שאינה יכולה לעמוד בו כמו שנתקיים התנאי בגט יעו"ש ומבואר דהירושלמי ס"ל דתנאי לעבור על דבר איסור חשוב תנאי שא"א לקיימו וכאביי וכמו שכתבתי, ולפ"ז יש לומר דרבנן דתמן ורבנן דהכא אזלי לשיטתייהו והיינו דאנן קיימ"ל לקמן (ס"ה ב') כרבנן דרי"ו ב"ב דהאשה אינה מצווה על פו"ר ולפ"ז שפיר יש לומר דאשה אינה מצווה על השחתת זרע וכמו שכתב ר"ת וע"כ מפרשים מעשה ער אף דהוי בדרך תנאי כמו שכתב הטור מ"מ התנאי קיים משום שאין איסור בדבר, אולם תלמודא דבני מערבא לפי המבואר במכילתין שם דספוקי מספקא ליה לתלמודא לר' יוחנן דס"ל הלכה כרי"ו בן ברוקה דאשה מצווה על פו"ר יעו"ש דנשאר בספק, ולענ"ד נראה ראי' קצת דס"ל לתלמודן דלרי"ו נשים מצוות על פו"ר מהא דשבת קי"א ולר' יוחנן ב"ב דאמר וכו' ויפלא איפא מאי מקשה לר"י ב"ב הא לית הלכתא כוותיה א"כ שפיר אמרינן שם לירקונא תרין כסא ומיעקר ולרי"ו ב"ב באמת אסור אלא ודאי לענ"ד דקושית הגמ' היא משום דמרא דשמעתא דירקונא שם הוא רי"ו ורי"ו הא ס"ל הלכה כרי"ו ב"ב וע"כ פריך בפשיטות כן, ולפ"ז כיון דלרי"ו נשים מצוות על פו"ר ממילא אסורות ג"כ בהשחתת זרע וכמבואר וע"כ רבנן דא"י דהם תלמידי רי"ו וסתמא דתלמודא דבני מערבא אליבא דרי"ו הוא מפרשי בדברים של בטלה משום דליכא לפרש במעשה ער משום דא"כ לא מהני התנאי ולא מידי וכנ"ל: ז. א) ולפי מה שנתבאר דבאשה ליכא משום השחתת זרע שלה או זרע הבעל יש ליישב קושית התוס' לעיל (ל"ד ב') דמשמע שם דאסור לשמש שלא כדרכה מהא דאיתא בסנהדרין נכרי הבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה משום דבעינן ודבק באשתו וליכא ופריך מי איכא מידי דישראל לא מחייב ונכרי מחייב, והיינו האי דלא מחייב ע"כ דבישראל שרי דאי איכא איסור בישראל ניחא דמחייב מיתה בנכרי דאזהרתן זו היא מיתתן יעו"ש, אולם לפמש"כ יש לומר דקושית הגמ' א"ש דלכאורה מאי מקשים התוס' דמ"מ הא בישראל ליכא איסור משום ודבק ורק מטעם אחר משום הוצאת זרע וע"כ לומר דדעת התוס' הוא משום דכל דאיכא איסור לישראל אף מטעם אחר שוב לא אמרינן מי איכא מידי כיון דמ"מ אסור לישראל אף מטעם אחר וכמו שכתבו התוס' (בחולין ל"ג) דמשו"ה בן נח מוזהר על אבמ"ה דטמאה אף דבישראל ליכא משום אבמ"ה מ"מ לא אמרינן מי איכא מידי וכו' משום דלישראל אסור מטעם טמאה יעו"ש היטב והכ"נ כן, אבל לפ"ז כיון דבישראל ליכא איסור רק משום השחתת זרע א"כ אין זה אלא על הבעל אבל האשה שאינה מצווה ע"ז ליכא איסורא לשמש שלא כדרכה, והרי לפי מה דדרש משום ודבק יהי' ממילא איסור וחיוב מיתה ג"כ על אשתו דגם בה לא קרינן ודבק, ולפ"ז שפיר מקשה מי איכא מידי וכו' וליכא למימר משום דבישראל איכא משום השחתת זרע הא זה מ"מ באשה לא שייך וא"כ האשה מותרת לשמש שלא כדרכה וממילא כיון דאשת ישראל מותרת שוב שייך שפיר לומר מי איכא מידי באשת ב"נ,